חיים ביבשת פנגיאה

חיים ביבשת פנגיאה  \  אהוד קלפון

 

כדור הארץ היה פעם בנוי מיבשת אחת בשם פנגיאה - Pangaea , שתפסה 20% משטחו, ואוקיינוס אחד גדול בשם פנתלסה – Panthalassa שהשתרע על היתר. היבשת הייתה שטוחה ללא מכשולי מים או הרים, ומגוון הצמחים ובעלי החיים נפוצו לכל מקום, כשמגבלות התפוצה והקיום היו קשורות באקלים. לפני 250 עד 200  מיליון שנים, החלה היבשת להתבקע במקומות החלשים בקרום כדור הארץ לאורכה ולרוחבה, והחלה נדידת היבשות הנמשכת גם כיום.
היבשות יושבות על גבי לוחות טקטוניים שעוביים נע בין 50 ק"מ לבין 150 ק"מ, ושטים על פני חומר נוזלי מותך מהחום הנובע מעומק האדמה. יש לוחות ששטחם אלפי קמ"ר, ולוחות קטנות ששטחן עשרות קמ"ר. טקטוניקת הלוחות היא תיאוריה המסבירה את תנועת הלוחות בשכבת הליתוספרה, המהווה את הקרום הקשיח של כדור הארץ. הלוחות נעים על פני חומר מותך, ומשנים את מיקומם עם הזמן.       

בשנת 1915 הופיע לראשונה ספר בשם "מקור היבשות והאוקיינוסים" שבו משער המחבר אלפרד וגנר, שכל היבשות היו פעם מחוברות ליבשת אחת שנבקעה לחלקים, שהלכו והתרחקו אחת מהשנייה. בשנות ה 80 של המאה ה 20 , ניתן לראשונה הסבר לגורם המניע את הלוחות. על פי החוקרים, קיימת התפשטות בקרקעית האוקיינוסים של מספר מ"מ בשנה, הלוחות מתרחקים אחד מהשני, ומתפרצת מגמה הממלאת את הסדקים.

במשך השנים מאז, נמצאו מאובנים זהים בדרום אפריקה, בהודו באוסטרליה, בחופי ברזיל ובמערב אפריקה. נמצאו מבנים גיאולוגים זהים במזרח דרום אמריקה ובמערב אפריקה, ושרשרת הרי האפלצ'ים -Appalachian  המשתרעת בצפון מזרח ארה"ב נמשכת עד אירלנד, בריטניה, וסקנדינביה. כל אלה מעידים שהיה קשר רציף בין היבשות שהיו מחוברות, ונפרדו.   

מחקר שהופיע בכתב העת – Proceedings of the National Academy of Science , באמצע מאי 2011 , מתאר שביבשת פנגיאה כמות הפחמן הדו חמצני – CO2 באטמוספרה, הייתה פי 20 מהכמות של היום, והיה חם יותר. האוויר היום מורכב מ 21% חמצן 78% חנקן , 0.03%  פחמן דו חמצני ועוד.

אזור קו המשווה היה חם וגשום יותר בגלל עוצמת קרני השמש המרוכזות והישירות שפגעו בו. בקווי הרוחב גבוהים בכדור הארץ הגיעה פחות קרינת שמש, הייתה פחות התאדות של מים, וירדו פחות גשמים. החוקרים בדקו את האקלים  שהיה אז מלפני 240 עד 200 מיליון שנים על פי דגימות מאגמים סביב כדור הארץ.

הם מציינים שהזוחלים והיונקים של אז, התמקמו בקווי רוחב שונים ולא חצו אותם. היונקים חיו באזורים הגשומים, סמוך לקו המשווה, כי היו זקוקים למים רבים למחייתם, והזוחלים חיו באזורים הצחיחים יותר, שם היה להם יתרון על היונקים.

על פי הסבר זה, האזורים שבהם ירדו פחות משקעים בעתיד, יתפסו על ידי הזוחלים על חשבון היונקים. הם טוענים שכבר במאה שנים אחרונות השתנה האקלים באזורים השונים, שהביא להתפרסות שונה של היונקים, המתמעטים באזורים הצחיחים.

כאשר התהוו המחסומים הימיים הגדולים בין היבשות, ונוצרו רכסי הרים גבוהים ביבשות, פסקה כמעט נדידת החי והצומח בין היבשות (להוציא העופות), ונוצרו מינים חדשים, בעקבות הפרדה ובידוד של הרבה שנים.     

 

 

Comments