עורבים ועורבנים

עורבים ועורבנים  \  אהוד קלפון

עורב שחור - corax Corvus

שייך למשפחת העורביים לסוג עורב שבו יש 40 מינים שונים בעולם. בארץ למשל יש שישה מינים: עורב שחור, עורב אפור, עורב הודי, עורב מזרע, עורב קצר זנב, ועורב חום עורף. העורב השחור הוא הגדול מביניהם ורוב העורבים צבעם שחור. רגלי העורב השחור קצרות וחזקות ומקורו העבה מותאם למזון מגוון מהחי ומהצומח, כי הם אוכל כל. זוג עורבים משתתף בבניית הקן, בדגירה על הביצים, ובטיפול בגוזלים עד לבגרותם. הוא יציב בארץ בניגוד לעורב המזרע הנודד.

העורב השחור נחשב לאינטליגנטי, הוא משתמש בכלים שהוא מוצא בטבע לשימושים שונים. יש לעורבים אלה יכולת להשמיע קולות מגוונים ולחכות ציפורים אחרות. מצמרות העצים הם מכריזים על הטריטוריה שלהם, ויוצאים בקבוצה להרחיק בזים המתקרבים אל הקנים. 

עורב מזרע -  Corvus frugilegus

עורב המזרע חולף באזורנו בעונת החורף, גודלו כחמישים ס"מ, צבע נוצותיו שחור חוץ מכתם לבן ליד המקור. הוא נפוץ באירופה חוץ מהאזורים הצפוניים היותר קרים. הוא ניזון מחרקים, תולעים ונבטים של צמחים שונים. הוא שייך למשפחת העורבים, חי בלהקות וחברותי. בחורף מתאחדות מספר להקות ויוצרות להקות גדולות מאוד.

בסקוטלנד למשל ראו להקה בת 60,000 עורבים. בסוף עונת החורף, העורבים חוזרים ללהקותיהם הקטנות לצורכי רבייה. במהלך החיזור, הזכר מקיף במעגלים את הנקבה ומשמיע קולות רמים. לאחר מכן הוא עף לחפש לה מזון ואז הם מתחברים לזוג. כל זוג בונה קן מזרדים, שבו מטילה הנקבה עד חמש ביצים והזכר שומר על אזור המחייה שמסביב לקן.

הנקבה דוגרת על הביצים במשך 18 יום, ובזמן זה הזכר מביא אוכל לנקבה וגם לגוזלים הבוקעים מהביצים. כעבור כארבעים יום, מגיעים הגוזלים לגודלם המלא, אולם הם מקבלים מזון מהוריהם עד גיל חודשיים ונשארים בסביבת הוריהם עוד שלושה חודשים.  בגיל חמישה חודשים הם מגיעים לעצמאות מלאה ומתקיימים בכוחות עצמם. 

עורב אפור -  Corvus corone, הוא היחיד בארץ בעל צבע אפור על פני חלקים גדולים של גופו. הוא שייך לסדרת ציפורי שיר, למשפחת העורבניים, לסוג עורב ולמין עורב אפור. אורך גופו כ 45  ס"מ, משקלו 400  גרם, ומוטת כנפיו כ 90  ס"מ.

העורב האפור מבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע בחיפוש מזון תוך ניתור או הליכה. הוא מונוגאמי (קשר קבוע בין בני הזוג), ואין הבדלי צבע ביניהם. בעונת הקינון העורבים הם טריטוריאליים, וביתר חודשי השנה הם חיים בלהקות.  בלהקה יש היררכיה (דרוג) חברתית כשהבוגרים שולטים.

בשעות היום הלהקה מתפזרת לחיפוש מזון, בערב העורבים מתכנסים בשדה פתוח ועם השקיעה הם עפים יחד למקום לינה קבוע על צמרות עצים. לעורב יש קולות מגוונים המנוצלים לקריאות זיהוי, שיחה, או מצוקה.

הוא יציב בארץ ומצוי בעיקר בעמקים ובמישורים באזור הים תיכוני והוא הולך ומתפשט גם לאזורים המדבריים הצחיחים. הוא מצוי גם באירופה ובחלקים גדולים של אסיה. הוא אוכל שיירי מזון במזבלות וליד מעונו של האדם כגון, פגרים, גוזלים, ביצים, מכרסמים, לטאות וזוחלים קטנים, נבטי זרעים, פירות, אגוזי פקאן, וגם מנקר בגידולי מקשה. עונת הקינון נמשכת מתחילת פברואר עד סוף יוני והקינון נעשה במושבות קטנות או גדולות.

