תחפושות בטבע

תחפושות בטבע   \   אהוד קלפון

בעלי חיים וצמחים "פיתחו" במהלך האבולוציה דרכי הסוואה והטעיה שונים כדי לשרוד. הצמחים אינם ניידים והם זקוקים לעזרת החרקים (או הרוח) להעברת אבקתם לפרחים אחרים מאותו המין, כדי שתתבצע הפריה וייווצרו פרות וזרעים.

הסחלבים למשל מונים 35 מינים ורק שניים מהם נותנים צוף כגמול לחרקים מאביקים. כל היתר מושכים את החרקים בדרכים שונות, מבלי לתת שום תמורה והחרקים ממשיכים לבקרם. ל"סחלב המצויר" אין צוף והוא מתחזה לזמזומית מצויה העשירה בצוף פרחים. הסחלב מצליח למשוך חרקים המאביקים את פרחיו מזה אלפי שנים ללא תמורה. סחלב החורש נראה בצבעיו כמו הלוטם המרוני העשיר באבקת פרחים ובכך הוא מטעה את החרקים המבקרים בפרחיו ואינם מוצאים את מבוקשם.

הצמח הנקרא דבורנית הדבורה, נושא פרחים המושכים זכרים של דבורי בר, על ידי הציור של דבורה שעל עלי הכותרת שלו. הפרח מטעה את הדבורים הזכרים המאביקים את פרחיו, מבלי לקבל תמורה. בזמן שהייתו של הזכר בפרח הדבורנית, נדבקים לראשו שני שקים מלאים אבקה, שאותם הוא מעביר לפרח של דבורנית אחרת.

הצמח כדנית מושך חרקים על ידי הצבע האדום שיש לו בשפת הכד. החרקים הנוחתים עליו נדבקים מיד בנוזל דביק ונופלים לתוך הכד, שם הם מתעכלים ומשמשים לו מזון עשיר בחלבונים. צמח בשם "מלכודת ונוס" סוגר בזיזים ארוכים צהובים על חרק המבקר בו, טורף אותו ומעכל את רקמותיו. העץ הנקרא "חלבלוב הדור" מצויד בעלים צבעוניים בצמרתו המושכים חרקים מרחוק, כי פרחיו אינם בולטים ומרשימים. צמח נוי אחר הנקרא "קליסטמון אדום" נושא תפרחות אדומות הדומות למברשות. הפרח החסכן מכיל אבקנים ארוכים אדומים המושכים באופן ישיר את החרקים המאביקים ללא צורך בעלי כותרת. 

אצל בעלי חיים, מבחינים בצבעי הסוואה או בשינוי צורה המתאימים לסביבה. למשל צבעי ההסוואה של הזיקית, האילנית הירוקה המתמזגת עם העלים הירוקים ופרפרים ירוקים הנבלעים בסבך החורש הירוק. חרק המקלון נראה כמו ענף דק של עץ  ושממית העצים הנראית כמו קליפה של גזע וקשה לגלותם. הקוקייה האירופית אינה טורחת לבנות קן להטלת ביצים, לדגור עליהן ולטפל בגוזליה. היא מטילה את ביציה בקנים של ציפורים אחרות, שאינן מבחינות בהבדלים, דוגרות על כול הביצים בקן ואף מאכילות את הגוזלים של הקוקייה.

יש בעלי חיים ביערות עם כתמים על העור כמו נמרים, או בעלי חיים בסבך הבמבוק עם פסים כגון טיגריסים. צבע האריות מתמזג עם צבע הסוונה וכך הם יכולים להתקרב אל טרפם. יש צבעי אזהרה אצל סוגי פשפשים, סלמנדרות וצבעי תקשורת כמו אצל טווס, אדום החזה ועוד.

יש בעלי חיים לא מזיקים המפחידים את הטורפים. למשל העיגולים שעל כנפי פרפרים הדומים לעיניים, מפחידים ומרחיקים טורפים. זעמן המטבעות (מטבעון) מחקה בצבעיו את הצפע הארץ ישראלי הארסי ובעלי חיים נזהרים מפניו. זבוב הרחף הלא מזיק מחקה צרעה עוקצנית.

