נעימות הצרצרים

נעימות הצרצרים  \  אהוד קלפון

עם החממות האוויר והקרקע בסוף האביב, מתחילים לשמוע צלילי צרצרים הנמשכים לאורך "עונת החמה". צרצר השדה צבעו שחור, והוא גדול במקצת מצרצר הבית שצבעו חום. הצרצורים החזקים המופקים על ידי הזכרים, נועדו לחיזורים אחר הנקבות. כאשר צרצר נקבה מתקרבת אל הזכר, עוצמת  צרצוריו יורדת לצלילים נעימים ולא צורמים.
רוב הצרצרים אינם יכולים לעוף כי כנפיהם קטנות, אך הם יכולים לקפוץ לגובה. בסביבה טבעית הם חיים עד שנה אחת, אך בתנאי גידול טובים הם חיים מספר שנים. מוכרים בעולם 1500 מיני צרצרים, בעיקר באזורים טרופיים באפריקה ובאסיה, ובאקלים הים התיכוני במזרח התיכון. בארץ מוכרים צרצר הבית שצבעו שחור וצרצר השדה החום, אך האנשים מתעניינים בעיקר בצרצר הבית המתארח אצלם, "מנעים" את לילותיהם, וכשמדליקים את האור הוא משתתק ואינו מתגלה.   

צרצר הבית – Achita domesticus  שייך למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים, לסדרת החגבאיים, למשפחת הצרצריים, הסוג והמין צרצר הבית. מאחר שהם קרובים לחגבים, גם להם יש רגליים אחורית ארוכות המותאמות לקפיצה לרוחק. מכאן שצרצר יכול ללכת בעזרת שש הרגליים, לקפוץ בעזרת רגליו האחוריות, ולעוף בעזרת זוג הכנפיים האחוריות. אף על פי שיש לו שני זוגות כנפיים, רק האחוריות מיועדות ומותאמות לתעופה.

אורכו של צרצר בוגר כשני ס"מ, צבעו חום בהיר, וגופו מחולק לראש, חזה ובטן.  בראש יש שני מחושים דקים, שאורכם כאורך הגוף, יש שתי עיניים מורכבות, וגפי פה המיועדים לנגוס בחומר אורגני צמחי וגם לטרוף חרקים. לנקבה יש צינור הטלה בקצה הבטן שדרכו היא מטילה עד 100 ביצים, הבוקעות כעבור שבועיים. יוצאות נימפות זעירות הדומות במבנה לצרצר בוגר, אך ללא כנפיים. כלומר יש כאן גלגול חסר בן שני שלבים, כמו שזה קיים אצל חגבים וחרגולים, בניגוד לגלגול מלא הכולל 4 שלבים שהם ביצה, זחל, גולם ובוגר.

הנימפות אוכלות וגדלות, ובגיל חודשים יש להן   כנפיים והופכות לבוגרות המוכנות להפריה והטלת ביצים. צרצרים מגיעים לבגרות כעבור שלושה חודשים, וחיים עוד כשלושה חודשים. הם פעילים בשעות החשכה, באביב, בקיץ ובסתיו. קולות הצרצור מופקים מחיכוך בין קצות הכנפיים המשוננים. ככל שעולה הטמפרטורה, כך עולה עוצמת הצרצור ותדירות הצרצורים. יש חוקרים הטוענים שאפשר לדעת את גובה הטמפרטורה באוויר, על פי תדירות הצרצורים. הם מצאו שצרצר מצרצר 10,000 פעמים בשעה, וצרצר שלא מצא בת זוג, עשוי לצרצר ברציפות במשך שעות, עד להגעתה, או להמשיך הלאה. כאשר הנקבה מופיעה, הוא משמיע צרצורים נמוכים. צרצורי הלילה של הצרצרים בבית או בגינה, מפריעים לאנשים רבים, אך בסין העתיקה אהבו מאוד את הצלילים המונוטוניים המרגיעים, לכן הם גידלו אותם בכלובים קטנים בבתים.  

בין משלי ז'אן לה פונטיין שחי בין 1695 – 1621 , מפורסם הסיפור על הצרצר העצל והנמלה החרוצה. הנמלה עובדת ועמלה קשה במשך כל חודשי הקיץ החמים, כדי לאסוף די זרעים בקן, שיספיקו  לה לחודשי החורף הקרים. הצרצר לעומת זאת, מצרצר ניגונים, אוכל ונהנה מהרגע ולא מודאג מהחורף שיבוא. יום אחד בחורף, הגיע קור צפוני שהקפיא את המים בהרים ובמישורי העמקים. הנמלים נהנות מהקן הנעים ומשפע המזון שאגרו, והצרצרים סובלים מהקור וכל הזמן רעבים.

צרצר אחד ניגש לקן הנמלים וביקש קצת מזון עבור בני משפחתו הסובלים. הנמלים העירו לו על בטלתו שנמשכה כל הקיץ ורק ניגן צרצורים. אספת הנמלים בקן החליטו שהמזון יספיק רק להן כדי לשרוד את החורף, והצרצר הלך בידיים ריקות, עם לקח לקיץ הבא. הוא הלך לקן מרוחק יותר וניסה שוב את מזלו ושם הכניסוהו לקן החם וזכה לארוחה טעימה. אלא שאז הציעו לו להישאר בקן בחודשי החורף תמורת נגינתו שתפיג את שעמום הלילות הארוכים והחשוכים. כותב ספר משלי מציע לאדם ללמוד מהנמלה איך לכלכל את מעשיו לאורך חייו. ככתוב: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם..." (משלי פרק ו' פסוק ו').  

 

 

 

                                                                                                                             

 

 

 

 

               

Comments