הקנים נבנים על ענפי עצים גבוהים או בנקיקי סלעים. היום מקננים בארץ אלפי עורבים אפורים לאחר שמספרם התדלדל בעבר בגלל הרעלות מזון בשדות החקלאיים. שני בני הזוג משתתפים בבניית הקן מזרדים ומעשבים יבשים.

בתחילת מרץ הנקבה מטילה כארבע ביצים בצבע ירקרק, היא דוגרת עליהן במשך 18 יום והזכר שומר על סביבת הקן. בעת הקינון העורבים אינם מרעישים ליד הקן וכמעט שאינם משמיעים קול. אך הם מסוגלים לתקוף כל עוף המתקרב לקן ולעתים קרובות הם מנהלים קרבות אוויר נגד בזים. הגוזלים בוקעים ללא נוצות ועם עיניים עצומות. הנקבה מחממת את הגוזלים בימיהם הראשונים והזכר מאכיל אותם בשלשולים, חרקים, חלזונות ובשר.   

לאחר כשבעה ימים עיני הגוזלים נפקחות וגופם מתכסה בפלומה. בזמן זה שני ההורים עסוקים בהאכלת הגוזלים במזון שהם מאחסנים בזפק ופולטים אותו בקן. הגוזלים עוזבים את הקן כשהם בני חודש ימים, אולם הם שומרים על קשר עם ההורים וביניהם במשך חודשיים ימים.

בסוף הקיץ הראשון בחייהם, הם מצטרפים ללהקת העורבים ובגיל שנתיים הם מגיעים לבגרות מינית. הם יכולים לזכור ולזהות אנשים שאספו גוזל או שעשו דברים שאיימו עליהם ולתקוף אותם גם במרחק ממקום הקינון. הם עלולים להיות תוקפניים בעיקר באביב, בזמן שהם מגדלים את גוזליהם ומגנים היטב על תחום מחייתם.

עורבני שחור כיפה -  Garrulus glandarius  שייך לסדרת ציפורי שיר, למשפחת העורביים ולסוג עורבני. כל העורבים צבעם שחור או אפור חוץ מהעורבני המגוון בצבעיו העזים. העורבנים חיים בזוגות בין עצי היער וניזונים מהחי ומהצומח.

הם ניזונים מביצים, שהם גוזלים מקנים של ציפורי שיר אחרות, טורפים את גוזליהם ולעתים הם טורפים גם גוזלים של בני מינם. העורב האפור הוא האויב הטבעי של העורבני ומאזן במקצת את תחומי התפשטותו.

העורבני מבלה את זמנו בחיפוש מזון, המורכב מתולעים, חרקים, ירקות ופירות ובעיקר בבלוטי אלונים, שאת רובם הוא מחביא באדמה לצריכה בזמנים אחרים. עורבני יחיד מסוגל לטמון באדמה אלפי בלוטים בשנה ובכך הוא מסייע בהפצה וריבוי של האלונים.  

בעונת הקינון בפברואר, העורבנים בונים קן פשוט על ענף של עץ, הנקבה מטילה עד חמש ביצים מנוקדות, ושני ההורים מתחלפים בדגירה על הביצים. לאחר כ 17 יום, הגוזלים בוקעים מהביצים ומטופלים על ידי שני ההורים עד לעזיבתם את הקן.

העורבני עף בכבדות למרחקים קצרים, הוא יציב באזורנו ואינו נודד לשום מקום. הם מנתרים על האדמה ובין ענפי העצים וממעטים לעוף. אורך גופו קצת למעלה משלושים ס"מ, אורך הכנף 17  ס"מ ומשקלו מגיע עד כמעט מאתיים גרם.

ביערות אלונים טבעון יש עורבנים רבים המשתלטים בהתמדה על תחומי המחיה של ציפורים אחרות. העורבנים חיים ביערות פארק פתוחים של אלון תבור ולא בחורשים סבוכים. הם מאכלסים את יער אלון התבור הגדול ביותר בארץ ששרד מכריתה מתמשכת של שנים. היער בן 3000 דונם משתרע בין שער העמקים, טבעון, אלונים, בית לחם הגלילית, אלון הגליל והסוללים.

העורבנים לא עוזבים כמעט את היער, אלא על מנת לתקוף כל ציפור המתקרבת לתחום מחייתם, או כאשר הם עפים בין מקומות מסתור ומזון. אין סיכוי לציפורי שיר קטנות לעמוד בפני מקורם האימתני. 

 

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                   

 

 

 

                                                             

 

 

 

 

 

 


Comments