בעלי חיים המתנהגים בצורה מיוחדת על מנת לשרוד. האופוסום העושה את עצמו מת כשמתקרבים אליו ומושית השבע מתהפכת על הגב. ציפורים המטילות ביצים על האדמה בשדה (ללא קן), מרחיקות את הטורפים המתקרבים למקום מההטלה, על ידיד "משחק צליעה" של עוף פצוע. צפרדעים זכרים המשמיעים את קולם בקריאה לנקבות, משתתקים מיד כשמתקרבים אליהם. בגוף תמנון (בשם דיונון) שחי בים, יש שק צבע כמו דיו, המשמש להגנתו בשעת סכנה. כאשר טורפים מתקרבים אליו, הוא לוחץ על השק המשחרר את הצבע הכהה המעכיר את המים ונמלט.

באוקיינוס השקט ליד אינדונזיה, חי תמנון ענק על הקרקעית ונראה כמו אצות ים. הוא מניף כלפי מעלה, שש מתוך שמונה זרועותיו המתנועעות בזרמים כמו אצות ים. הוא משתמש בשתי הזרועות האחרות כדי לנוע על הקרקעית בחיפושיו אחר טרף. יש חרקים ועכבישים שצבעיהם זהים לצבעי הפרחים והם מוסווים היטב ומוסתרים מעיני הטורפים. ביערות הטרופיים באפריקה, חיים מיני פרפרים המחליפים את צורתם ואת צבעיהם בשעת סכנה, על מנת שלא יתגלו לעיני טורפים למיניהם מטרת ההסוואה אצל בעלי חיים, היא להימנע מלהתגלות לטורפים וכך לשרוד.

בניגוד להסוואה, ישנם צבעי אזהרה אצל בעלי חיים מסוימים, המצהירים שהם רעילים ומסוכנים (למרות שאינם כאלה), ובכך הם מצליחים להבריח את הטורפים. לדוגמה ישנם חרקים שמבנה גופם דומה לעלה או לענף מסועף של עץ  וקשה  להבחין ביניהם. יש דגים ופרפרים שצבעיהם מתמזגים עם סביבתם והם מוסתרים היטב מהטורפים. הזיקית, לעומת זאת, יכולה לחיות בסביבות שונות ולשנות את צבעי גופה בהתאם לצבעי הסביבה. יש בעלי חיים שהתנהגותם מצילה את חייהם, כגון אלה שמתחפרים באדמה או נצמדים אליה כדי שלא יבלטו בשטח.

החקיינות (מימיקרי) היא התחזות של בעל חיים אחד לאחר, על ידי זה שהוא רוכש את המאפיינים שלו למטרות הטעייה כדי לשרוד. זה קורה כאשר אורגניזם לא מסוכן מחקה בעל חיים ארסי ומסוכן כדי להפחיד את אויביו. יש זחלים של פרפרים המחקים בצבעיהם ובהתנהגותם מינים של חרקים ארסיים, ויש פרפרים שעל כנפיהם מופיעים צבעי אזהרה בצורת עיגולים הנראים כמו עיניים מפחידות המבריחות את הטורפים.

בים סוף חי דג קטן בשם הנקאי הנכנס לתוך הלוע של דגים גדולים וניזון משאריות המזון שבפיהם וכך הוא מביא להם תועלת על ידי ניקוי פיהם ושיניהם והוא מוצא מזון רב לעצמו במקום בטוח. אולם לנקאי יש דג חקיין הדומה לו מאוד, וגם הוא נכנס בבטחה ללוע של דגים גדולים, אולם הוא ניזון מהרקמות הרכות שבפיהם ואינו עוסק בניקיון.

הדמיון שהתפתח במהלך האבולוציה בין אורגניזמים חקיינים לבין בעלי חיים אחרים מאפשר להם לשרוד ולהמשיך להתקיים. החקיינות היא רכישה של המאפיינים של יצור אחר (שהם בעיקרם ויזואליים, אך גם של קול ושל ריח). יש בעלי חיים המפסיקים לנוע  ומתחזים למתים בשעת סכנה (אופוסום), ובכך הם ניצלים מטורפים (מבין הזוחלים והדו חיים), המסוגלים לקלוט רק אורגניזמים הנמצאים בתנועה, כי הם ניזונים בעיקר מאורגניזמים חיים ולא מפגרים,  וזאת סיבה טובה להתחזות למתים.

יש צבעי אזהרה בולטים המאותתים לטורפים לא להתקרב, למשל צבעי אדום, כתום וכחול. לבעלי חיים רבים יש צבעי אזהרה די מגוונים כגון: סלמנדרות, צפרדעים, קרפדות, פשפשים, צרעות, חיפושיות, פרפרים, רפרפים,  עקרבים, חלזונות ים, דגים זוחלים ועוד.

