נדידת עופות וציפורים

נדידת עופות וציפורים  \  אהוד קלפון

לפני מיליוני שנים, כאשר הייתה יבשה אחת ואוקיינוס אחד בכדור הארץ, בעלי החיים יכלו לעבור לכל מקום ללא מחסומים גדולים. אלה שלמדו לנדוד מאזור מחייה אחד למשנהו ולהימנע משהיה באזורי אקלים קשים עם מחסור במזון, הצליחו לשרוד יותר מאחרים. אולי כך התחילה הנדידה של אוכלוסיות שונות של בעלי חיים על היבשה ובתוך המים עם יתרון לציפורים שיכלו לעוף למרחקים. באזורי אקלים נוחים עם שפע של מזון, התנוונו הכנפיים של העופות גדולים כמו היען באפריקה והקזואר באוסטרליה שגם איבדו את אינסטינקט הנדידה והניווט. כך שרק הצורך לעוף ולנדוד, גרם לפיתוח יכולת התעופה, לכנפיים מתאימות, ולחושים הנחוצים לניווט.

כאשר מדברים על הנדידה מתכוונים ברוב המקרים לעופות נודדים או במונח אחר לציפורים נודדות. אולם גם תולעי הגשם נודדות בצורה ורטיקאלית מעומק האדמה למעלה ולמטה בעקבות לחות האדמה. בימי גשם התולעים (שלשולים) עולות עד לפני השטח ובימים יבשים הן מעמיקות עד לשכבת האדמה הלחה.

יש גם בעלי חיים שיודים מהר גבוה לעמקים שלרגליו לקראת העונה הקרה של הסתיו והחורף ועולים במדרונות ההר עם התארכות הימים והתחממותם באביב ובקיץ.

יש יונקי יבשה גדולים שחיים במערב קנדה ובמערב ארה"ב, הנודדים למרחקים גדולים מצפון לדרום בסתיו ומדרום לצפון באביב בעקבות אקלים נוח ומזון. גם באוקיינוסים, דגים רבים ויונקי מים גדולים נודדים, למרחבים נוחים שבהם יש שפע של מזון. בעבר ההיסטורי והפרהיסטורי גם האדם נהג לנדוד עם הבקר המקנה והצאן למקורות מזון ולשוב במחזוריות די קבועה. עובדי האדמה האינדיאנים בדרום אמריקה נהגו לגדל אותו גידול חקלאי באותה חלקת אדמה במשך כמה שנים עד שהיא התרוקנה מחומרי המזון המינראליים שבה והם נדדו לקרקעות אחרות.

כך הם נדדו במחזוריות מחלקות אדמה עניות לעשירות ושבו לקודמות שהתאוששו בינתיים אחרי מנוחה של כמה שנים. אבותינו קבעו שנת שמיטה שבה נותנים לאדמה לנוח וחדש את מינראלים הזמינים עבור הגידולים החדשים. היום מוסיפים לאדמה מינראלים כגון דשני זרחן, אשלגן וחנקן וגם מעבדים את חלקות האדמה בחקלאות על פי מחזור זרעים מתוכנן וקבוע לכמה שנים (שלוש, ארבע, חמש או שש שנתי), עד ששבים עם אותו גידול לחלקה הראשונה שהתאוששה בינתיים. כך שתנועת אוכלוסיות על פני כדור הארץ, הייתה חלק ממחזור מחייהם מתקופות קדומות ועד היום.

אולם הנדידה שהרשימה תמיד את האדם, היא של ציפורי שיר, של עופות דורסים, עופות מים, עופות הנודדים בדאייה, ציפורים השבות לקנן בדיוק באותו המקום בכל שנה, רזי ניווטם ועוד. הציפורים המבשרות את חילופי העונות בארץ הן נחליאלי וזרזיר בסתיו וסנונית ותור באביב. דרור הבית אינו נודד כי תנאי האקלים בבית גידולו ומחייתו ושפע המזון המצוי ליד מעונו של האדם, אינם מעודדים אותו לנדוד.

בניסוי שערכו החוקרים בצפון מזרח ארה"ב, הם שחררו כמה זוגות דרור הבית, ובסתיו הם נדדו דרומה לאזורים חמימים עם שפע של מזון, ושבו צפונה לקינון באביב. מכאן שהצורך הקיומי, הפך ציפור מקומית לציפור נודדת בשתי עונות השנה. הזרזירים למשל נודדים בכל שנה מאירופה דרומה לאזורנו ושבים לשם באביב. אלא שבאיים הבריטיים באזורי אקלים נוח יחסית עם די מזון, הם לא נודדים אלא נשארים שם בכל עונות השנה.

יש ברווזים הממשיכים לחיות באגמים קפואים בצפון מזרח ארה"ב, מפני שמספקים להם מזון באופן סדיר בסתיו ובחורף, כך שאין להם צורך לנדוד והקור לא מפריע להם. במצב רגיל בחודשי הקיץ, לעופות יש 3% שומן בגוף מתחת לעור, אולם בעת הנדידה גופם מכיל 15% שומן שהצטבר באכילה מרובה לקראת הנדידה.

אצל עופות הנודדים למרחקים ארוכים, יש 50% שומן בגוף המספיק להם כדלק לתעופה ללא עצירת ביניים. עופות בעלי כנפיים ארוכות ומחודדות בקצה, עפים מהר ולמרחקים ארוכים לעומת עופות עם כנפיים קצרות. העופות נודדים עוד לפני שנגמר להם המזון ולפני בוא גלי הקור של הסתיו. כי מועד הנדידה טבוע במוחם ויוצא לפועל על פי האינסטינקטים שלהם.
התקצרות היום והתמעטות שעות האור ביממות הסתיו, מניע את העופות לאכול הרבה מזון ולצבור הרבה שומן בגוף לפני הנדידה דרומה. עם התארכות היום והתגברות שעות האור באביב, הם אוכלים הרבה ואוגרים שומן רב שיספיק להם לנדידתם צפונה. תחילת הנדידה באביב נקבעת גם בהשפעת דחף הורמוני הרבייה הפעילים בעונה זו. בזמן התעופה, עולה טמפרטורת גוף העוף מ 38 מעלות צלזיוס ל 44 מ"צ. העופות חייבים לשמור על הנוזלים בגופם, לכן רובם מעדיפים לנדוד בלילה הקריר (גם

                                                                   

 

Comments