עופות באגמון החולה

עופות באגמון החולה    \    אהוד קלפון

אם מגיעים לאגמון החולה מנובמבר עד פברואר אפשר לראות מגוון רב של עופות נודדים, יותר מאשר בחודשים שלפני או אחרי כן. על מנת לזהות ציפורים, חשוב להביא משקפת שדה ומגדיר ציפורים, שברשימת ספרות העזר.

לשים לב לגודל הציפורים והעופות בהשוואה לפשוש, דרור, זרזיר, יונה תרנגולת או חסידה. לשים לב לצבעי הגוף, לאורך המקור וצורתו, למקום הפעילות וסוג המזון, להימצאות הציפור לבד או בקבוצה, עם בני מינה או בחברה מעורבת. לשים לב לאופן ההליכה, הריצה, הקפיצה וכדומה. האם התעופה ישרה או גלית, דאייה, חתירה, רפרוף כנפיים ועוד.

לעופות הביצה יש רגליים ארוכות וקרומי שחיה קטנים בין אצבעות הרגליים (אנפות). לעופות השוחים במים, יש רגליים קצרות עם קרומי שחיה גדולים (ברווזים). חלק מעופות המים צוללים ומוצאים את מזונם מתחת לפני המים וחלקם אינם מסוגלים לצלול ותופסים את מזונם בגובה פני המים. לברווזים יש מקור המסוגל לסנן מזון מהמים. לאנפות, חסידות, שלדגים ושחפים, יש מקור ישר המותאם לתפיסת דגים וצפרדעים ולשקנאים יש מקור גדול ורחב, המותאם לבליעת דגים גדולים.

תיאור עופות נפוצים:

ברכיה ( Anas platyrhynchos), שייכת למשפחת הברווזיים, השוחים היטב במים. הברכיות נפוצות בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ ונודדות לאזורנו מאירופה בסתיו. הן עפות בלהקות במבנה ראש חץ כמו יתר הברווזים. צבעי הזכר עזים, ראשו וצווארו בצבע ירוק עם צווארון לבן, מקורו צהוב, החזה חום, הזנב בצבע שחור ולבן והרגליים בצבע כתום. הנקבה חומה, בצבעי הסוואה לא בולטים לעיני הדורסים והטורפים.

אגמיה ( Fulica atra ), שייכת למשפחת הרליתיים (לא לברווזיים). זהו עוף מים שחי באגמים באירופה בעונת הקיץ ובאזורנו בעונת חורף. בצדי אצבעות הרגליים יש קרומי שחיה, המאפשרים לה לשחות במים וגם לנוע על היבשה. ראשה שחור, העיניים אדומות, המקור והמצח לבנים. נוצות הגוף אפורות ואין הבדל בין צבעי הזכר לצבעי הנקבה. זנבה קצר, כנפיה קצרות ורחבות וברגליה הקצרות יש שלוש אצבעות ארוכות.

האגמיות הראשונות מגיעות בנדידה מהצפון בחודש ספטמבר ולהקות גדולות חורפות בארץ בברכות דגים, בכנרת, בחולה ובגופי מים רבים בארץ. האגמיות חיות בלהקות גדולות בנות אלפי פרטים בנופי מים פתוחים והן מסתדרות יפה עם עופות נודדים אחרים כמו ברווזים, שקנאים, קורמורנים, שחפים ועוד. כאשר אגמיה רוצה לעוף, היא רצה על פני המים מרחק רב כשהיא חותרת במהירות בכנפיה עד שהיא מצליחה להמריא לאוויר. כנפיה הקצרות אינן מאפשרות לה תעופה קלה ומהירה. היא ניזונה מחרקים, תולעים, רכיכות, דגים, פירות וזרעים וצוללת היטב במים כי עצמותיה מלאות.

סיקסק (Hoplopterus spinosum), היא ציפור שיר, שקולותיה החדים נשמעים כצלילי "סיק, סיק, סיק" ומכאן שמה. היא יציבה, דוגרת ונפוצה בארץ, אך בעבר היא חייתה בעיקר בחולה ובעמקים. היא ניזונה מתולעים, חרקים, עכבישים, רכיכות ועוד. היא מבלה את רוב זמנה בחיפוש מזון על הקרקע, שומרת על תחום מחייה והיא מונוגאמית. אין הבדל בין צבעי הזכר לצבעי הנקבה, הפועלים יחד במשך רוב שעות היום. בעונת הקינון, חופר הזכר מספר גומות באדמה והנקבה בוחרת גומה אחת שבה היא מטילה את ביציה. הקן מרופד בעשבים ומוטלות בו ארבע ביצים, בשתיים עד שלוש עונות דגירה.

