דרור הבית

דרור הבית - House Sparrow   \   אהוד קלפון

 

דרור הבית היא ציפור שיר הנפוצה ביותר בארץ ובעולם, בסביבת ביתו של האדם ובמקומות המיושבים על ידו. היא ניזונה בעיקר מזרעים, פרורי לחם, פירות, אשפה ובמקצת גם מחרקים. היא שומרת על גוף נקי מטפילים (הנדבקים לעור), על ידי אמבטיות בשלוליות מים או שהיא עושה אמבטיות בחול.

בזמן הקינון רואים להקות גדולות של דרורים כאשר הרבה גוזלים שרק עזבו את קניהם מתקבצים ביחד. בזמן החיזור של הזכר אחר הנקבה, המקור של הזכר מקבל צבע הרבה יותר כהה. בכל העונות יש לזכר סינר שחור ולנקבה צבע חום.  

דרור זכר קורא לנקבה בציוצים בלתי פוסקים בזמן שהוא בונה את הקן מזרדים, מצמחים ומנוצות.

הנקבה מתקרבת אליו בודקת את הקן ואם הוא נראה לה מתאים, היא תעזור לו לסיים את בנייתו והם יהיו זוג קבוע. לאחר ההפריה, היא תטיל בקן עד חמש ביצים בהטלה אחת ותדגור עליהן במשך שבועיים ימים עד לבקיעה. הם מעמידים לפחות ארבעה מחזורי צאצאים בשנה אחת מראשית האביב עד לסתיו. כשהגוזלים בוקעים מהביצים, הזכר דואג להאכיל אותם בזמן שהנקבה עדיין יושבת ומחממת אותם. 

בהיותם בני שמונה ימים, האם עפה מהקן ועוזרת לזכר להאכיל אותם. בגיל שבועיים עוזבים הגוזלים את הקן ועפים להם לחיים עצמאיים.  

לזוג ההורים יש שבועיים חופש מהרגע שהגוזלים עוזבים את הקן עד שהם מתחילים מחזור חדש של הטלה באותו הקן, דגירה וטיפול בצאצאים. הדרורים גורמים נזקים בחקלאות, הם מנקרים בפרות עסיסיים למיניהם ומלקטים ביעילות רבה זרעים משדות הבור וגם משדות זרועים. בשנת 1850 הובאו מאנגליה לארה"ב כמה זוגות דרורים על מנת שיוכלו את החרקים המזיקים לחקלאות. בתוך 25 שנה הם התרבו מאוד והחלו לגרום נזקים ליבולים החקלאיים ולפירות במטעים.

הם גם השתלטו על אזורי הקינון של ציפורי שיר מקומיות שאינן יכולות לעמוד בתחרות.  לאורך ההיסטוריה של האדם הלכו הדרורים בעקבותיו לכל מקום שאליו הוא נדד, ניזונו משיירי מזונו וגרו במעונו. הדרורים אינם נודדים, הם חיים בחורף בקבוצות, ונשארים לנוע בשטח מצומצם בקוטר של שלושה ק"מ.

 

 

 

                                                                 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                   

 

 

Comments