דרור הבית ושיריו

דרור הבית ושיריו  \  אהוד קלפון

לדרור הבית זכר יש יכולת להשמיע כעשרה שירים שונים, כדי למשוך דרורית לתחום מחייתו, אך הם משמשים גם להגנה על סביבתו. הוא עומד על המשמר שפולשים לא יתקרבו פחות מעשרים מטרים ממיקומו, ומרחיק מפניו זרים וגם זכרים בני מינו, אך לא בני אדם.
בהתחלה הוא שולח לעבר הפולשים אזהרה בצליל המתאים לשירתם, כלומר בדרכי נועם, לאחר מכן הוא עובר לנפנוף מהיר של כנף אחת ואחר כך כנף שנייה, ורק אז הוא עובר להתקפה חזיתית. בדרך כלל הציפורים משתמשות בהרבה סימני אזהרה כדי להרחיק פולשים, וכדי להימנע מקרבות מזיקים. תכונה זו הטבועה היטב בגנים של דרור הבית, נלמדת על ידי חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, כחלק מתקשורת בין ציפורים.
החוקרים גילו שאם הפולש לא נשמע לאזהרות בעל הבית, שצליליהן מוכרות לו היטב, מיד מתפתח קרב ביניהם. מאמר על כך התפרסם בתאריך 2013. 3. 12 בכתב העת Proceedings of the Royal Society  .
התגלית במחקר זה, היא האזהרה שמשמיע דרור הבית, על ידי התאמת ציוציו לצלילי שיריו של הפולש, כך שכוונותיו מובנות. מבין 48 דרורים שהיו במעקב המחקר, היו גם יחידים יוצאי דופן שנהגו אחרת. היו ציפורים שהשמיעו שירי אזהרה מבלי לתקוף את הפולש, והיו כאלה שתקפו את הפולש ללא שום אזהרה מוקדמת.
דרור הבית - House Sparrow (Passer domesticus) שייך לסדרת ציפורי שיר ולמשפחת הדרורים, והוא נפוץ מאוד בעולם ובארץ, בעיקר סמוך לסביבות ביתו של האדם. אורך גופו עד 17  ס"מ, משקלו כשלושים גרם, ומוטת כנפיו עשרים וחמישה ס"מ. הוא אוכל – כל, וניזון מזרעים, פרורי לחם, פירות, שיירי מזון, וחרקים.
הוא שומר על גוף נקי מטפילים על ידי אמבטיות בשלולית מים, בעפר ובחול, וגם עושה אמבטיות שמש ארוכות. בזמן הקינון נראות להקות גדולות של דרורים, כאשר הרבה גוזלים שרק עזבו את הקן, מתקבצים יחדיו. בזמן החיזור של הזכר אחר הנקבה, מקורו מקבל צבע כהה. בכל העונות יש לזכר סינר שחור ולנקבה צבע חום.  
דרור זכר קורא לנקבה בציוצים בלתי פוסקים, במגוון שירים, בזמן שהוא בונה את הקן מזרדים, מעשבים ומנוצות. הנקבה מתקרבת לזכר ובודקת אם הקן מתאים, אז היא עוזרת בסיום בנייתו, והופכים לזוג קבוע. לאחר ההפריה, היא מטילה עד חמש ביצים בהטלה אחת, ודוגרת עליהן במשך כשבועיים ימים עד לבקיעתן.
ההורים מעמידים שלושה עד ארבעה מחזורי צאצאים בשנה אחת, מראשית האביב עד לסתיו. כשהגוזלים בוקעים מהביצים, הזכר דואג להאכילם, בזמן שהנקבה עדיין יושבת בקן ומחממת אותם. בהיותם בני שמונה ימים, האם עפה מהקן ועוזרת בהאכלתם, ובגיל שבועיים הם עוזבים את הקן, ועפים להם לחיים עצמאיים. מרגע עזיבת הגוזלים, עד לתחילת מחזור חדש באותו הקן, יש להורים שבועיים ימים של חופש.  
הדרורים גורמים נזקים לגידולים חקלאיים, בזה שהם מנקרים בפירות העסיסיים, ומלקטים ביעילות רבה את הזרעים מהשדות שנזרעו, כמו משדות הבור. בשנת 1850 הובאו מאנגליה לארה"ב מספר זוגות דרורים על מנת להפחית את אוכלוסיית החרקים המזיקים לחקלאות. כעבור 25 שנה הדרורים התרבו מאוד, והחלו לגרום נזקים ליבולים החקלאיים בשדות ולפירות במטעים. הם גם השתלטו על אזורי הקינון של ציפורי שיר מקומיות, שאינן יכולות לעמוד בתחרות נגדן. 
לאורך ההיסטוריה של האדם הלכו הדרורים בעקבותיו לכל מקום שאליו הוא נדד, ניזונו משיירי מזונו וגרו במעונו. הם אינם נודדים בעונת הסתיו והחורף, אז הם חיים בקבוצות, ונשארים לנוע בשטח די מצומצם. דרור נזכר במשלי ובתהלים.

 

 

 

  

 

Comments