חסידות בשרב

חסידות בשרב  \  אהוד קלפון

 

באמצע חודש אוקטובר( 2010 . 10. 18), בצהרי יום שרבי חם ויבש, חלפה להקת גדולה של חסידות מעל נחל ציפורי, נופית וטבעון, בדאייה דרומה. הטמפרטורות הגבוהות של ימי החמסין, אינן מרתיעות את החסידות ממסען במועדים די קבועים בסתיו, המוכתבים על ידי דחף פנימי. בעונה זו, חולפות מעל ישראל למעלה משלוש מאות אלף חסידות הנודדות מאירופה לאפריקה. כדי לראות חסידות רבות דואות בכיוון דרום, צריך לנסוע לעמק בית שאן ולעמק הירדן, שם אפשר לצפות בהן ובציפורים אחרות הנמצאות בנדידה בחודשי הסתיו.

החסידות המקננות במרכז אירופה ומזרחה, נודדות בסתיו במסלול מעל טורקיה, סוריה לבנון, ישראל, סיני, מצרים וסודן, עד לדרום אפריקה. הן עוברות מרחק של אלפי ק"מ בכיוון דרום ושבות באביב אל הצפון. הנדידה מעל ליבשה מאריכה עבורן את הדרך, משום שהן דואות וחייבות לתפוס זרמי אוויר חמים עולים (תרמיקות), הנוצרים מעל ליבשה ולא מעל לים. הן עולות בצורה ספיראלית כלפי מעלה, עם זרמי אוויר חמים העולים לגובה ומתקררים.

בגובה זה נעצרת עלייתן והן נראות לעתים בגבהים של שני ק"מ ומעלה בתנאי דאייה טובים. כאשר הן מגיעות לשיא הגובה, הן מתחילות לדאות למרחקים ובתוך התהליך הן מאבדות גובה ושוב תופסות זרמי אוויר חמים המעלים אותן כלפי מעלה מבלי לבזבז אנרגיה.

בשעות הערב האוויר מתקרר (אין תרמיקות), החסידות נוחתות בשדות כדי לחפש מזון כגון צפרדעים, דגים, סרטנים, תולעים, לטאות עכברים ועוד. הן גם מטפלות בנוצות התעופה, ולנות יחד בלהקה בשדה. בשעות הבוקר, עם התחממות הקרקע, מתחמם האוויר שמעליה ועולה, אז החסידות יכולות שוב לדאות ולהמשיך לנדוד.

הן לא עפות במבנה כלשהו, אלא כל אחת מתמודדת עם זרמי האוויר לבדה, בניגוד לברווזים, לאווזים, לעגורים ולשקנאים שעפים במבנים מוגדרים. יש יתרון לתעופה במבנה, כי כל ציפור נעזרת בכוח העילוי של הציפור שעפה לפניה וכך מגיע כוח העילוי לכל הלהקה, המפחית את כמות האנרגיה המושקעת על ידי הציפורים בנדידות הארוכות.

מאחר שנדידת החסידות איטית מאוד, היא נמשכת זמן רב יותר מהנדידה של ציפורים אחרות. הן נודדות בקצב של 150  ק"מ ליום בסתיו, ו 120  ק"מ באביב. ברוב המקרים, החסידות הצעירות מקדימות לנדוד לפני הוריהן והן מנווטות את דרכן במדויק אל אותו מקום מחייה באפריקה שמעולם לא היו בו. בדרך הארוכה, החסידות נתונות לסכנות רבות כגון רוחות חזקות המסיתות אותן מנתיב הנדידה הבטוח, וגוועות מצמא. היה מקרה שחסידות שהקדימו לנדוד, נחתו בברכה תעשייתית המכילה מים וחומצות שונות, המשמשת לייצור פוספטים. חסידות רבות מתו מהרעלה ואחרות נפגעו ולא יכלו לעוף.

בנדידת האביב צפונה, רואים להקות רבות לאורך חוף הים התיכון, משום שהן חוזרות מאפריקה דרך צפון סיני אל הנגב המערבי ומשם צפונה מעל השפלה, השרון והחוף לכיוון העמקים, החולה, בקעת הלבנון וחזרה לאירופה. החסידות אינן עפות מעל לים התיכון כי לא נוצרים זרמי אוויר חמים מעליו ואין שם תנאי דאייה עבורן. באירופה, הן בונות קן גדול (בקוטר של מטר) על עמודים גבוהים, על בתים או על צוקים. הנקבה מטילה עד חמש ביצים לבנות ושני ההורים דוגרים על הביצים ומשתתפים בטיפול ובהאכלת הגוזלים. החסידות שמקום מחייתן במערב אירופה, נודדות דרומה מעל ספרד ומיצר גיברלטר, אל מערב אפריקה שם הן חורפות.    

החסידה הלבנה (( Coconia ciconia  שוקלת בין שניים לשלושה ק"ג, גודלה 110  ס"מ, אורך כנפיה כשני מטרים, נוצות גופה לבנות, נוצות כנפיה שחורות, צבע רגליה ומקורה אדום. היא חייה בנופים פתוחים, בשטחי ביצה ושדות לחים. מקורה הארוך מותאם לשליית אורגניזמים מתוך מים רדודים ומיתוך הבוץ, ורגליה הארוכות מאפשרות לה לנוע בקלות בשטחים בוציים ובמים רדודים. בעונת הקינון והדגירה החסידות חיות בזוגות, אך לעתים מתהווים זוגות חדשים לאחר שהלהקה שבה מהנדידה הארוכה.  

לחסידה אין איבר קול, היא אינה שרה ואינה משמיעה שריקות ולמעשה היא אילמת. אולם בזמן הדגירה, שני בני הזוג מתקשרים ביניהם על ידי הקשת שני חלקי המקור במהירות, כמו כלי הקשה, שמהם בוקע קול חזק הנשמע מרחוק.

 

 

 

 

 

                                                           

 

 

 

 


Comments