עונת הקינון והדגירה

עונת הקינון והדגירה   \   אהוד קלפון

 

עונת הקינון אצל הציפורים מתחילה עם תהליכי החיזור והקינון, ממשיכה עם הדגירה והבקיעה הכוללת את הטיפול בצאצאים עד אשר הם פורחים מהקן. בארץ דוגרים גם העופות היציבים וגם הקיציים. באביב, כאשר מתחילים הימים להתארך, הטמפרטורה עולה והחרקים מתרבים, מתחילה עונת החיזור והקינון. ראשוני המקננים בארץ הם עופות המדבר. הטמפרטורות הגבוהות באזור זה והצמיחה האביבית, המביאה שפע מזון, מגבירים את פעילות החיים.

בשאר חלקי הארץ מקדימים לקנן העופות היציבים וגם המקיצים המקדימים להגיע כמו הדוכיפת וסיס החומות. העורב האפור מתחיל בבניית הקן כשהחורף עדיין בעיצומו. מינים מעטים עשויים לדגור גם בסתיו (תנשמת, ירגזי, זנבן וצופית) והצוצלת עשויה לדגור גם בשאר חודשי השנה. דורסי יום הם מהמקדימים לדגור (עיט, נשר, אוח ועוד).

עונת הקינון נמשכת לרוב עד תחילת הקיץ (מרץ – יוני) רוב המינים מקיימים מחזור קינון אחד בשנה ורק בודדים משלימים שניים  ואף שלושה מחזורים בשנה כמו הסיקסק, סופית וכן רבות מציפורי השיר (פשוש, שחרור, בולבול ועוד) כששני בני הזוג דומים זה לזה הם משתתפים כרגיל במידה שווה בתהליכי החיזור והקינון אך ברב המינים הזכר צבעוני ססגוני יותר, והוא גם פעיל יותר בתפיסת הטריטוריה, שמירתה ובתהליכי החיזור.

בעונת החיזור, הזכרים מחפשים בנות זוג, וביחד  בונים קן להטלה, לדגירה ולגידול הגוזלים.  ההורים מטפלים בגוזלים עד שהם גדלים ויודעים לעוף לבד ולהשיג להם מזון. האפרוחים הם עוזבי הקן. בעת הבקיעה עוטה גופם פלומה וראייתם טובה. מיד לאחר הבקיעה הם מתרוצצים בקרבת הוריהם ואוכלים בכוחות עצמם (דוגמת התרנגולים, האווזים וכד'). אצל הגוזלים, ההורים דואגים למזונם. בימיהם הראשונים הגוזלים פוערים את מקוריהם ותובעים את מזונם בציוצים עזים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

Comments