אושא ול"ג בעומר

אושא ול"ג בעומר  \  אהוד קלפון

 

בספר ויקרא כ"ג, ט"ו, מזכירים את ספירת העומר, אולם ל"ג בעומר אינו מוזכר בתנ"ך, במשנה או בתלמוד. זהו מנהג שהתחיל כנראה בצפת כאשר רבי יצחק לוריא שהיה אחד ממגורשי ספרד בשנת 1492 התיישב בצפת קרוב לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

בראשית המאה השש עשרה, צוין ל"ג בעומר כיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי  (רשב"י), על ידי המקובלים בגליל, ומאז החלה העלייה לקברו בהר מירון. אחד ההקשרים ליום השלושים ושלושה בעומר שחל בי"ח באייר, הוא מרד בר- כוכבה שהיה בין השנים 132-135 לספירה. המרד נגד הרומאים כידוע נכשל, ובעקבותיו אסר אדריינוס לימוד תורה, המשך הסמכת תלמידי חכמים ועוד גזרות רבות.  

רבי עקיבא ותלמידים רבים כנראה הוצאו להורג בקיסריה משום שתמכו במרד, אולם חמישה מתלמידיו הצליחו לברוח לאושא, וביקשו מרבי יהודה בן בבא להסמיכם כרבנים. הרבי הזקן חשש שהרומאים יגלו את מעשהו ויחריבו את אושא, על פי גזרות אדריאנוס, לכן הוא יצא אל השדה הפתוח שבין אושא לבין שפרעם, שהיו עיירות יהודיות ושם הסמיכם.

בשנים ההן, הסנהדרין נדד מתחום יהודה אל הגליל התחתון ועבר לאושא, בית שערים, ציפורי, שפרעם, ובסוף התמקם בטבריה. בין חמשת התלמידים שהוסמכו, היה רבי שמעון בר יוחאי שברח לפקיעין, התחבא במערה במשך 12 שנה (שם כתב את הזוהר על פי המסורת) עד שהתחלף השלטון הרומי בארץ ישראל והגזרות בוטלו.

הרומאים הרגו את רבי יהודה בן בבא, וקברו נמצא בין אושא לשפרעם, לא רחוק ממקומה של "אבן השבת", סמוך לצומת סומך. בקצה חורשת איקליפטוסים (ביער חרוביה) בפאתי שדה חקלאי פתוח, נמצאת אבן גיר שטוחה, כמעט עגולה, שעליה יש חריטה של האותיות "תחום שבת" באותיות לטיניות. אולי יש לזה קשר לקצה תחומה של אושא העתיקה על גבול תחומה של שפרעם, שם כנראה התרחש סיפור הסמכת תלמידיו של רבי עקיבא על ידי רבי יהודה בן בבא. הצומת של כביש יגור- שפרעם נקרא "צומת סומך" על שם מעשה הסמיכה שהיה ליד הכפר העברי הקדום אושא.

אפשר לערוך טיול רגלי מנופית עד ל"אבן השבת", ועד לקברו של רבי יהודה בן בבא. נוסעים בכביש יגור- שפרעם (צפונה), וכמה מאות מטרים לפני צומת סומך פונים ימינה אל דרך עפר, המובילה ליער חרוביה. בצומת דרכי עפר, פונים  שמאלה ושם מחנים את הרכב. הולכים ברגל על הדרך לעבר שדה פתוח, פונים ימינה והולכים בין השדה מעובד לבין חורשת איקליפטוסים, עד שמוצאים את "אבן השבת" (יש שילוט). משם ממשיכים ללכת ברגל עד לקברו של רבי יהודה בן בבא הנמצא סמוך לכביש שבין צומת סומך לבין שפרעם.

בעונה זו, של סוף האביב, אפשר להתרשם משרביטיה הגבוהים של החוטמית הזיפנית שלאורכם יש פרחים ורודים ענקיים. פורחים גם פרגים אדומים, פרחי חרדל צהובים, קחוונים לבנים ושדות קמה בעת הקציר.

העצים הטבעיים הנפוצים בסביבה הם חרוב מצוי, אלון התבור, אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, שיחי אשחר, קידה שעירה  וצמחי בר רבים אחרים. העצים הנטועים הם איקליפטוסים ברושים ואורנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

     


Comments