סטלה מאריס והסביבה

סטלה מאריס והסביבה \  אהוד קלפון

הכרות עם כיף הכרמל וסביבתו במהלך סיור: מגיעים לחנייה שמול מנזר הכרמליטים, ומשם מתחילים את סיור של ארבע שעות.

חוצים את הכביש והולכים על המדרכה עד לעץ דקל ושינגטוניה הגדל כמו בתוך עציץ. אהרון אהרונסון היה האגרונום בזמן הטורקים שהביא לארץ את עצי הוושינגטוניה מארה"ב בסוף המאה התשע עשרה. אפשר לראות את דקל התמר הגדל שם ולהבחין בהבדל שביניהם.

נכנסים לתוך מנזר הכרמליטים, ושומעים הסבר על ההיסטוריה של הנזירים הכרמליטים, על הייחוד של המנזר בסטלה מאריס ותרומת הנזירים בהתפתחות בתי הספר בחיפה בזמן הטורקים. מול פתח הכניסה יש אנדרטה לזכר חיילי נפוליאון שנהרגו בקרבות על עכו ובסביבה הזאת.

חוצים את הכביש לעבר התצפית מהרכבל העליון. עורכים תצפית לעבר חיפה, המפרץ, הגליל והחרמון. ביום בהיר מבחינים בראש הנקרה, נהרייה, עכו והקריות, הר עצמון  שבגליל התחתון המערבי ובתחילתה של בקעת בית הכרם (היכן שעובר כביש עכו צפת). צופים על המושבה הגרמנית ושומעים הסבר על ההיסטוריה של הטמפלרים ותרומתם להתפתחות חיפה בטכנולוגיה, תעשייה, בנייה מודרנית עם גינות נוי ועורקי תחבורה עם שרות כרכרות מסודר. הולכים בשביל לאורך נחל הטרסות עד לקפלה הקטנה.

בדרך משוחחים על חשיבות הטרסות לגידולים החקלאיים בבוסתנים הרריים. בצדי הדרך לאורך המסלול, אפשר לזהות את צמחיית הבר העשירה הפורחת באביב. במרחב הפתוח שמשני צדי השביל, רואים שיחי אלת המסטיק הדו ביתיים, קידה שעירה, אשחר רחב עלים, סירה קוצנית, לוטם מרווני ולוטם שעיר, מרווה משולשת, אשבל ארץ ישראלי, צורית גבוהה, צמרנית הסלעים, גיאופיטים שונים, חזזיות וטחבים על סלעים.

מטפסים אחדים מבצבצים מתוך הסבך כגון: אספרג החורש, פואה מצויה, קיסוסית קוצנית, ושרביטן מצוי שבמקומות אחדים הוא חונק שיחים ועצים. עצי חרוב נמצאים כאן בפיזור רב שחלקם רובצים על הארץ כתוצאה מהרוח המערבית העולה במהירות במורד ההר. יש כאן עץ חרוב אחד יוצא דופן שאינו דו ביתי כמו בני מינו, אלא חד ביתי שחלק מענפיו נושאים פרחים זכריים וחלק מענפיו נושאים פרחים נקביים היוצרים את פירות החרובים.

מגיעים לעמדות בטון שבנו הבריטים בראשית מלחמת העולם השנייה כדי להגן על חיפה מפלישה של הגרמנים מהים. משם רואים המגדלור ואת הרדאר שעל הבניין שבפסגת סטלה מאריס. רואים את בניין הקפלה שנבנה תחילה כטחנת רוח, אולם כנפיו לא הסתובבו והכרמליטים הפכוהו לבית תפילה.

