לומדים לנדוד

לומדים לנדוד  \  אהוד קלפון

מזה שנים רבות שהחוקרים מנסים להבין את מנגנוני הניווט של העופות הנודדים, אך עדין רב הנסתר על הנגלה. לחוקרים אין מסקנות חד משמעיות, ביחס לשאלה, האם יכולת הניווט טבועה בגנים של העופות, או שהיא נלמדת מדור לדור. כנראה שהתכונה הנראית יותר טבועה בגנים, קשורה לדחף לנדוד בסתיו מהצפון הקר אל הדרום החם, והדחף ההורמונאלי באביב לשוב אל שטחי הרבייה בצפון.
במחקר שהתפרסם בתאריך 2013. 8. 30 בכתב העת המדעי Science גילו החוקרים שאין השפעה גנטית, השפעה של גודל הלהקה או הבדלים בין המינים על יכולת הניווט של עגורים. עד היום הייתה מקובלת הדעה שלגודל הלהקה יד השפעה על דיוק הניווט. אך התגלה שבלי ציפור אחת בוגרת ומנוסה, הלהקה עלולה לסטות עד 100  ק"מ מהיעד.
החוקרים עקבו אחר עגורים אמריקאים שנדדו בסתיו דרומה לפלורידה, ובאביב חזרו לצפון ארה"ב וקנדה. חוקרים מאוניברסיטת מרילנד גילו שהעגורים הצעירים לומדים את תוואי השטח ומסלול הנדידה במהלך נדידתם עם עגורים בוגרים. העגור חי 30 שנה, וככול שהוא מתבגר הוא יותר מנוסה, ומדייק יותר בניווטיו.
בעקבות מעקב אחר עופות נודדים, לאורך חייהם, החוקרים גילו שלימוד הניווט של כל פרט בלהקה, אורך שנים, עד לשלמות בגיל מבוגר. כדי לשמור על מסלול נדידה בצורה מדויקת, העופות הבוגרים מזהים את פני השטחים, וזוכרים אותם לנדידות הבאות. הם גם לומדים להתמודד עם ראות לקויה, שאינה מאפשרת להם לראות את פני הקרקע ולא את פני השמים.
החוקרים גילו שברוחות חזקות יש סטייה גדולה יותר מהמסלול, מאשר בנדידה במזג אוויר רגוע. המעקב אחר העגורים האמריקאים הלך והתגבר, בגלל שהם עמדו על סף הכחדה. לכן גודלו אפרוחים בשבי עד לבגרותם, ואומנו לנדוד. לאחר שהתרגלו לעוף במבנה, ולעקוב אחר העוף המוביל, הם שוחררו בסתיו ונדדו דרומה. עופות הדור השני שגדלו בשבי, למדו את דרכי הנדידה מהבוגרים, ולא היה צורך לאמן אותם.  

האדם תמיד התרשם מרזי הניווט של העופות הנודדים, התפעל מנדידת ציפורי שיר קטנות, מעופות דורסים ומעופות מים, וגם התפעל מיכולת הציפורים לשוב לקנן בדיוק באותו מקום בכל שנה. "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה" (ירמיהו ח, 7).

יש חוקרים הטוענים שמקום המחייה המקורי של העופות בעבר, היה באזורים טרופיים, ומשם החלו לנדוד צפונה בעקבות נסיגת הקרחונים לעבר הקטבים. במרחבי הצפון הם גילו מקורות מזון חדשים, ומקומות קינון וגידול גוזלים באביב ובקיץ. מכאן שהם נדדו צפונה באביב לצורכי רבייה וגידול צאצאים, ושבו בסתיו אל הדרום החם.

ככל שהשתפרה תעופתם הם נדדו למרחקים גדולים, כך שיכלו להגיע לאזורים יותר צפוניים ולזכות במרחבי מזון חדשים, ובהרבה שעות אור. דחף העופות להתחיל לנדוד, היה להישרדותם, וכך התפתחה יכולת הנדידה, עם הצטברות מאגרי שומן בגוף.
החוקרים טוענים שתחילת הנדידה בסתיו, בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ, נקבעת על פי כמות שעות האור ביממה. העופות קולטים את השינויים שחלים באור, המאיצים את הפעילות ההורמונאלית, הדוחפת אותם להתחיל לנדוד. רוב הציפורים אינן חולפות מעל הים, ומעדיפות לנדוד מעל לנתיבים יבשתיים.
מחקר שהתפרסם בכתב העת Evolution בתאריך 2013. 9. 20 מגלה ששני מינים של ציפורי שיר מהסוג סיבכי (הנראים שונים), נושאים את אותו ה DNA של המיטוכונדריה. ידוע שמיטוכונדריה עוברת רק מהאם לצאצאיה, והיא המרכז ליצירת אנרגיה בתא. החוקרים גילו שסבכי (Warbler) אודובון "רכש" ד.נ.א. של מיטוכונדריה המייצרת אנרגיה רבה יותר ממין אחר בשם "סבכי ההדס" כדי לנדוד למרחקים גדולים בעונות הנדידה בצפון אמריקה ובמרכזה.  
Comments