שני ההורים דוגרים על הביצים במשך 23 יום והאפרוחים מסוגלים לעמוד, ללכת ולאכול בכוחות עצמם כבר ביום הראשון. גודלה כגודל יונה, בטנה וצווארה לבנים, מקורה שחור עבה וקצר, רגליה גבוהות ושחורות ובכל רגל יש שלוש אצבעות. בימי החורף אפשר לראות סיקסקים במרחבי השדות הלחים ובקיץ הם נראים בעיקר ליד מקווי מים ושדות שלחין מושקים. 

חסידה הלבנה (Ciconia ciconia ) חייה בנופים פתוחים ובשדות לחים, סמוך לברכות דגים ומקווי מים. חלקי גופה לבנים, כנפיה שחורות, מקורה ורגליה בצבע אדום בהיר. גובה החסידה עד 120  ס"מ ואורך מוטת כנפיה עד שני מטרים. בעונת הקינון והדגירה החסידות חיות בזוגות, אך הן אינן מונוגאמיות לכל החיים. לאחר הנדידה, מתהווים זוגות חדשים. החסידה קשורה יותר לקן שאליו היא חוזרת כל שנה. החסידות נודדות בלהקות גדולות וכך הן חיות באזורי הנדידה בחורף. הן ניזונות מדו חיים, זוחלים, עכברים, תולעים וחרקים למיניהם. להקות גדולות של חסידות חולפות מעל הארץ בסתיו בדרכן לאפריקה וחולפות שוב צפונה באביב בדרכן לאירופה.                                                                   

עגור אפור (Grus grus) – Crane , חי בלהקה באזורי הדגירה באירופה, באזורי המחייה החורפיים באפריקה וגם בעמק החולה. הסוג עגור (Grus ) מונה כשלושה עשר מינים ורק העגור האפור בולט בשמורת אגמון החולה והסביבה. גובהו עד מטר וחצי, רגליו וצווארו ארוכים, אורך מוטת כנפיו עד 250  ס"מ, מקורו ארוך ומשונן וחי כעשר שנים בטבע. העגורים ניזונים מהצומח (שורשים, פקעות, תירס, בוטנים נבטים ועוד) ומהחי ( חרקים, רכיכות, מכרסמים, דו חיים, זוחלים, עופות קטנים ועוד).

 דרור הבית ( Passer domesticus) House sparrow , היא ציפור שיר קטנה הנפוצה ביותר בארץ ובעולם, בסביבתו של האדם. לזכר יש גב חום, קודקוד אפור, גרון וסנטר שחורים ולחייו לבנים. לנקבה סנטר לבן. ציפור זו ניזונה מזרעים, פירות, חרקים ופרורי לחם. היא משמיעה צפצופים וציורים בלהקה קולית מרעישה. היא שומרת על גוף נקי מטפילים, בטבילה בשלולית מים או בחול. בזמן הקינון נוצרות להקות גדולות של דרורים, כאשר הגוזלים שרק עזבו את הקן מתקבצים יחד. הדרורים חיים בזוגות קבועים, הנקבה מטילה בקן עד שבע ביצים בהטלה אחת ודוגרת עליהן כשבועיים ימים עד לבקיעתן. עם בקיעת הגוזלים, הזכר דואג להאכילם, בזמן שהנקבה יושבת בקן ומחממת אותם. בהיותם בני שמונה ימים, האם עפה מהקן ועוזרת לזכר לחפש מזון עבורם.  

שלדג לבן החזה  ( Halcyon smyrensis )- Kingfisher . בארץ מצויים שלושה מיני שלדגים. לשניים יש צבעים מבריקים באדום כחול והשלישי כולו מכוסה בנקודות בהירות על רקע אפור כחלחל. הגדול ביניהם הוא שלדג לבן החזה, השני בגודלו הוא השלדג העקוד - פרפור (שניהם יציבים בארץ) והשלישי הוא שלדג גמדי החורף בארץ ומקנן באירופה. לשלדגים יש מקור ארוך המותאם לתפיסת דגים, דו חיים וחסרי חוליות למיניהם הנמצאים במים. השלדגים יושבים על ענף עץ או שיח ועורכים תצפית על ברכת המים ובבת אחת הם צוללים באוויר ותופסים את הטרף.

