אימוץ ירגזי ותנשמת

אימוץ ירגזי ותנשמת  \  אהוד קלפון

ירגזי מצוי - Parus major - Great Tit , היא ציפור שיר קטנה, יציבה בארץ ישראל, וחייה בקרבת ישובי האדם. בעבר היא הייתה נפוצה בעיקר בצפון הארץ, והיום אפשר לראותה עד לנגב.  באירופה, מצויים תשעה מיני ירגזי, וזה המין הגדול מביניהם. ראשו שחור, הלחיים לבנות, הגחון צהוב עם פס ‏שחור בולט לאורכו והגב אפור. אורך גופו 14 ס"מ, משקלו בארץ 15 גרם, ומוטת כנפיו 24 ‏ס"מ. קיימים הבדלי צבע בין הפרטים, וישנם ירגזים צהובים מאוד ואחרים יותר כהים. הנקבה דומה לזכר, אך צבעיה מעט דהים בראשה ובגחונה.  

הירגזים באזורנו הם מונוגאמיים (הזוגות קבועים), ומשקיעים הרבה אנרגיה בשמירה על תחום מחייתם. הגורם המגביל את תפוצתם הוא מציאת מקומות קינון מתאימים ובטוחים. הם מחטטים מתחת לקליפות עצים ומרבים לטפס על הענפים. הירגזי מסוגל להפיק 40 מיני צלילים, קולות וציוצים, לא רק לצורכי תקשורת, אלא גם להישרדותו.
ציפורים המנסות לפלוש לתחומו, שומעות מגוון רב של קולות ומתרחקות משם. המגוון הרב, נשמע להן כאילו שוכנות שם ציפורים רבות, ואין סיכוי נגדן. הסבר אחר טוען, שהתקשורת המפותחת בין המינים, מגבירה את מפגשיהם, ומובילה לצאצאים רבים ולהישרדות גבוהה.  
הירגזים נפוצים באירופה, באסיה, באפריקה, ובחבל הים תיכוני, ומקננים בחורשים, וביערות אלונים ולא ביערות אורנים. הם ניזונים מחרקים, תולעים, זחלים, עכבישים, וגם מפירות וזרעים (בעונה שיש מעט חרקים). עונת הקינון בארץ היא מחודש פברואר עד יוני, עם שני מחזורי קינון וצאצאים. לקראת הקינון, הזכר מאתר חורים בגזעי עצים, במרזבים, בצינורות פתוחים, או בין סלעים ומציגם לנקבה, המרפדת את הקן בעשבים, זרדים דקים, וצמר כבשים. 
בארץ, הנקבה מטילה עד שש ביצים בהטלה אחת, ודוגרת עליהן לבדה במשך כשבועיים, כשהזכר מאכילה. שני ההורים מאכילים את הגוזלים בחרקים ועכבישים במשך שלושה שבועות, עד שהם עצמאים, ובחודשי הסתיו הם בוגרים מינית ויוצרים זוגות.

התנשמת מוזכרת במקרא, ביחד עם עוד דורסי לילה אחרים. למשל, בספר דברים פרק י"ד, ט"ז כתוב: "את הכוס ואת הינשוף והתנשמת" ומוזכרת גם בספר ויקרא. תנשמת לבנה ( Tyto alba ), שייכת למחלקת העופות, לסדרת דורסי הלילה ולמשפחת התנשמות. היא יציבה בארץ, אינה בונה קן, אלא חיה בכוכים ובמקומות נטושים בשכנות למעונו של האדם. היא מסתתרת בשעות היום, ויוצאת אל השדות לחפש טרף בשעות החשכה. היא בולעת את המכרסם בשלמותו, ופולטת צנפה המכילה את השערות ואת עצמותיו המכווצות. בשעת סכנה, היא משמיעה קולות נשיפה חזקות, עם נקישות מקור.

באביב, עונת החיזור, הרבייה, הטלת ביצים ודגירה עליהן למשך 30 ימים עד לבקיעתן. בזמן הדגירה, הזכר מביא מזון לנקבה, ושניהם מטפלים בגוזלים. התנשמת עפה בשקט מוחלט, והיא צוללת לעבר טרפה ומפתיעה אותו. בישובי עמק יזרעאל והגלבוע, פוזרו מאות תיבות קינון לירגזים, הנלחמים בחרקים, ותיבות קינון לתנשמות, הנלחמות במכרסמים.  

 

 

 

 

Comments