מעל גג הבטון של העמדה והבונקר הבריטי, אפשר לצפות לעבר הים, חוף בת גלים, תל שקמונה והמכון האוקיאנוגרפי שליד התל.
הכרמל בנקודה זו בולט לתוך הים ולכן הפינה הזאת נקראת כיף הכרמל (ראש כרמל). פסוקים בתנ"ך המתארים את הכרמל ואת הפינה הזאת במיוחד:"וכרמל בים יבוא ותבור בין ההרים" ( ירמיהו מ"ו 8). " ואבלו נאות הרועים ויבש ראש כרמל " (עמוס א, 2). "ופגע בכרמל ימה" (יהושע י"ט 15)."ואם ייחבאו בראש כרמל משם אחפשם ולקחתים" (עמוס ט, 3). יורדים במדרגות שליד הבונקרים הבריטים וממשיכים ללכת בשביל לכיוון מערת אליהו. בדרך רואים את המערות הקטנות שנוצרו בגיר ובקרטון עם צור, בחוף ים קדום והולכים בחברת החרוב ואלת המסטיק עם המלווים שלהם.

נכנסים למערת אליהו הנביא ומשוחחים על דמותו של אליהו ועל קדושת המקום לכל הדתות. על מנת לשוב למעלה אל נקודת ההתחלה שמול המנזר, קיימות שלוש אפשרויות: לעלות בחזרה ברגל, לארגן רכב שיחכה סמוך למערת אליהו כדי להחזיר את המטיילים, או להמשיך ללכת עד לגשר העובר מעל לכביש הראשי (חיפה תל אביב) ומעל לפסי הרכבת. עוברים על גשר הבטון ויורדים במדרגות עד לרכבל התחתון שליד החוף. בהזדמנות זו, אפשר ליהנות מהים ומטיילת בת גלים ואחר כך לעלות ברכבל, עד לפסגת כיף הכרמל  ליד המנזר.

הכרמליטים הם נזירים קתולים שלקחו את שמם מהר הכרמל וכאן נוסד מסדרם. אליהו הנביא שלחם בנביאי הבעל בהר הכרמל, הוא הקדוש והדמות החשובה של הכרמליטים. על סמל מסדר הכרמליטים מובאים דברי אליהו הנביא:  "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות" (מלכים א', 19). מעט נזירים התיישבו בנחל שיח בכרמל במאה ה 12 בתקופה הצלבנית, במטרה ללכת בדרכיו של אליהו ומכאן הופץ מסדר הכרמליטים לכל ארצות אירופה. 

בשנת 1291, לאחר מפלת הצלבנים בעכו, הם נאלצו לעזוב עזבו את הארץ וחזרו לאירופה. בשנת 1761 חזר לארץ הקודש הנזיר הספרדי פרוספר והתיישב בכיף הכרמל. הוא בנה מנזר קטן (בקרבת המגדלור של היום), שם הוא חי ביחד עם נזירים אחדים. באמצע המאה השמונה עשרה, ציווה דאהר אל עומר (ששלט בחיפה ובגליל), על הנזירים לעזוב את המקום שהיה קרוב מדי למערת אליהו. הם עלו מעט בהר והתיישבו בקרבת מערת אלישע, היכן שהמנזר עומד היום. בחפירות שערכו הנזירים כדי להניח יסודות למנזר החדש, נתגלו שרידי כנסייה יוונית אורתודוכסית מימי הביניים ונמצאו שרידי כנסייה ביזנטית מתחת לכנסייה היוונית.

בשנת 1799 ביקר במקום נפולאון בונפרטה במסע נסיגתו מעכו לכיוון מצרים. הוא השאיר את חייליו הפצועים שנהרגו מאוחר יותר והמבנה נהרס. בשנת 1816 הכרמליטים ברומא שלחו אדריכל נזיר כדי לטפל בבנייתו מחדש של המנזר בסטלה מאריס.  בשנת 1836 הושלמה בניית המנזר עם הכנסייה. בתקרת הכיפה שבכנסייה, רואים ציורים של דוד המלך מנגן בנבל, אליהו הנביא עולה השמימה במרכבת אש, ישעיהו, יחזקאל, דניאל וכן דמויות מהברית החדשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, הורחב הבניין ומאוחר יותר הוא הפך לאכסניה לצליינים ובית ספר לתיאולוגיה שהוא שלוחה של המרכז ברומא.

