כנימה תוקפת צבר

כנימה תוקפת צבר \  אהוד קלפון 

כנימה לבנה בשם אצברית – Dactilopius opontiae  שהתגלתה על שיחי צבר בעמק החולה ובגליל, גורמת להתייבשותם ולמותם. חוקרי מכון וולקני וקק"ל, זיהו את כנימות המגן המכסות את שיחי הצבר, ומאיימות להכחידם. הם חושבים שנשתל קקטוס נגוע בעמק החולה, והכנימות עברו לצמחי צבר בסביבה. באוסטרליה ובדרום אפריקה משתמשים בכנימה, במלחמתם בשיחי צבר המתפשטים בשדות החקלאים. הכנימה יונקת את מוהל התאים ומחדירה רעלנים לתוכם, כדי להקל עליה את היניקה, ושיחי הצבר נפגעים, מתייבשים ומתים.

שתילי צבר הובאו לארץ ישראל כנראה לפני 200 שנה, כמצע מזון עבור כנימות, לא מזיקות, שמהן הפיקו צבע אדום. להפקת הצבע היו מגרדים את הכנימות מחלקי הצבר, מרסקים ומסננים את התמיסה, עד לקבלת צבע נקי מרוכז. מאוחר יותר, האיכרים גידרו את השדות ואת הבוסתנים בשיחי צבר, וניזונו מפירותיהם בקיץ. כנימת אצברית עלולה להתפשט מהר מהגליל לכול חלקי הארץ, ולהשמיד את שיחי הצבר, שהיו סמל לבני הארץ. כדי להדבירן, מבלי לפגוע בסביבה, מתכננים לייבא זבוב טורף הניזון מהכנימות הללו, ולשחררו בארץ.

צבר מצוי Opuntia  Ficus  indica, הוא שיח קוצני ממשפחת הצבריים, שגדל בר באזורים מדבריים במקסיקו. זהו קקטוס בשרני (סוקולנטי) האוגר מים רבים ברקמותיו בעונת הגשמים, לשימוש בעונה היבשה של הקיץ. הוא נקרא צבר כי הוא צובר ברקמותיו מים רבים לצרכיו. מאחר שזה צמח מדברי, עליו הפכו לקוצים שאינם מאבדים מים.
החלקים השטוחים והרחבים הנראים כעלים, הם למעשה ענפים- גבעולים, הנושאים את הקוצים שהם גלגול של עלים. הגבעול הירוק המבצע פוטוסינתזה, שנראה ומתפקד כמו עלה נקרא פילוקלד -  Phylloclad.

הפריחה הצהובה בולטת במאי ויוני, הפרח אנדרוגני (דו מיני) בעל שחלה תחתית, המכילה הרבה ביציות. הפרי עסיסי בעל זרעים רבים בתוך ציפה צהובה, והגבעולים מטמיעים במקום העלים. הצמח מתרבה בקלות בדרך וגטטיבית, מכל חלקי הגבעולים הבשרניים המכילים ניצנים.

קיימים בעולם כ 300 מיני צבר, ובארץ פיתחו זן חדש דל קוצים בשם "עופר". הכנימות שייכות למחלקת החרקים, וידועים כ 4000  מינים, שרק מיעוטם מזיקים לחקלאות. לכנימה יש חדק שבעזרתו היא מנקבת את העלה, מוצצת את נוזל רקמותיו, וגורמת להתייבשותו. בזמן חדירת החדק לרקמות הצמח, עלולות לעבור מחלות ויראליות לגידולים החקלאיים, ולגרום לנבילתם. גודל הכנימות אינו עולה על 10  מ"מ, והן נאחזות בדרך כלל בחלק התחתון של העלה, כדי להימנע מחשיפה ישירה לקרני השמש.

רוב הכנימות ניזונות ממין אחד של צמחים (מונופגיות –  Monophagoug), כי התפתחה התאמה הדדית בין הצמח לכנימה. לעתים רואים צמח אחד מכוסה כנימות, ומסביבו צמחים ללא כנימות, בגלל הקשר הספציפי שלהן לאותו מין ולא לאחרים.
יניקת תמיסות סוכר, נעשית ישירות מצינורות השיפה בעלה, שתפקידם להעביר את תוצרי ההטמעה לכל חלקי הצמח. הכנימות יונקות גם מים מצינורות העצה, כדי לאזן את הלחץ האוסמוטי של הסוכרים בגופן.
קיימת אצל הכנימות רבייה מינים ואל מינית, על פי עונות השנה. בעונת האביב והקיץ יש רביה אל - מינית (פרתנוגנזה –  Parthenogenesis), כלומר נוצר עובר בביצית ללא הפריה, ונוצרות רק כנימות נקבות.
בעונת הסתיו, כאשר הטמפרטורה יורדת ומתמעטים צמחי המזון ואיכותם, הנקבות מטילות ביצים שמהן יוצאות כנימות מיניות, כלומר זכרים ונקבות. נעשית הפריה ביניהם, ומוטלות ביצים מופרות, המסוגלות לעבור את החורף, ולבקוע באביב. הכנימות המיניות חסרות גפי פה, ואינן ניזונות, כי נוצרו להפריה מינית ולהטלת ביצים מופרות, וחולפות מן העולם.

 

 

 

Comments