חג הקציר בסוף האביב

חג הקציר בסוף האביב  \  אהוד קלפון

בעקבות עונת הגשמים הברוכה של חורף 2011- 2012 , גבהו גבעולי הקמה, כבדו שיבולים מעומס הבר, ויבולי החיטה עלו עם הכנרת. בחג הקציר, שילבו אבותינו עבודת אדמה עם הספר, החומר והרוח. אמרו חכמי המשנה: "אם אין קמח אין תורה" (פרקי אבות ג, י"ז), אכן דרים יחדיו שדות הקמה והתורה בחג השבועות. הסיפור של רות שהתרחש בעת הקציר, משלב את כל אלה, וניצני גיבוריו הצמיחו את נעים זמירות ישראל. בהקשר לקציר, נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות. בארצנו השחונה, שהקיום בה תלוי בחסדי מטר, אין יודעים מה יעלה בגורל זרעי הדגן שנזרעו בסתיו. האם יצמיחו גשמים שיבולים, או יבלו הנבטים בשרבים. אך עם בוא מועד הקציר של שנה ברוכה, רחש שירה נשמע בקמה, ורינת הנפש בדממה. "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו" (תהילים קכו). על פי לוח השנה הכללי, המעבר בין אביב לקיץ חל ביום ה 21 ביוני, אך על פי האקלים בארצנו, ימי חג הקציר בסיוון נפרדים מהאביב, ומקבלים את פני הקיץ.     

חג השבועות מוזכר מספר פעמים בתורה: " שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז, ט-י"ב). "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד, כ"ב). "...והבאתם את עומר ראשית קצירכם ..." (ויקרא כ"ג, י – י"א).  "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות כ"ג, ט"ז), ועוד. מהמסורת התווסף לשבועות חג מתן תורה, שהוא על פי האמונה מועד קבלת לוחות הברית בהר סיני. בארץ ישראל חוגגים את שבועות יום אחד, ובתפוצות ישראל מוסיפים "יום טוב שני של גלויות", והוא בן יומיים. יש נוהגים לערוך תיקון ליל שבועות, שבו לומדים כל הלילה, כהכנה ליום מתן תורה ביום שבועות. מנהג זה התחיל באמצע המאה ה 16 על ידי יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך, ושלמה הלוי אלקבץ, מחבר "לכה דודי", ביחד עם חבורת מקובלים.

מה רואים בימי הקציר של סוף האביב, בחודש סיוון: קמה זהובת שיבולים, שדות שלף ותלמים. חמה ברום שחקים, להט סיוון בדרכים. חוחים באים בימים, אביב נובל בשבילים. לילה בהיר וטללים, אור מניס צללים. שרבי צייה זעופים, מרבדי נופים שדופים.

אך גם בחום וביובש של סיוון, יש צמחים פורחים אל תוך תקופת תמוז, וימי הקיץ הארוכים. אחד הבולטים שבהם, הוא הצלף הקוצני שפרחיו גדולים ולבנים. הוא מכונה בתלמוד "עז באילנות", בגלל קוציו הדוקרים, ושורשיו העמוקים שקשה לעקרם. פרחיו נפתחים בערב ונובלים בבוקר, ופריחת הצמח נמשכת מאפריל עד סוף יוני. שלמון יפואי הוא צמח חד שנתי הפורח ממאי עד ספטמבר וגדל בצדי דרכים. דרדר הקורים הוא צמח חד שנתי קוצני בעל פריחה צהובה, הנמשכת מאפריל עד יולי. אזוב מצוי (זעתר), הוא בן שיח נמוך הגדל על סלעים, שעליו מדיפים ריח שמן אתרי, ופורח מאפריל עד ספטמבר.

בוצין מפורץ הוא צמח דו שנתי, המפתח בשנה הראשונה שושנת עלים רחבה, ובשנה השנייה הוא מצמיח  גבעולים פרושים כמנורה, נושאי פרחים צהובים. קיפודן מצוי פורח בכחול ממאי עד יולי, ויש לו קרקפות קוצניות הדומות לקיפוד. קורטם דק, הוא צמח חד שנתי קוצני, בעל פרחים צינוריים בצבע ארגמן- ורוד, ופריחתו נמשכת ממאי עד אוגוסט. קיצת מסולסלת, צמח חד שנתי נפוץ בצדי דרכים, ופורח בצהוב מיוני עד ספטמבר. סולנום שעיר הוא צמח רעיל,  הפורח בלבן בכל תקופת הקיץ. פגם מצוי הוא שיח נמוך בעל ריח חריף של שמן אתרי. אומנם יש מעט שרידי פרחים בנופי הבר שנבלו, אך צמחיית גדות הנחלים מתעוררת לחיים בשפע פריחת הקיץ.  

 

Comments