בתוך המנזר יש פעמון גדול שנתרם על ידי מלך סיציליה בשנת 1837, ורגל משיש שעליה כתוב  "לזאוס הליופוליטני אל הכרמל הוקם בידי גאיוס יוליוס מקיסריה" (מהמאה השנייה לספירה). במוזיאון הקטן הנמצא בכניסה למנזר, יש שרידים ארכיאולוגיים שנמצאו בזמן חפירת היסודות של הבניין הנוכחי. בחצר המנזר יש מצבה לזכר חיילי נפוליאון שנפלו בקרבות עכו בשנת 1799.  על המצבה כתוב: "איך נפלו גיבורים במלחמה".

הפסוק לקוח  מקינת דוד על מות שאול ובניו במערכה על הר הגלבוע נגד הפלשתים. הצלב מברזל העומד סמוך לכביש, הוצב בשנת 1876 לזכר המלחים הצרפתיים שמצאו את מותם באותה מערכה של שנת 1799 בים מול עכו. לאורך שביל הנוף הפונה לכיוון צפון, הם בנו "ויה דולורוזה" (דרך היסורים) בת ארבע עשרה תחנות, כמו המקורית בירושלים.

תצפית על חיפה ועל צפון הארץ: אפשר לערוך תצפית מ"ראש הכרמל" שבסטלה מאריס (ליד הרכבל העליון). מהתצפית רואים את עמק זבולון, הגליל המערבי, הרי הגליל העליון והגליל התחתון וחלק מהבקעת שביניהם. בגליל העליון מבחינים ברכס יודפת, שפסגת הר עצמון בולטת בו, וכן רכס טורען וגבעות שפרעם טבעון. 

צופים על  בת-גלים, "המושבה הגרמנית" לשעבר, קריית אליעזר ועוד. גובה ראש הכרמל הוא 190  מטרים מעל פני הים, ומוזכר מספר פעמים במקרא: "והכרמל בים יבוא" (ירמיהו מ"ז, 8), "ואבלו נאות רועים ויבש ראש כרמל" (עמוס א', 2), "ופגע בכרמל ימה" (יהושע י"ט, 25), "ואם יחבאו בראש כרמל, משם אחפש ולקחתים" (עמוס ט', 3).

מערת אליהו הנביא: המערה נמצאת בתחתית המצוק של כיף הכרמל, מול המוזיאון הימי שבקרית אליעזר. על פי המסורת היהודית, אליהו הנביא ותלמידו אלישע הסתתרו במערה זו מפני אחאב המלך ואיזבל אשתו ומכאן קדושתה של המערה. אליהו הוא נביא קדוש למוסלמים הקוראים לו "אל חאדר" (הירוק שהוא הצבע הנצחי) וכן הוא קדוש לדרוזים ולנוצרים.

אפשר לראות מבקרים במערה מכול הדתות הבאים לבקש בקשות מאליהו הנביא. יש אמונה שכול מי שנכנס למערה, מיד גופו ונשמתו מטהרים. הנוצרים מאמינים שיוסף ומרים עם בנם ישוע הסתתרו במערה מפני המלך הורדוס. בתקופה הביזנטית ביקרו נוצרים רבים במערה והשאירו את שמותיהם וכתובות שונות על קירות הגיר. אפשר לראות גם ציור של מנורה בת שבעה קנים שצוירה על ידי עולי רגל יהודים.

בעבר נהגו יהודים לבקר במערת אליהו בשבת נחמו (אחרי תשעה באב), והיום מבקרים בה בעיקר בל"ג בעומר ויחידים באים לאורך כול ימות השנה. אליהו הנביא התעמת עם המלך אחאב ועם אשתו איזבל על עבודת האל "בעל" ועל עזיבתם את מצוות אלוהי ישראל.

"ויהי בראות אחאב את אליהו ויאמר אליו, האתה זה עוכר ישראל, ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות ה' ותלך אחרי הבעלים" (מלכים א פרק י"ח, פסוקים י"ז – י"ח).      

 

 

 


Comments