קיסריה העתיקה

קיסריה העתיקה  \  אהוד קלפון

ראשיתה של העיר קיסריה במעגן פניקי קטן בשם "מגדל סטרטון". המקום נכבש בשנת 90 לפני הספירה על ידי אלכסנדר ינאי וסופח לממלכת החשמונאים, אך נכבש על ידי הרומאים בשנת 63 לפני הספירה. בשנת 31 לפני הספירה הועבר החוף למלך הורדוס, על ידי הקיסר הרומי אוגוסטוס. הורדוס בנה עיר נמל וקרא לה קיסריה, על שם אוגוסטוס קיסר.

העיר נבנתה כעיר רומית, עם בתי מרחצאות ומקדשים. הורדוס בנה גם נמל גדול שתואר על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כגדול מזה של פיראוס (מלחמות היהודים ספר א, כ"א).

לאחר מותו של הורדוס בשנת ארבע לפני הספירה, עלתה קרנה של קיסריה שהפכה למקום מושבם של הנציבים הרומים ביהודה. בעיר חייתה אוכלוסייה מעורבת של יהודים וזרים אך היה לה צביון הלניסטי רומי. תושבי העיר היהודים סבלו לעיתים קרובות מהתנכלויות תושבי העיר האחרים, ובשנת שישים ושש לספירה התפרצו מהומות ליד בית הכנסת בעיר (כניסתה דמרדתה), אשר התחילו  את המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים.

בימי מרד בר כוכבה (שישים וחמש שנה אחרי חורבן בית שני שהיה בשנת 70 לספירה), הייתה קיסריה בסיס האספקה הראשי של הצבא הרומי, ומאוחר יותר הוצאו להורג בקיסריה כמה מתלמידיו של רבי עקיבא (עשרה הרוגי מלכות), ובהם גם רבי עקיבא. בתקופה הביזנטית הפכה העיר למרכז נוצרי וחי בה אוזביוס אשר כתב את הספר "אונומסטיקון"  שהכיל את רשימת הישובים בארץ ישראל ואת תולדות הכנסייה.

בראשית המאה החמישית, חולקה ארץ ישראל לכמה מחוזות, וקיסריה הפכה לבירת האזור הזה. במאה השביעית לספירה נכבשה ארץ ישראל על ידי המוסלמים עם עליית האסלם. הצלבנים שלטו בקיסריה לסרוגים במאה ה 12 וה13 ואז היא נכבשה  על ידי הממלוכים (ע"י הסולטן בייברס) ונהרסה ביחד עם שאר ערי החוף של ארץ ישראל. בשנת 1882 הטורקים הביאו לארץ מוסלמים מבוסניה שהתיישבו בקיסריה, שנטשו את המקום.  

מערכת אספקת המים לקיסריה בימי הורדוס, הייתה קטנה יחסית, ובורות מי התהום סיפקו מים לצרכי התושבים. עם התרחבותה של קיסריה, אותרו מקורות מים נוספים בסביבה, שהובלו על ידי האמה הגבוהה. בשלב הראשון הובילה תעלה אחת יחידה את המים ממעיינות שוני עד לקיסריה (מרחק של שנים עשר קילומטרים).

האמה נישאה על גבי קשתות וחצתה את רכס הכורכר בכפר ג'יסר א זרקא, באמצעות מנהרה חפורה בעלת פירים לצורכי תחזוקה. מאוחר יותר נוספה תעלה שנייה, אשר הובילה את מי מעיינות צברין (צפונית לישוב עמיקם).

בין עין צברין לעין אביאל נחפרה נקבה באורך שישה קילומטרים ומשם חצתה האמה את בקעת הנדיב בתעלה פתוחה באורך של חמישה קילומטרים. אמה זו נבנתה בתקופת אדריאנוס קיסר על ידי הלגיון הרומי העשירי (יש כתובות לאורכה).

האמה הנמוכה נבנתה כנראה בתקופה הביזנטית, והובילה את מי מעיינות תמסח שהיו בביצות כבארה ליד מעגן מיכאל. מאחר שמפלס המעיינות היה נמוך מגובה העיר קיסריה נבנו סכרים בין בית חנניה למעגן מיכאל, שם נאגרו המים באגם שמפלסו הגבוה הספיק להזרים מים בגרביטציה עד לקיסריה.

המים זרמו בתעלה חצובה בדופן רכס הכורכר, ובהמשכה היא עברה מתחת לקשתות של האמה הגבוהה, ונעה במקביל עד לקיסריה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 


Comments