תנשמת לבנה (Tyto alba), שייכת למחלקת העופות, לסדרת דורסי הלילה ולמשפחת התנשמות. היא יציבה בארץ, אינה בונה קן, אלא חיה בכוכים ובמקומות נטושים בשכנות למעונו של האדם. לגחון ולפנים צבע לבן ולנוצות הגב צבע חלודה. היא משמיעה קולות שונים כגון לחישות וצריחות ממושכות. החקלאים נעזרים בה כמדביר מכרסמים ביולוגי ואף התקינו בשדותיהם ארגזי קינון מיוחדים להטלה ודגירה. התנשמת מסתתרת בשעות היום ועם רדת החשכה היא יוצאת אל השדות לחפש טרף. היא בולעת את המכרסם בשלמותו ופולטת צנפה המכילה שערות ועצמותיו מכווצות.
בחודשי האביב יש חיזור, רבייה, הטלת ביצים ודגירת הנקבה עליהן במשך כחודש ימים. בזמן הדגירה, הזכר דואג להביא לה מזון עד לבקיעת הביצים. התנשמת עפה בלילה בשקט מוחלט וכך היא צוללת לעבר טרפה ומפתיעה אותו.  

תמירון (Himatopus ) – Black winged stilt  , שייך למשפחת הסיפניים, הוא מונוגאמי לכל החיים וחי בגדות נחלים, ביצות ומים רדודים. רגליו הורודות ארוכות ומותאמות לסביבות מחייתו. צבע גופו לבן, כנפיו שחורות (ארוכות ביחס לגודל גופו) ומקורו שחור וישר. הוא ניזון מחרקים, תולעים, סרטנים וגם מהצמחים המבצבצים מפני המים. הוא מקנן בגומה באדמה על גדות הביצה. מהביצים בוקעים אפרוחים העומדים מיד ברשות עצמם.

שקנאי (Pelecanus conspicillatus ) הוא עוף מים גדול השוקל כעשרה ק"ג וניזון רק מדגים. צבעו לבן, אורך מקורו עד 40  ס"מ ומצויד בשק (מכאן שמו שקנאי). הוא שוחה היטב  בעזרת רגליו הקצרות, המצוידות בקרומי שחייה בין האצבעות. השקנאים (פליקנים), חולפים פעמיים בשנה מעל אזורנו ונוחתים באגמון החולה ובברכות דגים, לאורך מסלולי נדידתם.

אנפית בקר לבנה (Bubulcus ibis ) , שייכת למשפחת האנפתיים. היא חייה בשדות היכן שרועים עדרי בקר, מתהלכת בתלמים חרושים בשדות וליד מקווי מים, שם היא אוספת תולעים, דו חיים וחרקים למיניהם. היא יותר קטנה מלבנית קטנה ונראית לבנה במעופה. מקורה צהוב, הרגליים אדומות בעת הקינון וביתר הזמן הן כהות. היא מטילה עד 5 ביצים ודוגרת עליהן בקן על עץ, בהיותה במושבה גדולה. 

חיוויאי (Circaetus gallicus ) הוא עוף דורס יום גדול, הניזון בעיקר מנחשים ומכאן שמו חיוויא שזה נחש בארמית. הוא ניזון גם מלטאות, דו חיים ומכרסמים. הוא מגיע לארץ לעונת האביב והקיץ ושב לאפריקה לעונת החורף. הוא חי בנופים פתוחים וזקוק לטריטוריה גדולה על מנת להתקיים. הוא מבלה רוב הזמן בדאייה, בגובה של כמה מאות מטרים ומשם הוא משקיף על כל תנועה על הקרקע. מוטת

כנפיו מגיעה עד למאה ותשעים ס"מ. גופו העליון חום, גחונו בהיר, גרונו כהה, כנפיו וזנבו מפוספסים וקצות כנפיו כהים. זהו הדורס הבולט והנפוץ ביותר בקיץ בארץ.

דיה מצויה (שחורה) Milvus migrans  (Black Kite ), צבעה כהה עד שחור, שייכת למשפחת הנציים, לסדרת דורסי היום ונפוצה מאוד בעולם. אורכה כחצי מטר ומוטת כנפיה עד מטר וחצי. היא חייה בשטחים פתוחים ובקרבת מקווי מים. היא ניזונה מחרקים, מכרסמים, זוחלים, דו חיים, דגים וגם מפגרים. היא נודדת בלהקה וחורפת במספרים גדולים בעמק החולה.

עופות בסתיו

בחודשים אוקטובר ונובמבר עוברות מעל עמק החולה מאות אלפי ציפורים שמעטות מהן נשארות לחרוף כאן ורובן ממשיכות לאפריקה. להקות רבות נוחתות באגם החולה, בברכות הדגים ובשדות העמק רק למנוחה ולאכילה לאחר שעפו בין 3000 ל4000 ק"מ מרחבי אירופה. באוויר חולפים מבנים שונים של להקות ציפורים בתעופה ותמיד אחת מובילה. האם זאת המנהיגה של הלהקה שבנדידה או המנוסה ביותר בניווטים? ממש לא.