קיים דימורפיזם מיני אצל רבים, כלומר הזכרים מקושטים בשלל צבעים כדי להרשים את הנקבות ולמשוך אותן להפריה ולהעמדת צאצאים משותפים, ולנקבות יש צבעים לא בולטים בסביבה, כדי להסוותן ולהגן עליהן בזמן הדגירה ובזמן הטיפול בצאצאיהן. מוצאים את חוק ההכבדה אצל עופות מסוימים, שם לזכר יש תוספת נוצות בזנב, המכבידות מאוד על התעופה, בניגוד גמור למבנה האווירודינמי של המעופפים למיניהם.

זה מראה לנקבה שלפניה עומד זכר חזק, הנושא כובד רב של נוצות על גופו ובכל זאת הוא מסוגל לעוף. לכן היא תבחר בו כפרטנר זוגי רצוי, שיביא לשילוב גנטי  טוב ולצאצאים חזקים. אצל בעלי חיים רבים, רק בתקופת הייחום, תוספת של צבעים אצל הזכרים ולאחר עונת הרבייה הצבעים חוזרים למה שהיו קודם לכן.

תופעת ההסוואה והחיקוי התפתחה במהלך האבולוציה כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין טורף לנטרף. אורגניזמים הבולטים בסביבתם נטרפים בקלות גדולה יותר מאלו המוסווים היטב, ולכן מינים רבים של בעלי חיים נכחדו משום שלא היו להם סיכויים להביא צאצאים שיגיעו לבגרות וישרדו.

הם נעלמו בהדרגה בתחרות תמידית של התאמה לסביבתה משתנה, בתחרות על מקורות מזון ושמירה על אוכלוסייה מאוזנת. אלו שרכשו את התכונה הגנטית להסוואה טובה, הצליחו להעמיד צאצאים שנטרפו פחות ושרדו יותר.

הנקבות של הגחליליות נמשכות לזכרים שמפיצים תאורה ארוכה וחזקה בתדירות גבוהה. זה סימן עבורן שאלה הם זכרים חזקים שמצליחים לגייס אנרגיה רבה ליצירת אורות ארוכים ויש להם יתרונות גנטיים עבור הצאצאים. אלא שהתברר שבמסגרת העימות שבין הזכרים מהזנים השונים, המתחרים על הפריית הנקבות, התפתח (במהלך האבולוציה), סוג של הטעייה שמאפשר לזכרים פחות מוצלחים להזדווג עם נקבות מוטעות.

מהמחקרים מסתבר שנקבות של גחליליות מהזן "פונטיוס איגניטוס" נמשכות לזכרים מוצלחים שמפיצים הבזקי אור ארוכים יותר. אולם הסתבר שזכרים מהזן "פונטיוס גריני" הפחות מוצלחים, מפיצים הבזקי אור דומים האטרקטיביים לנקבות ומצליחים להפרותן. תופעה זו התפתחה כתוצאה מעימות בין הזכרים בניגוד לדעה שרק החזקים מפרים את הנקבות ומעבירים את הגנים הכי טובים שיש באותה האוכלוסייה.

תחרות מעניינת אחרת קיימת בין הזכרים של זבוב הפירות (דרוזופילה מלנוגסטר) שאצל חלקם התפתחו חומרים כימיים בתוך בלוטות הרבייה, המסוגלים להשמיד את הזרע של זכרים אחרים המזדווגים עם אותה הנקבה.

ברוב ניסיונות המשיכה וההזדווגות בעולם החי בטבע, הזכרים והנקבות "מנסים" לשפר את תוצאות הרבייה למען הדורות הבאים, אם כי גם המקרים מעטים של הטעייה ימשיכו להתקיים. בעולם הצמחים המצב שונה, אין שם הסוואה, כי פרחיהם הצבעוניים צריכים לבלוט כדי למשוך חרקים לצורכי האבקתם, והסוואה במקרה זה רק תמנע את התרבותם. הדבורנית היא צמח סחלב, שפרחיה מחקים נקבה של חרק לצורכי הפריית פרחיה. היא מושכת חרקים זכרים הנוחתים על הפרחים ומנסים להזדווג, אולם הם עפים  להם כשהם נושאים גרגירי אבקה על גופם ונוחתים על פרחי דבורנית אחרים. כך הם מעבירים אבקה בין פרחי הדבורנית ללא קבלת שום תמורה והלקח לא נלמד. פרחי הלוף המנומר מחקים ריח של זבל וריקבון .

