צרעה מזרחית בקרני חמה

צרעה מזרחית בקרני חמה  \  אהוד קלפון

 

הצרעה המזרחית – Vespa orientalis  הנקראת גם דבור, נפוצה במזרח התיכון ובישראל, ועקיצתה כואבת מאוד. בארץ יש מספר מינים מועט, אך המוכרים ביותר הם הצרעה המזרחית שהיא הגדולה מכולן, וצרעת הפלך (פלכית) שהיא קטנה יותר. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו תופעה מעניינת אצל צרעה מזרחית, שקיימת רק בצמחים ירוקים. כידוע בתהליך הפוטוסינתזה המתקיים בצמחים בעלי כלורופיל, נקלטת אנרגיה סולארית המנוצלת לפעילות פיסיולוגית בתאים. השלד החיצוני של הצרעה המזרחית, הנקרא Exoskeleton  , מסוגל לקלוט אנרגיית שמש ולהפוך אותה לאנרגיה חשמלית. היא משתמשת באנרגיה זו כדי לקרר את פנים גופה מחומה הרב של חמה בלהט הקיץ.

החרקים, כמו יתר פרוקי הרגליים, הם יצורים בעלי "דם קר", כלומר חום גופם אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם לטמפרטורת האוויר של הסביבה. הם אינם יכולים להיחשף ללהט השמש באמצע  הקיץ או לקור החורף, לכן הם מסתתרים בזמנים אלה. לעומת זאת, פעילות הצרעה המזרחית אינה מתחילה בשעות הבוקר, כשהשמש עדיין רפה, אלא רק כאשר עוצמתה גוברת, עם עלייתה מעל לאופק.
במאמר שהתפרסם בשישה בינואר 2011 בDaily"  Science  ", החוקרים גילו שלא הטמפרטורה או הלחות משפיעים על פעילות הצרעה המזרחית, אלא הקרינה האולטרא סגולית של השמש היא שממריצה את פעילותה. צבע גופה חום עם פסי רוחב צהובים, שהם צבעי אזהרה אצל חרקים ופרוקי רגליים ארסיים. אלא שהשלד החיצוני של הצרעה המזרחית, קולט אנרגיה סולארית, והפיגמנטים הצהובים שבו  - Xanthopterin - הופכים אותה לאנרגיה חשמלית.
השלד החיצוני החום, בנוי משקעים המפזרים את קרני השמש, והפסים הצהובים של השלד עשויים חורים זעירים המכילים את הפיגמנטים. החוקרים מתכוונים לבנות דגם לקליטה יעילה של קרני השמש, כמו זה הקיים אצל הצרעה.

לצרעה המזרחית יש עוקץ חלק, כמו מחט חלולה, הנשלף בקלות מהעור לאחר עקיצה. לדבורת הדבש לעומת זאת, יש עוקץ משונן, שאינה יכולה לשלוף מהעור לאחר עקיצה, לכן בטנה נקרעת והיא מתה. מאחר שדבורים וצרעות הם צאצאים של אותו אב אבולוציוני קדום, גם לארס שלהם יש אותם מרכיבים חלבוניים, רק שכמות הארס בצרעה גדולה יותר. לעתים, רואים הבדלים בולטים בתגובת אנשים לעקיצת צרעה, אם כי בכולם מופיע כאב חזק. החלק הקל נגמר בנפיחות קלה, הנעלמת כעבור יום. יש אנשים שעורם מתנפח מאוד עם כאב וגירוד שנמשך מספר ימים. אצל אנשים אלרגיים, יש תגובות קשות יותר שבהן מעורבות מערכות גוף רבות, המתבטאת בנפיחות גדולה בעור, בגירוד, קשיי נשימה, סחרחורת ובעוד תופעות שעלולות לסכן חיים.  

למושבת צרעות יש מלכה אחת ופועלות רבות, וזכרים המפרים את המלכה הצעירה באוויר. בעונת האביב, מתעוררת המלכה מתרדמת החורף, יוצאת ממחבואה ובונה קן באדמה. היא לועסת בגפי הפה חלקי צמחים ובוץ הדומים לחומר גלם לעשיית ניר, שממנו היא בונה את הקן ואת תאי ההטלה. עם סיום בניית הקן, היא ממיתה בארסה חרקים גדולים, ומכניסה אותם לקן להזנת הרימות שיבקעו מהביצים.

המלכה מטפלת במחזור הראשון של צרעות שבקעו באביב, ועם התבגרותן לאחר 30 ימים, הן יוצאות לחפש מזון עבור המלכה ועבור יתר אוכלוסיית הקן. בעונת האביב יש מלכה אחת ופועלות רבות, בסוף הקיץ מופיעות מלכות אחדות וזכרים רבים, ובראשית הסתיו מופרות המלכות הצעירות על ידי הזכרים. המלכות והפועלות נוצרות מביצים מופרות, הזכרים מביצים לא מופרות, אך הפועלות אינן פוריות ולא מטילות ביצים בתנאים רגילים.

עם בוא החורף הזכרים והפועלות מתים, הקן מתפרק, ורק המלכות שורדות בנקיקים או בחריצים מוגנים בתרדמת חורף ארוכה. הצרעות ניזונות מפגרים של בעלי חיים וטורפות חרקים להשגת חלבונים, וניזונות מצוף פרחים, פירות ודבש, להשגת סוכרים. לעתים פועלת הצרעה המזרחית בקבוצה כדי לתקוף כוורת, לטרוף את הדבורים, ולקחת את הדבש שנאגר בגביעי החלות.

Comments