בכל ציפור טבוע חוש ניווט גנטי ובמהלך כל הנדידה, הן מתחלפות בהובלת הלהקה בחוד. המובילה משקיעה מאמץ רב יותר בתעופה, משום שהיא חותרת בחוד וחותכת את האוויר שהתנגדותו רבה יותר.

הציפורים שעפות מאחור, אם בשורה או בצורת V , נישאות בקלות יותר על ידי זרם האוויר שיוצרות הציפורים שלפניהן. מדוע הן משקיעות מאמץ כה רב בנדידה של אלפי קילומטרים לאפריקה ובחזרה בכל שנה ? כי בקור של הצפון אין מזון זמין ולכן הן מדרימות למקומות שיש בהם מזון בשפע כמו החולה, ברכות הדגים והאגמים שבאפריקה.

מדוע הן לא נשארות באפריקה במשך כל השנה?  כי הצפיפות שם גדולה מאוד ובעונת האביב והקיץ  יש שפע של מזון בצפון ומרחבים גדולים לקינון ודגירה עם מעט מתחרים. בשנות החמישים של המאה העשרים, ייבשו את ביצת החולה ונעלמו מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. אדמת הכבול אכזבה מבחינה חקלאית, היא התייבשה, התפרקה, שקעה ומידי פעם היא נשרפת.

חומר אורגני רב זורם לצפון הכנרת שגורם להתפתחות אצות הפוגעות באיכות המים. בעקבות הכישלון האקולוגי וגם החקלאי, הוצפו כאלף דונם שהפכו לאגמון החולה, המאכלס היום מינים רבים של בעלי חיים וצמחים שמצאו שוב את מקומם בו ומסביבו. כעת זה הזמן לנסוע לטייל בחולה כדי לצפות בשקנאים, עגורים, ברווזים, חסידות, אנפות, חופמים, סיקסקים, שלדגים, פרפורים, תמירונים, סיפנים, ביצניות, חרמשונים, עופות דורסים ועופות שיר למיניהם.

איך מגיעים לאגמון החולה?

נוסעים לראש פינה, ממשיכים צפונה על כביש 90 , עוברים את הכניסה ליסוד המעלה, עוברים את צומת שמורת החולה וממשיכים ישר (צפונה) עוד ארבעה קילומטרים ופונים ימינה לכיוון האגם (יש שם שילוט). הכניסה בתשלום ויש סיורים מודרכים עם תצפיות והסברים.

מי שרוצה לראות את הנחיתות המרשימות של להקות העגורים (המתארגנים ללינת לילה) כדאי שיהיה שם משקיעת החמה ועד לחשכה מוחלטת.

ספרות עזר:

היינצל, ה. פיטר, ר. פרסלאו, י. (1975). הציפורים . תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

ענבר, ר. (1981). מדריך לציפורי ישראל  . תל אביב: אחיאסף.

פז, ע. (1992). מדריך הציפורים בישראל . ירושלים: כתר.

פז, ע. לבנה,י. (1977). עת לנדוד ועת לדגור . תל אביב: מסדה.

שמאלי, א. (1968). ציפורים בישראל  . תל אביב: מסדה.

                      

Bibliography

 

Evans, T. R. (1994 , Flights Speeds of Birds Determined Using Doppler Radar  , Wilson Bull. 106 : 156- 162

 

Fitter, R, Heinzel, H, Parslow, J.(1972)Birds of Britain and Europe, J.B. Lippincott Company , Philadelphia , USA

 

Forshaw, J. Howell, S. Lindsey, T. (1995), Birding, a Nature Company Guide, Time Life Book, USA

 

Gruson, E. S. and Forster, R. A. (1976), A Checklist of the World’s Birds, Quadrangle Books, New York, USA

 

Harrison, G. H. (1996), Garden Birds of America , Wilson Creek Press, USA

 

Harrison, H. H. (1975) A Field Guide to Birds’ Nests, Houghton Mifflin Company, Boston, USA

                                                                  

Hickey, J. (1975), A Guide to Bird Watching , Dover Publications , New York , USA

 

Pasquire, R. F. (1977), An Introduction to Ornithology, Hougton   Mifflin Company, Boston, USA 

 

Peterson, T. R. (1980), A Field Guide to the Birds, Roger Tory Peterson, USA

 

Pettingill, O. S. (1970) Ornithology in Laboratory and Field , Minneapolis Burgess Publishing Company , USA

 

Stokes, D. W. (1979), A Guide to Behavior of Common Birds, Little Brown and Company, Boston, USA

 

Terres, K. John, (1980), Encyclopedia of North American Birds,   Alfred Knopf, New York, USA

 

Wiens, J. A. and Rotenberry, J. T. (1981), Habitat Associations and Community Structures of Birds in Shrub Steppe Environments, Ecology, 51: 21- 41

 

                                          

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

Comments