דבש נגד חיידקים

דבש נגד חיידקים  \  אהוד קלפון

 

בעונת האביב, האוויר חמים, הפריחה בשיאה והדבורים יוצאות לתור את השדות והמטעים. הן אוספות צוף לעשיית דבש, ואבקת פרחים לתזונה בחלבונים. מאז ומתמיד ניצל האדם את מוצרי הדבורים בטבע לצרכיו, ואחר כך הוא החל לגדלן בכוורות, להפקת דבש לצורכי תזונה ומרפא.

חוקרים מאוניברסיטת סידני באוסטרליה גילו, שאם מדללים דבש במים ומורחים על פצעי עור, זה יוצר חומר אנטי בקטריאלי (מי חמצן) העוזר בריפוי. התערובת הוכיחה שהיא יעילה גם נגד חיידקים עקשניים, כגון סטפילוקוקוס אוריאוס (Staphylococcus aureus  ). החיבור של דבש מדולל במים, יוצר מי חמצן (H2O2 ) הידועים ביכולתם להילחם בחיידקים ולחטא פצעים.

באטמוספרה, נוצר באופן טבעי, מימן על חמצני ( Hydrogen Peroxide H2O2 ) כאשר קרני שמש אולטרה סגוליות, פוגעות בחמצן בנוכחות לחות האוויר. כלומר תרכובת של מים (H2O) עם חמצן (O) יוצרת מימן על חמצני H2O2 (מי חמצן). בתמיסת הדבש, נוצרת אותה תרכובת של מי חמצן H2O2  (מימן פירוקסיד), על ידי אנזים בשם גלוקוז אוקסידז  (Glucose oxide  ).

מתוצאות ניסויי החוקרים האוסטרלים התברר, שתמיסת דבש בריכוז של 3% יכולה למנוע גדילת חיידקים על העור למשך כעשר שעות, והפצע נותר יבש. הדבש אינו מותקף על ידי חיידקים, ואינו מתקלקל, כי הוא מורכב מריכוז גבוה של סוכרים ללא לחות חופשית. יש בו ריכוז כל כך גדול של מולקולות סוכר, כך שכל מולקולת מים, נקשרת מיד לסוכר, ואינה זמינה עבור החיידקים הזקוקים ללחות כדי להתרבות. הדבש הוא חומצי, סמיך, צמיג, ומרוכז, ומורכב מ 18% לחות, מחד סוכרים (גלוקוז ופרוקטוז), מאנזימים, ומינראלים רבים כגון אשלגן, זרחן, סידן, מגנזיום, ברזל מנגן ועוד. דבש טהור יכול לעזור במלחמה בחיידקים, אם מורחים אותו על כוויות עור קלות, ובפצעי עור למיניהם.          

יש עדיין בני אדם מתרבויות שונות בעולם, המסתמכים בעיקר על צמחי בר ודבש, לריפוי מחלות בגוף. בכתובים עתיקים, מתקופת הפילוסופים היוונים, ואחרים שבאו אחריהם, אפשר ללמוד על השימוש הנרחב שהיה לדבש ולצמחי הבר, לצורכי מרפא.

האיכרים בתקופת המקרא, לא גידלו דבורי דבש בכוורות, אלא ניצלו את מעט הדבש שמצאו בין הסלעים בהרים, ביערות ובשדות. "וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה" ( שמואל, פרק י"ד, 25 ). "...ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" (דברים פרק ל"ב, 13 ). "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך" (תהילים, פרק פ"א, 17 ).  בסיפור של שמשון כתוב "... והנה עדת דבורים בגוויית אריה וירדהו על כפיו ... וילך אל אביו ואימו ויאכלו, ולא הגיד להם כי מגוויית האריה רדה הדבש" (שופטים, י"ד, ח-ט). המילה דבורה שמשמעותה חרק אינה מופיעה בתנ"ך, אלא שמה של דבורה הנביאה המופיע בספר שופטים פרקים ד – ה.

באופן טבעי, נוצר הדבש מדבורים מקומיות עוקצניות מאוד, שהתנחלו בין סלעים וכוכים. הן יצרו דבש לצורכיהן, אך בני אדם הבריחו אותן בעזרת עשן, ולקחו את מאגרי הדבש לעצמם. בתקופות יותר מאוחרות, הכפריים גידלו דבורים בכדים, שמהם רדו את הדבש.

עם קום המדינה, הובאה לארץ דבורה איטלקית, שהיא נוחה הרבה יותר מהדבורה המקומית, ומניבה יותר דבש. ככל שמתמעטים בארץ צמחי פרחים בעלי צוף, כך מתמעט יצור הדבש. פרחי דבש טובים (בעלי צוף רב), נמצאים בעצי הדר, אבוקדו, שקדים, פרפרניים וצמחי בר רבים.

הדבורה יונקת צוף פרחים בעזרת החדק שבפה, מגיע לזפק (קיבת דבש), ומשם הוא מועבר לגביעי החלה בכוורת. הדבורה מרפרפת בכנפיה מעל גביעי הצוף, כדי לאייד את עודף המים שבו. היא חותמת בשעווה את תאי הדבש רק לאחר שאחוז המים יורד מתחת לעשרים אחוז. בצוף פרחים יש 70% מים, ובדבש טוב יש 17% מים, וכך הוא נשמר מריקבון וקלקול. בדרך כלל, הדבש מורכב מ 83% סוכרים וכן 17% מים.   

 

 

 

 

          

 


Comments