סביבת נופית בעבר

סביבת נופית בעבר  \  אהוד קלפון

 

על גבעות טבעון- אלונים- נופית- שפרעם, חיו יהודים רבים בתקופת המשנה והתלמוד, שנמשכה מהמאה הראשונה עד למאה השישית לספירה. שרידי ישובים רבים נשארו פזורים באזור ושמותיהם של רבנים, אבות בית דין ונשיאי הסנהדרין, קשורים לישובים אלה וחיו בהם. יש באזור אתרים ידועים כגון בית שערים, אושא העתיקה, ציפורי ושפרעם ויש אתרים מוכרים פחות כגון, חורבת קשט, חורבת סאסי, חורבת גובית, אבן השבת ועוד.

בתלמוד מוזכרים שמות רבנים הקשורים לישובי הגליל כגון, רבי יהודה הנשיא שחי בבית שערים ובציפורי וחתם את המשנה בשנת 240 לספירה. לאחר חורבן בית שני, פרחה יבנה עם חכמיה, שהמשיכו לדבוק במסורות שהיו ביהודה. באותו הזמן חיו ופעלו בגליל רבנים מפורסמים כגון, רבי חנניה בן תרדיון שהיה ראש בית המדרש בסיכני (היום הכפר סכנין).  רבי חלפתא איש ציפורי, רבי יוחנן בן נור איש בית שערים וגניגר, ואבא יוסי חליקופרי איש טבעון.

באותה תקופה, רבני יהודה והאסכולה של יבנה, באו בטענות ליהודי הגליל שלא הקפידו על לשונם. היו כאלה שאסרו על אנשי חיפה, טבעון ובית שאן לקרוא בתורה, או לעבור לפני התיבה כשליחי ציבור, בגלל הגייה לא מדויקת של האותיות העבריות. לפני שעברה הסנהדרין לאושא (בשנת 140 לספירה), הייתה התכנסות חכמים במקום. " בשלהי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן: רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב, רבי נחמיה, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ".  " אמר רבי יהושע, מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין אצל רבי אלעזר בן עזריה חרש (בסתר) בציפורי: רבי חוצפית, רבי ישבב, רבי חלפתא  ורבי יוחנן בן נורי .

רבי יוסי בן חלפתא שחי מעיבוד עורות בציפורי, היה מתלמידיו של רבי עקיבא, היה רבו של רבי יהודה הנשיא ונסמך על ידי רבי יהודה בן בבא. ידועה גם משפחת כוהנים בשם ידעיה שישבה בציפורי. "וכשנהרג רבי עקיבא בקיסרין (קיסריה), באה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא (מאושא) ורבי חנינא בן תרדיון (מסכני), עמדו וחגרו את מותניהם שקים". רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא, היה ממחדשי הסנהדרין באושא.

אמר רבי יהודה, שפעם אחת גזרה מלכות הרשע גזרה לישראל, שכל הסומך ייהרג, ועיר שסומכין בה תחרב ותחומים שסומכים בהם ייעקרו. רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם וסמך שם חמישה זקנים ואלו הם: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי בן חלפתא  ורבי אלעזר בן שמעון. אמר להם רוצו בני. אמרו לו ומה יהא עליך, אמר להם הריני מוטל לפניכם כאבן שאין לה הופכין.

בשנת 70 לספירה חרבה ירושלים והמקדש, בשנת 80 המרכז הרוחני עבר ליבנה וחכמיה, בשנת 135 נחרב הישוב היהודי (אחרי מרד בר כוכבה), בשנת 140 חודשה הסמיכה באושא, בשנת 170 חודשה בבית שערים ובשפרעם ובשנת 200 בציפורי.

בשנת 210 חודשה הסנהדרין והנשיאות, בשנת 240 נחתמה המשנה ובשנת 360 נחתם התלמוד הירושלמי. במהלך תקופת המשנה, במאה הראשונה והשנייה לספירה, הייתה ארץ ישראל המרכז היהודי החשוב ביותר למרות המרד הגדול (66 - 70 לספירה), שהביא לחורבן בית שני וירושלים. המרכז הרוחני עבר מירושלים ליבנה ומשם לישובי הגליל התחתון.

בעקבות מרד בר כוכבה (135 -132 לספירה) וגזירות אדריאנוס, הפכו היהודים למיעוט בארצם ומצבם הכלכלי והרוחני היה הורע מאוד. המרכז היהודי עבר בהדרגה מארץ ישראל אל הקהילות היהודיות העשירות והמצליחות בבבל. בתחילת המאה השלישית לספירה, לאחר מותו של רבי יהודה הנשיא בציפורי ונקבר בבית שערים, עברה הנהגת הסנהדרין לטבריה, שם נכתב כנראה התלמוד הארץ ישראלי (הנקרא התלמוד הירושלמי).  

במאה השלישית, הרביעית והחמישית לספירה, נכתב התלמוד הבבלי בשלושה מרכזי לימוד גדולים בבבל ועריכתו הייתה בידי האמורא רב אשי עד שנת 425 לספירה. לסנהדרין היה תפקיד חשוב מאוד בהנהגת העם מבחינה רוחנית, הלכתית ומשפטית. את המספר 70 לקחו מספר במדבר פרק יא, פסוקים ט"ז, י"ז , שם נאמר שמשה  נעזר בשבעים זקנים, שסייעו לו לשפוט את העם.

"לאחר חורבן בית שני גלתה הסנהדרין מירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, ומציפורי לטבריה" ( ראש השנה, דף לא, ע"א – ע"ב ). אחרי החורבן, ישבה הסנהדרין ביבנה עד לסוף מרד בר כוכבה. לאחר המרד, הישוב היהודי ביהודה ובשפלה הלך והתדלדל והסנהדרין עברה מיבנה לגליל התחתון. קברו של רבי יהודה בן בבא נמצא ליד כביש שפרעם סמוך לצומת סומך, הנקרא כך בעקבות הסמכת חמשת תלמידיו של רבי עקיבא. בקצה חורשת האיקליפטוס, בפאתי שדה חקלאי פתוח, נמצאת אבן גיר שטוחה, כמעט עגולה, שעליה יש חריטה באותיות לטיניות "תחום שבת". אולי יש לזה קשר לקצה תחומה של אושה העתיקה, על גבול תחומה של שפרעם. 

 

 

 

Comments