עונת הקציר

עונת הקציר  \  אהוד קלפון

החוקרים מניחים שכבר לפני 12 אלף שנים, עם תום תקופת הקרח האחרונה, החל האדם הפרהיסטורי לזרוע חיטה ושעורה ולא רק ללקט בשדות הבר. לשם כך החל לעשות ברירה מלאכותית של שיבולים, שזרעיהן לא נשרו עם הבשלתם, והניבו יותר יבול. אזורנו היה מרכז חשוב באימוץ ותרבות צמחי בר רבים, ובעיקר חיטה ושעורה.

בשנת 1906 גילה אהרן אהרונסון  מהמושבה זיכרון יעקב (שנוסדה בשנת 1882) את חיטת הבר שגדלה במורדות ההר ליד ראש פינה, וקרא לה "אם החיטה". מטרתו הייתה לעשות הכלאות בין חיטת הבר עם החיטה התרבותית, כדי לקבל זנים עמידים בפני מחלות ובפני יובש. מאז מחקריו, פותחו זנים רבים שמגדלים היום, הנותנים יבול רב ועמידים בפני מיני מחלות. אלא שבתהליך תרבות החיטה ושעורה, פחתו המינראלים והחלבונים בגרגרים, שאותן מנסים לתקן היום בעזרת הנדסה גנטית. בארצנו מגדלים שדות חיטה בעמקים הצפוניים שמקבלים קרוב ל 500 מ"מ גשם בשנה, ומגדלים שעורה בצפון הנגב, שם היא מסתפקת בכמות של 250 עד 300 מ"מ גשם בשנה.              

השעורה מבשילה ראשונה ונקצרת כבר בפסח, וקציר החיטה נמשך לאורך ימי ספירת העומר עד שבועות. "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד- כ"ב). גרגירי החיטה מופרדים מחלקי השיבולים בעזרת קומביין, ונשלחים לאחסון בממגורות הדגן, ובשדות השלף, כובשים קש מגבעולי חיטה יבשים, המשמש לריפוד ומצע ברפת.  

צמחי החיטה והשעורה הם שניים מבין שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (תמר), (ספר דברים פרק ח - פסוק ח). אומנם קוראים את מגילת רות בחג ביכורי קציר חיטים בשבועות, אך רות המואבייה הגיעה לשדות בית לחם יהודה, בעת קציר השעורים בחודש ניסן. "בתחילת קציר שעורים הוא זמן הקציר" (רות, א' – כ"ב).

החיטה היא צמח עשבוני חד שנתי (חד פסיגי) ממשפחת הדגניים ופרחיה ערוכים בתפרחת הנקראות שיבולת. היא בנויה מציר שמשני צידיו יושבות השיבוליות לסירוגין. לכל שיבולית יש שניים עד חמישה פרחים, שני חפים וכן גלומה עליונה וגלומה תחתונה (הפרחים העליונים בשיבולת עקרים). לכל פרח יש שלושה אבקנים ועלי אחד בעל שתי צלקות מנוצות. ההאבקה בפרחי בדגניים היא עצמית ונעשית על ידי הרוח. 

שבועות הוא חג חקלאי מהמקרא, "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז , ט- י"ב) ונקרא גם חג הקציר, "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע  בשדה..." ויקרא כ"ג , 16. חגי שלושת הרגלים, הם חגים המציינים עונות חקלאיות בארץ ישראל. בפסח מתחילה עונת הקציר, בשבועות מתחילה עבודת הדיש והבשלת הפירות בקיץ, ובסוכות מסתיים האסיף, ומתחילה עונה חקלאית חדשה עם רדת המטרים.
בעת הקציר, קיימו אבותינו בתקופת המקרא, שתי מצוות לטובת העניים, "לקט" ו"פאה". הקוצרים לא אספו שיבולים שנפלו על האדמה כדי שהעניים יוכלו ללקטן (לקט), וגם השאירו במכוון פאות שדה לא קצורות (פאה), למען הנזקקים. אנשי הישובים החקלאיים בארץ ישראל, חידשו את התוכן החקלאי של חגי שלושת הרגלים, נכתבו שירים מתאימים, והחלה מסורת של חגיגות קציר, ביכורים ואסיף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments