ציפורי העתיקה

ציפורי העתיקה  \  אהוד קלפון

 

על מנת להגיע לעתיקות ציפורי, אפשר לנסוע דרך צומת אלונים לצומת ישי וברמזור פונים לכביש 77 המוביל לצומת המוביל. ממשיכים בכביש 77 לכיוון צומת בית רימון, אך לפני אזור התעשייה, פונים ימינה ונוסעים על כביש פנימי המוביל לישוב הושעיה ולגן העתיקות הלאומי ציפורי.

ציפורי העתיקה והמושב שלידה נמצאים בגליל התחתון, כחמישה קילומטרים מהעיר נצרת. היא שוכנת על גבעה בגובה 290 מטרים מעל פני הים, בשוליים הנמוכים של רכס הרי נצרת. בחלקים שנחפרו באתר העתיקות, אפשר לראות מערכת מים רומית עם מאגר מים הנמצא קילומטר וחצי מהעיר בעל נפח של 5000 מ"ק. תיאטרון רומי עם 4500 מושבים וכן וילה רומית עם פסיפס מפואר. במקום בולטת המצודה הצלבנית שבה מציגים את הממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בחפירות ציפורי. יש בתי מגורים של העיר היהודית עם מקוואות ובית כנסת, מתקופת המשנה והתלמוד. רחובות ישרים, מבנה ציבור, כנסייה צלבנית, בית חג הנילוס שבו פסיפס מרשים של צמחים וחיות מהנילוס במצרים ועוד.

אמרו חכמים: "למה נקראת ציפורי?  שיושבת בראש ההר כציפור" (מגילה ו', ע"א). מעל המצודה הצלבנית של ציפורי העתיקה אפשר לראות מצפון את רכס יודפת ואת פסגת הר עצמון הבולטת בגובה 547 מטרים מעל פני הים. במערב בקעת בית נטופה, רואים את ברכות מי המוביל הארצי שבאתר אשכול ומעבר לאתר בולט תל חנתון והישוב חנתון שלידו. בהמשך בצד מערב, רואים את גבעות טבעון - אלונים וגבוה מעליהן, בולט הר הכרמל שגובהו כפול מגובה הגבעות הקרטוניות האלה. 

כאשר כבש הורדוס את הגליל בשנת 37 לפני הספירה, הוא הפך את ציפורי לעיירת מחוז חשובה ולאחר מותו בשנת 4 לספירה, הרס הנציב הרומי את העיר בעקבות מרידות שהתחוללו בה. העיר מיד שוקמה על ידי הורדוס השני (אנטיפס) והפכה להיות פאר הגליל. בשנת 66 לספירה, בזמן המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים בירושלים, בקיסריה ובכל מחוזות ארץ ישראל, אנשי ציפורי לא לקחו בו חלק, בזכרם את ההרס שהיה בעיר 62 שנים לפני כן.  אחרי כשלון מרד בר כוכבה (בשנת 135 לספירה), הגיעו יהודים רבים לגליל ולציפורי בגלל עושרה ואקלימה הטוב.                                                        

בתקופת המשנה והתלמוד, סיפקו מעיינות ציפורי מים לשתיה ולהשקיית השדות, לאורך כל עונות השנה. עושרה של העיר בא מגידולי שלחין במישורי השדות הפוריים שליד המעיינות, מגידול עצי פרי בבוסתנים שעל הגבעות, מגידול צאן ובקר במרעה הטבעי העשיר בחורף ובאביב ואולי מגידול שדות דגן  בבקעת בית נטופה.

רבי שמעון בן לקיש המכונה "ריש לקיש" היה אומר: "ראיתי זבת חלב ודבש של ציפורי והייתה שישה עשר מיל על שישה מיל " (מסכת מגילה ו ע"א). חלק מהחכמים המפורסמים שחיו בציפורי היו רבי שמעון בן גמליאל, רבי יהודה הנשיא, רבי יוסי הגלילי ואחרים.

בשנת 200 לספירה, רבי יהודה הנשיא ניהל את הסנהדרין מציפורי ובה חתם את המשנה. במאה הרביעית לספירה, נחתם התלמוד הירושלמי ורבים מרבני הגליל, כולל רבני ציפורי, השתתפו ביצירתו ובכתיבתו.

בשנת 352 לספירה, היה מרד והתקוממות של היהודים בעיר ציפורי ובגליל נגד גאלוס ("מרד גאלוס") והוא שלח צבא שדכה את המרד והחריב את ציפורי ועיירות יהודיות אחרות בסביבה. בשנת 363 הייתה רעידת אדמה חזקה בגליל והעיר ציפורי חרבה ביחד עם כפרים נוספים.

על פי המסורת הנוצרית, חיו בציפורי חנה ויהויכין הורי מרים אמו של ישוע. על פי עדויות, שרדו היהודים בציפורי תחת עול הביזנטים שהקשו עליהם את החיים בארץ ישראל והמשיכו להתקיים תחת הכיבוש הערבי עד למאה העשירית לספירה. בתקופה הצלבנית נבנתה בציפורי כנסיה העומדת עד היום, אך לא ישבו בעיר יהודים.

בשנת 1187 יצאו מציפורי לוחמי הצלבנים לקרב נגד המוסלמים שבאו מטבריה, תחת הנהגתו של סאלח א דין.  הקרב התנהל לרגלי קרני חיטים ביום לוהט של קיץ והצלבנים בשריונם הכבד נחלו תבוסה גדולה. 

בשנת 1263 הממלוכים כבשו את ציפורי ובמאה ה 18 שלט בה דאהר אל עומר. בקרבות שהתנהלו כאן במלחמת העצמאות, עזבו תושבי ספורייה את הכפר ובשנת 1949 התיישבו כאן אנשי מושב ציפורי, סמוך לעתיקות.

להעמקה בנושא ציפורי אפשר לקרוא את המאמר "חלב ודבש בציפורי" מאת אילן זהרוני ומנחם זהרוני הנמצא באינטרנט באתר "הספרייה הורטואלית" של מטח, "הגן הלאומי ציפורי", הנמצא באתר סנונית ובעוד אתרים וספרים.     

 

 

                                                          

 

 

                      

Comments