מחול העגורים

מחול העגורים  \  אהוד קלפון

 

בכל שנה חולפים מעל עמק החולה כחצי מיליארד ציפורים ועופות בדרכם דרומה לאפריקה, ומיעוטם נשארים לחרוף בחולה. אורכו של עמק החולה 30 ק"מ, רוחבו כשישה ק"מ, והוא משתרע בין הרי גולן ממזרח לבין הרי נפתלי ממערב. בחודשי החורף אפשר לראות אלפי עגורים שנשארו לחרוף באגמון החולה כשהם עפים בשעות הבוקר אל השדות כדי לחפש מזון, ונוחתים עם רדת החשכה בהמולת קולות ללינת הלילה. הם לנים צפופים במקום מצומצם בשמורה, כי כך הם מרגישים בטוחים בשעות הלילה.

תושבי צפון כדור הארץ הקר תמיד קינאו בעגורים שעפו אל הדרום החם, ושבו עם האביב. ירמיהו כתב בפרק ח, פסוק ז, "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו עת בואנה". העגורים הפכו לסמל של זוגיות נצחית בקרב העמים, כי הם נשארים יחדיו לכל החיים. את ההיכרות הראשונה ביניהם הם עושים על ידי ריקוד ייחודי להם. הם זוקפים צוואר ארוך, קדים קידות, קופצים על רגליהם עם כנפיים פרושות, רצים במעגלים, ומשמיעים קולות שירה רמים. הם אומנם נשארים זוגות קבועים, אך אינם מוותרים על מחול החיזור, לאורך דרכם, המתואם היטב ביניהם.

רוב העופות הנודדים עוסקים בחיזור רק לאחר שובם צפונה לשטחי הקינון והדגירה, אך העגורים עושים זאת גם בחורף הישראלי באגמון החולה. כאשר הם שבים למקומות הדגירה והקינון באירופה, הם בונים ביחד קן שטוח על פני מים רדודים, והנקבה מטילה בו שתי ביצים, כשהיא מוסוות היטב על ידי בוץ שהיא מורחת על נוצותיה. שני ההורים דוגרים על הביצים לסירוגין במשך 30 ימים, ושומרים על האפרוחים עד למחזור השני של צאצאים.

בזמן הקינון, הדגירה והגידול באביב ובקיץ, הם חיים בזוגות בטריטוריה מתוחמת ומוגנת היטב, אך בעונת הסתיו והחורף, הרחק מתחומם, הם חיים בלהקות גדולות. משקל העגורים נע בין 5 ל 12 ק"ג, הגובה בין 90 ל 176 ס"מ, ומוטת הכנפיים  כשניים וחצי מטרים. הם הגבוהים בין העופות שעפים. יש בעולם 15 מיני עגורים המתקיימים בכל היבשות, חוץ מאנטארקטיקה ודרום אמריקה.   

בשנות החמישים של המאה העשרים יובשו ביצות החולה ואבדו מינים רבים של אורגניזמים, ובשנות התשעים הוצפו שטחים רבים לטובת שמורת הטבע החדשה. בשנים ההן, חלפו רוב העגורים מעל לחולה בדרכם לאפריקה, ורק מעטים נשארו לחרוף כאן. כיום (פברואר 2012), נמנו באגמון החולה למעלה מעשרים אלף עגורים שנשארו לחרוף, בגלל האכלתם בזרעי תירס, ובגלל השלמת תזונתם בזרעי בוטנים הגדלים בשדות החקלאים בעמק. העגורים ניזונים כאן בעיקר מזרעים קשים ויבשים, לכן הם חייבים לשתות הרבה מים, המצויים בשפע באגמון החולה. למעשה הם מחליפים את תזונתם מהחי ומהצומח, על פי העונה ועל פי צורכיהם. מגוון המזון כולל זרעים, פירות, פקעות, שורשים מעובים אוגרי מזון, נבטים, חרקים, דו חיים, רכיכות, מכרסמים ועוד.

להקות העגורים הבולטות בחולה הן של העגור האפור, שגובהו מטר וחצי, רגליו וצווארו ארוכים, אורך מוטת כנפיו עד 250 ס"מ, מקורו ארוך ומשונן, שוקל חמישה ק"ג וחי כעשר שנים. העגורים בנדידתם, עפים בגובה כשלושה ק"מ במבנה V  למרחק של 5000  ק"מ בכיוון דרום בסתיו, ועפים מרחק זה אל הצפון באביב. העגור המוביל במבנה, מתחלף כל פעם אל ידי עגור אחר, כי מאמץ החתירה של הראשון באוויר גדול מזה של העגור החותר אחריו. ניתן לצפות בעופות וציפורים בחולה בכל עונות השנה, אך ריכוזם רב בחורף ובאביב. אפשר לראות  חסידות, אנפות, שקנאים, קורמורנים, ברווזים, אגמיות, שלדגים, עופות דורסים וציפורי שיר למיניהן.    

Comments