דרכי מאבק במזיקים

דרכי מאבק במזיקים  \  אהוד קלפון

מי שמטפל בגינה או מגדל צמחי גן ירק, בודאי התנסה בעישוב תמידי שלא נגמר. עשב רע הוא כל צמח הנובט במקום שבו אינו רצוי, וגורם נזקים לגידולי תרבות. העשבים גוזלים מים ומינראלים מהקרקע, ומצילים על צמחי הגן שאינם עומדים בתחרות על חשיפה לאור. החקלאים גילו שהדרך קלה והמהירה להילחם בעשבי הבר זה השימוש בחומרים כימיים, הפועלים באופן סלקטיבי נגדם ולא נגד הגידולים החקלאיים.  
אך אליה וקוץ בה. במהלך השנים, העשבים פיתחו עמידות נגד חומרי הריסוס למיניהם, ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה. החוקרים יצרו בהנדסה גנטית צמחים עמידים בפני סוגי ריסוס חזקים במיוחד, כך שרק העשבים נפגעים. גם זה לא ארך זמן רב עד שהעשבים פיתחו עמידות נגד הריסוסים החדשים והחקלאים שוב מצאו את עצמם נלחמים נגד עשבים עקשניים, המסרבים להיעלם משדותיהם. בארה"ב מנו 21 מיני עשבי בר מזיקים, הגדלים בשדות, שפיתחו עמידות נגד חומרי ריסוס המתקדמים ביותר. עשבים אלה, מעבירים את יכולתם הגנטית לעשבים אחרים מאותו המין, בתהליך הרבייה, באמצעות  DNA בגרגירי אבקה.
היום משתמשים בהדברה בררנית של עשבים רחבי עלים בשדות הדגנים ובמדשאות. החומר נקלט על ידי החלקים הירוקים של הצמחים וגורם לקמילתם. יש גם ריסוס נגד צמחים ממשפחת הדגניים, וריסוס למניעת הצצת נבטים. יש חוקרים הטוענים שחומרי ריסוס אלה אינם נשמרים לאורך זמן בגידולי שדה, בפירות המטע והפרדס, לכן אין בהם נזק לאדם. גם ריסוסים כימיים נרחבים נגד חרקים בחקלאות, מחייבים הגברת הריכוזים במהלך הזמן, ומציאת חומרים חדשים נגד המזיקים, המפתחים באופן תמידי עמידות נגדם.
על פי פרסום ארגון הבריאות העולמי, 45% מחומרי ההדברה הכימיים נגד חרקים, רעילים מאוד ומסוכנים לבני אדם. 40% הם בעלי דרגת רעילות בינונית, אך מסוכנים לאדם, 7% בעלי דרגת רעילות נמוכה, ורק 8% אינם רעילים. רעלים רבים מצטברים בגוף האדם לזמן רב והנזק מתגלה הרבה יותר מאוחר. הנזקים לגוף חמורים הרבה יותר בחממות סגורות, שבהן גבוהה הטמפרטורה, והאוויר הלח והדחוס רווי מזהמים למיניהם.
חוקרים מאוניברסיטה ביוהנסבורג בדרום אפריקה, גילו מערה עם מצע צמחים ששימש את האדם הקדמון מלפני 77,000 שנים. במאמר שפרסמו בכתב העת Science בתאריך 2011 , 12, 9   הם מספרים, שהצמחים מכילים חומרים כימיים דוחי יתושים וחרקים אחרים, כך שהאדם יכול היה לישון במערה בשלווה, מבלי להיעקץ. את הצמחים (הקיימים גם היום) הוא אסף בגדות הנחלים בסביבת המערה. זה אומר, שכבר בתקופות עתיקות מאוד, ניצל האדם צמחים לצורכי מרפא, ומאבק במזיקים שהטרידו אותו, ואף גרמו למותו. הוא בודאי לא היה מודע לקשר שבין יתושי אנופלס למחלת המלריה שפגעה באוכלוסייתו. 
היום בחקלאות אורגנית, לא משתמשים בהדברה כימית נגד מזיקים ונגד עשבי הבר, לא מוסיפים דשנים כימיים לקרקע, אלא קומפוסט ועוד. למשל, מנצלים טורפים טבעיים כדי להתגבר על חרקים מזיקים, כמו מושית השבע הטורפת כנימות עלים, ומשתמשים בחומרי הדברה אורגניים המונעים הרעלת יבולים, קרקעות, ומי תהום.
יש חומרי ריסוס המופקים מעץ התה האוסטרלי, מתמצית שום, אכינצאה, ושמנים אתריים למיניהם שאפשר להשתמש בהם נגד חרקים מזיקים. אפשר להיאבק בהם גם בעזרת פרומונים, בחומרים מעקרים, בפיתיונות מורעלים מושכים, ובחומרים דוחי חרקים. ההודים השתמשו במשך דורות רבים ב"שמן נים" המופק מזרעי אזדרכת הודית, ביחד עם חלקי עץ אחרים לצורכי מרפא.
היום מפיקים חומר ריסוס אורגני משמן נים, המדביר חרקים מזיקים, על ידי שיבוש תהליך השלת עורם הקשיח העשוי כיטין. על פי הידוע עד כה, החרקים אינם מפתחים עמידות נגד ריסוס בחומר זה, שאינו מזיק לאדם ולסביבה. אפשר גם לגדל בפאתי גן הירק שיח לענה (שיבה), המושך אליו כנימות עלים וחרקים, ופחות מזיקים נמשכים אל צמחי הגן.
יש חשיבות לקיום רוטציה של גידולים חקלאיים באותה חלקת קרקע, כדי למנוע דלדול האדמה מאותם מינראלים, ומניעת התרבות מחלות ומזיקים של אותו הגידול. בחקלאות האורגנית, כמעט שאין הפרת איזונים טבעיים בין מיני האורגניזמים השונים, ולא נפגע המגוון הביולוגי של הסביבה.                

 

Comments