להקת דיות בסתיו

להקת דיות בסתיו \  אהוד קלפון

 

"...שם נקבצו דיות אישה רעותה" (ישעיהו, פרק ל"ד, 15).

 

ביום ראשון 2011. 10. 23 בשעה 16:15 חלפה להקה של 30 דיות בדאייה, מדרום לצפון מעל נופית. בימים אלה של סתיו, נודדות דיות מאירופה לכיוון אפריקה, וחלקן חורפות בארץ. הן מתמקמות ליד בריכות דגים בעמקים ולאורך החוף וניזונות מדגים, דו חיים זוחלים מכרסמים וחרקים. בשעות הערב הן עפות בלהקות קטנות למקום לינה, ונמות יחדיו על שיחים ועצים. הלהקה שראיתי היום, נעה מדרום לצפון, מעמק יזרעאל והכרמל לעבר עמק עכו, שם יש אזור לינה קבוע. הדיות הגיעו בדאייה נמוכה מעל נופית והחורשים, והגביהו מול הרוח מעל המישור הפתוח, בתצפית על עמק עכו ושדותיו.   

דיה שחורה (מצויה) Milvus migrans או באנגלית Black Kite שייכת לעופות דורסי יום, ממשפחת הנציים. צבעה חום כהה - שחור, אורכה 60 ס"מ, משקלה הממוצע 700 גרם, ומוטת כנפיה 150 ס"מ. ראשה קצר, עם מקור אפייני לדורסים, מבנה גופה חזק, ורגליה הקצרות מצוידות בטפרים לתפיסת טרף. בעונת האביב, נודדות הדיות צפונה לאירופה, לקינון, דגירה וגידול צאצאים, המוכנים בסתיו לנדידה ארוכה למזרח אפריקה. בין דורסי היום, נמנים בז, נץ, רחם, נשר, עקב ועוד, שראייתם מצוינת מרחוק בשעות האור. בין דורסי הלילה, נמנים תנשמת, אוח, ינשוף, כוס ועוד, שראייתם מותאמת לחשכה, ומעופם שקט, כך שהם מפתיעים את העכברים. החקלאים בעמקים, נעזרים בתנשמות כמדביר ביולוגי של מכרסמים, והתקינו בשדותיהם ארגזי קינון מיוחדים להטלה ודגירה. התנשמת מסתתרת בשעות היום, ועם רדת החשכה היא יוצאת לחפש מכרסמים, שאותם היא בולעת בשלמותם, ופולטת את עצמותיהם המכווצות. הדיות הסתגלו לחיות סמוך לישובי האדם, נהנות מדגי בריכותיו, ממכרסמי שדותיו, ומפגרי נבלות במזבלותיו.

נדידת העופות והציפורים הרשימה תמיד את האדם, שתמה על רזי ניווטם. בני אדם ברחבי תבל עקבו אחר ציפורי שיר, עופות דורסים, עופות מים וציפורים השבות לקנן בדיוק באותו מקום בכל שנה. הציפורים המבשרות את חילופי העונות בארץ הן נחליאלי וזרזיר בסתיו, וכן סנונית, תור ושרקרק באביב. דרור הבית אינו נודד, כי תנאי האקלים בבית גידולו מתאימים לו, ומחייתו מצויה בשפע ליד מעונו. בניסוי שערכו חוקרים בצפון מזרח ארה"ב, הם שחררו שם כמה זוגות דרורים בסתיו, שמיד נדדו דרומה לאזורים חמימים עם שפע מזון, ושבו צפונה לקנן באביב. מכאן שהצורך הקיומי, הפך ציפור מקומית לציפור נודדת בשתי עונות בשנה.

יש ברווזים הממשיכים לחיות באגמים קפואים בצפון מזרח ארה"ב, מפני שמספקים להם מזון באופן סדיר בסתיו ובחורף, כך שאין להם צורך לנדוד. הקור, השלג והקרח, אינם מפריעים להם להתקיים שם. במצב רגיל בחודשי הקיץ, גוף העופות מורכב מ  3% שומן, המרוכז בעיקר מתחת לעור, אולם בעת הנדידה, גופם מכיל 15% שומן שהצטבר באכילה מרובה לפני כן. אצל עופות הנודדים למרחקים ארוכים, יש 50% שומן בגוף, המספיק  לתעופה ישירה ללא עצירות ביניים.

העופות נודדים עוד לפני שנגמר המזון בסביבתם, ולפני הגעת גל קור צפוני בסתיו, כי מועד הנדידה טבוע במוחם כאינסטינקט טבעי. התקצרות היום והתמעטות שעות האור ביממות הסתיו, מניע את העופות לאכול הרבה מזון ולצבור שומן בגוף לפני הנדידה דרומה. עם התארכות היום והתגברות שעות האור באביב, הם שוב אוגרים שומן שיספיק להם לנדידתם צפונה עד למחוז חפצם. הנדידה באביב מתחילה בהשפעת הורמוני הרבייה, הפועלים עליהם חזק בעונה זו. בזמן התעופה, עולה טמפרטורת גוף העופות מ 38 מעלות ל 44 מ"צ, והם חייבים לשמור על הנוזלים בגופם, לכן רבים מעדיפים לנדוד בשעות הלילה הקרירות.

                                                                    

 

 

Comments