פרחיהם מפיצים ריח עז ובזה הם  מושכים אליהם זבובים, המעבירים את אבקתם לפרחי לוף אחרים. בצמחים יש אדפטציות למגוון רחב של אזורים גיאוגרפיים, ושל אקלימים שונים ברחבי כדור הארץ שמאפשרים להם לשרוד ולהמשיך להתקיים מזה מיליוני שנים.

הפרחים (תפרחות) שעל קרקפת המורכבים, כמו סביון אביבי, חרצית עטורה, וציפורני חתול מורכבים מפרחים לשוניים קטנים פוריים במרכז, ומפרחים לשוניים גדולים עקרים בהיקף. למעשה תפרחת זו, מהווה חיקוי של פרח בודד גדול ובולט בשטח, המושך חרקים מאביקים מרחוק  (הפרח הצינורי הקטן לא היה מצליח בכך לבדו).

המטפס התרבותי הנקרא "בוגונביליה נאה" גדל בגינות נוי בארץ במגוון צבעים כגון צהוב, כתום, סגול, ורוד ולבן. העלים הצבעוניים הגדולים, עוטפים את הפרחים הקטנים שאינם בולטים לעיני החרקים המאביקים. העלים הם אלה שמושכים את החרקים ומתפקדים כמו עלי כותרת, בפרחים צבעוניים גדולים. כאשר החרקים מבחינים מרחוק בעלים הצבעוניים, הם מתקרבים אליהם, מגלים את הפרחים הקטנים שביניהם, נהנים מצופם וגם מאביקים אותם. הסוואה בבעלי חיים, משמעותה לא להתבלט בסביבת המחייה שלהם אלא להיטמע בתוכה.

ההסוואה היא תוצאה של תהליך הברירה הטבעית באבולוציה של בעלי חיים. ככל שבעלי החיים הסתגלו והתאימו את עצמם לסביבתם המשתנית כך גדלים סיכוייהם להתרבות ולשרוד. ההסוואה בבעלי חיים, פועלת אצל הטורף כדי שיצליח להתקרב לטרף ולתפוס אותו וגם אצל הנטרף שיצליח להתחמק מהטורף. בעלי החיים רבים בטבע "פיתחו" הסוואה טבעית, על מנת להשיג מזון או כדי להתחמק מטורפים.

קיימות צורות ההסוואה שונות אצל בעלי חיים: היונקים שיש להם פרווה, מוסווים בצורה שונה, מזו של זוחלים בעלי קשקשים. דג שחי בלהקה, מוסווה בצורה שונה מדג בודד.

ההסוואה מותאמת למרכיבי הסביבה הביוטית והאביוטית ותלויה גם בהתנהגות הטורפים שבסביבה.  ההסוואה מתאפשרת על ידי ביו- כרומים שהם פיגמנטים הנמצאים בתאים, המפיקים צבעים באמצעים כימיים. ביו – כרומים נשלטים על יד הורמונים המופרשים בגופם של בעלי חיים שונים. על מנת שההסוואה תהיה יעילה, היא צריכה להתאים את עצמה לסביבה ולהשתנות עימה. בעלי חיים השוכנים בסביבה המשתנה בצורה קיצונית, אימצו לעצמם שינויים המתאימים לסביבה. אצל יונקים ועופות, השכבה המכסה את העור כגון פרווה או נוצות, הן רקמות מתות המוחלפות לעתים קרובות ומאפשרות שינוי צבע וצורה של בעלי החיים.

החלפת השכבה החיצונית נעשית במהלך חילופי העונות או בשינויי אקלים קיצוניים. אצל הזוחלים, הדו חיים והדגים יש עדיפות לביו- כרומים, כי שכבתם החיצונית היא רקמה בעלת תאים חיים.

יש מספר דרכים ושיטות להתחפשות: התחזות לצמח או לבעל חיים אחר שחיים באותה הסביבה. למשל החרק הנקרא "מקלון" נראה כמו ענף דק של עץ ואינו בולט בין הענפים. לפרפרים שונים יש עיגולים על הכנפיים הנראים כמו עיניים מאיימות, המבריחות טורפים. זעמן המטבעות (מטבעון), מתחזה בצבעיו ובמראהו לצפע ארץ ישראלי ומבריח טורפים. בעלי חיים ארסיים רבים, מצוידים בצבעי אזהרה כגון אדום, כתום, צהוב ושחור וגם לא ארסיים רבים אימצו את אותם הצבעים להגנתם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

       

 

Comments