גידולי קיץ בעמק

גידולי קיץ בעמק  \  אהוד קלפון

 

בעמקי צפון הארץ, רואים בעונה זו שדות במגוון צבעים, כמו שלף צהוב שנשאר מקציר תבואות החורף וחבילות קש שעדיין לא נאספו. חלקות בצבע ירוק- צהוב של ראשי חמניות צעירות הפונים לאותו הכיוון אחר השמש, אדמה חרושה, ותלמים עם צמחים צעירים המבצבצים מהם. פה ושם יש כתמי בזלת שחורים ושלדי צמחים קוצניים לבנים בפאתי השדות. גם אחרוני הצמחים הפורחים, לא נפקד מקומם עדיין מפסיפס צבעי אדמות העמק. בסוף פברואר ובראשית מרץ, נזרעו גידולי קיץ אוהבי חום כגון, תפוחי אדמה, תירס, חמניות, כותנה ואגוזי אדמה (בוטנים), וצמחי מקשה (אבטיחים ומלונים). גידולים אלה תורבתו על ידי האדם מצמחי בר הגדלים באזורים חמים ברחבי העולם.

תפוחי אדמה (סולנום הפקעות), ממשפחת הסולניים גדל בר בחלק המערבי של אמריקה הדרומית, בהרי האנדים, שם כנראה תרבתו אותו האינדיאנים עוד בתקופה הפרהיסטורית. בהרים גבוהים אלה לא יכלו לגדל תירס או חיטה בגלל הקור העז וגידול תפוחי אדמה מתאים לסוגי אקלים שונים. במאה השש עשרה, הובאו פקעות תפוחי אדמה לגידול באירופה ומשם הוא נפוץ למזרח התיכון ולכל העולם. הכלכלה של אירלנד למשל, התבססה במאה התשע עשרה בעיקר על גידול תפוחי אדמה. אך כאשר מחלת הכימשון תקפה (תוך שנה אחת) את שדות תפוחי אדמה ברחבי המדינה וכל היבולים הושמדו, היה רעב כבד שגרם לתמותה של מיליון אירים, ועוד מיליון הגרו לארה"ב ולקנדה.
היום זורעים פקעות נקיות מכל מחלה, המכילות מאגר מזון, וניצנים המצמיחים גבעולים שורשים, עלים ופרחים. מתחת לאדמה יש גבעולים מיוחדים (סטולונים) החודרים לקרקע, מפתחים את הפקעות החדשות המתמלאות במזון.
התירס משמש מזון בסיסי בעיקר במדינות דרום אמריקה ודורש לגידולו בין 600 עד 800 מ"מ גשם ולכן מגדלים אותו בארץ לאורך הקיץ בהשקיה (כגידול שלחין). גידולו נמשך חמישה חודשים כשהטמפרטורה הממוצעת  היא בין 20 - 25  מעלות צלזיוס. זהו צמח חד שנתי המצמיח מהמפרקים התחתונים של הקנה, שורשי תמיכה רבים המחזיקים אותו באדמה ויש לו עלים ארוכים ורחבים. התפרחות של התירס הן חד מיניות והאבקת הפרחים נעשית על ידי הרוח.
פרחיו הזכריים ערוכים במכבד הנישא בראש הקנה והפרחים הנקביים מצוידים בעמודי עלי שאורכם מגיע עד 20  ס"מ.  הפירות הם הגרגירים הגדולים (שאוכלים), היושבים על קלח התירס. חושבים שמקור התירס במקסיקו, וגידלו אותו במשך אלפי שנים בשבטים אינדיאנים בדרום אמריקה. מעריכים שזה הגידול השלישי בחשיבותו בעולם אחרי החיטה והאורז, כי משתמשים בו למאכל, להפקת שמן תירס, לעמילן, לתעשיית אלכוהול למספוא ועוד.
צמחי חמניות הם חד שנתיים, ממשפחת המורכבים, הגדלים 60 עד 70 יום ומניבים את הזירעונים למאכל  ולתעשיית שמן. ברוב חלקי העולם מפיקים מהזירעונים שמן, ובמזרח התיכון הם משמשים בעיקר לפיצוחים. מוצא החמנייה במערב צפון אמריקה שם גידלו אותה האינדיאנים למאכל ולשמן ובמאה השש עשרה החל גידולה באירופה ובארצות הים התיכון. בצמחי החמניות קיימת תכונה מיוחדת הנקראת "הליוטרופיזם" שבה הקרקפות והעלים עוקבים אחר תנועת השמש, ופונים אליה לקליטת מקסימום אנרגיה. 
אם נטייל לאורך שדות העמק בעונה זו, נראה צמחים צהובים דקים כמו חוטים, שרועים בצדי השדות הנקראים "כשות", והם טפילים על צמחים אחרים וגורמים נזקים לגידולי שדה רבים כולל לצמחי החמניות.
בין גידולי הקיץ נראה שטחים גדולים מכוסים בצמחי כותנה צעירים שאותם מגדלים בהשקיה. הגידול נמשך חצי שנה מראשית מרץ עד סוף אוגוסט או תחילת ספטמבר. צמח הכותנה שייך למשפחת החלמיתיים והוא גדל בר באזורים טרופיים וסובטרופיים באסיה ובדרום אמריקה, משם הוא תורבת לפני אלפי שנים.
כל סיב כותנה הוא למעשה תא יחיד מאורך, בעל דפנות עשויות מ90% תאית. קוטפים את הכותנה בעזרת קטפת, מפרידים את הסיבים מהזרעים בעזרת מנפטה ומהסיבים מכינים אריגים. בארץ מנצלים את מי הקולחין (מי ביוב מטוהרים) להשקיית שדות הכותנה הצורכים הרבה מים.
אגוזי אדמה הנקראים בוטנים (או ארכיס תת קרקעי), שייכים למשפחת הקטניות, אולם פרותיהם מתפתחים מתחת לאדמה. הם צמחים חד שנתיים בעלי עלים מנוצים ופרחים צהובים הגדלים באזורים חמים. הם גדלים כצמחי בר בברזיל ומשם הם הובאו לכל חלקי תבל. העוקץ הנושא את השחלה מתארך (לאחר הפרית הפרח), נוטה כלפי מטה, נכנס לתוך האדמה התחוחה ושם השחלה מתפתחת לפרי הבוטן שיש בו שני זרעים.
חצי מהיצור העולמי הולך לתעשיית חמאת בוטנים וחצי לאכילת בוטנים קלויים. מסתבר על פי מחקרים בארה"ב, שם צורכים הרבה חמאת בוטנים, שמכלול חומרי התזונה שיש בתוך הבוטנים מפחיתים את הסיכון למחלות לב וכלי דם (קרדיו – וסקולאריות). יש בהם תכולה גבוהה של אנטי אוקסידנטים (נוגדי חמצון) וסיבים תזונתיים בנוסף לויטמינים ולמינרלים רבים. מאידך יש אנשים אלרגיים לבוטנים ועליהם להיזהר מכל מזון שיש בו בוטנים.         

  

 

 


Comments