האקלים באזורנו

האקלים באזורנו  \  אהוד קלפון

מחלקים את האקלים באזורנו לשלושה סוגים : 1. האקלים הים תיכוני שולט ברוב חלקי הצפון והמרכז של ישראל. הוא מתאפיין בקיץ חם ללא משקעים, עונות מעבר קצרות עם מזג אוויר לא יציב  וחורף גשום וקר. באזורי האקלים הים תיכוני, כמות המשקעים נעה בין 400  מ"מ ל800 מ"מ בשנה. 2. באזור האקלים הערבתי יורדים בין 200  מ"מ לבין 400  מ"מ גשם בשנה.

זהו אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי (אזור באר שבע למשל).  3. האקלים המדברי שולט ברוב דרום הארץ ומהווה חלק מהרצועה המדברית הסובטרופית האזורית והעולמית. זהו אזור צחיח שיורדים בו פחות ממאתיים מ"מ גשם בשנה.

ארץ ישראל נמצאת בין קו רוחב 30 מעלות בדרום עד לקו רוחב  33.33 מעלות בצפון. אזור זה מתאפיין  ברמה סובטרופית, המונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינאמיות בקיץ ובחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה בחורף, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות האטמוספרה. בעונת החורף, באזור האקלים הים תיכוני, יורדים גשמים בצורה די רציפה בחודשים דצמבר ינואר ופברואר.

בראשית החורף יורדים רוב המשקעים סמוך לחוף, בעיקר בגלל ההבדלים בין טמפרטורת הים הגבוהה יחסית, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות הרבה יותר מהר. הפרשי טמפרטורות גדולים גורמים בדרך כלל לאי יציבות באטמוספרה, המאפשרת התפתחות עננים וירידת גשמים. בסוף החורף יורדים רוב הגשמים באזורי ההר. בזמן זה הים מספיק להתקרר ולא מספק תמיכה רבה ליצירת עננים סמוך לחוף.

רוב תופעות מזג האוויר החורפיות נגרמות ממספר מערכות כגון: השקע קפריסאי, שהוא שקע חזיתי המתמקם באזור האי קפריסין. רוב הגשמים בארץ יורדים כתוצאה משקעים אלה. מערכות קפריסאיות מתאפיינות ברוחות מערביות ובחדירת אוויר קר ובלתי יציב הסופח לחות מעל הים התיכון. רמה מסיביר היא מערכת מזג אוויר שאינה גורמת למשקעים, אלא מביאה עמה קור עז, לעתים מתחת לאפס מעלות צלזיוס.

הרמה מסיביר מגיעה לשיא השפעתה בחודש דצמבר כאשר קרינת השמש חלשה ביותר. בזמן זה השמיים בהירים, האוויר קר מאוד ויבש וכיוון הרוח הוא מצפון מזרח (מכיוון סיביר רוסיה). באביב נחלשת פעילות מזג האוויר באזורנו, בעיקר בשל התקדמותה צפונה של הרמה הסובטרופית. אולם, גם באביב יש עדיין מספר מערכות ברומטריות אשר עשויות לגרום לפעילות.

בחודשים מרץ ואפריל, יש מערכות אקלים אביביות המשפיעות על האזור. אולם מחודש מאי - יוני מתיישבת מערכת קיצית, ללא גשמים, עד לחודש אוקטובר. השרב הוא תופעה מטאורולוגית נפוצה באביב ובסתיו, הנוצר כתוצאה משקע חם ויבש או מאפיק ים סוף.

הקיץ בארץ הוא בן חמישה חודשים לפחות, ממאי עד סוף ספטמבר, ומתאפיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה ובאקלים חם ויבש בהרים ובעמקים הפנימיים. במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית עולה מהדרום צפונה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. היא אינה מאפשרת התפתחות של ענני גשם.
מבחינת מזג האוויר, הסתיו דומה לאביב, והוא מופיע בחודשים אוקטובר נובמבר וחצי דצמבר.

כאשר מדברים על מזג אוויר, מתארים למעשה את התופעות היומיות המתחוללות באטמוספרה. לעומת זאת, אקלים הוא ממוצע מזג האוויר באזור מסוים, בכל ימות השנה. על מנת למדוד את תופעות מזג האוויר, אנו משתמשים  בברומטר למדידת לחץ האוויר, בתרמומטר למדידת הטמפרטורות, באנמומטר למדידת כיוון הרוח ומהירותה, במד גשם למדידת כמות המשקעים, ובהיגרומטר למדידת הלחות היחסית באוויר. מכשירים אלה ואחרים, מורכבים בכדורים פורחים, במטוסים ובלוויינים, המשדרים נתונים על מצב האטמוספרה, והמטאורולוגים מעבדים אותם ומוציאים תחזיות.

מזג האוויר תלוי בשינויים שחלים בגושי האוויר, באורך מסעם ובאופייה של הדרך (אם היא יבשתית, ימית, סביבה חמה או קרה). בארץ אין שינויי מזג אוויר קיצוניים כמו בארצות הצפון, אולם יש אירועי שרב בסתיו ובאביב ולעתים קרה בחורף.   

באירופה ובצפון ארה"ב למשל, לא יודעים מה יהיה מזג האוויר בעונת הקיץ, ובארץ יודעים בוודאות שהחודשים יוני, יולי ואוגוסט אינם גשומים. במדבריות צ'ילה למשל לא ירדו גשמים למעלה ממאה שנה, ובהוואי הטרופית יורדים גשמים כמעט בכל יום. על מנת לקבוע את סוג האקלים של אזור מסוים יש למדוד את נתוני מזג האוויר, כגון טמפרטורות, רוחות ומשקעים, מדי יום במשך למעלה משלושים שנה.     בארצות גדולות יש שוני אקלימי באזורים השונים, ואפילו בארץ ישראל שונה האקלים של הגליל העליון מזה של מדבר יהודה והנגב.
אם בשני אזורים יש אותה כמות משקעים, אין זה אומר שבשניהם יש אותו אקלים. למשל כמות המשקעים השנתית של הגליל העליון, שווה לזה של אזורים מסוימים באירופה, אולם שם הם מתחלקים על פני כל השנה וכאן הם יורדים בעיקר בחורף.

מאחר שיש ביניהם הבדל משמעותי בטמפרטורות השנתיות, האקלים שם הוא ממוזג והאקלים כאן הוא סובטרופי ים תיכוני. גם הצמחייה הטבעית מהווה סימן היכר לאזורי האקלים בכדור הארץ. הסיבות העיקריות לקיום סוגי אקלים, זה המרחק מקו המשווה, המרחק מהים והגובה מעל פני הים. הטמפרטורה של אזורי כדור הארץ, מושפעת מזווית קרינת השמש עליהם. האזור המשווני מקבל את הקרינה המרוכזת ביותר, לכן הוא חם בכל ימות השנה.

הקטבים מקבלים את ריכוז הקרינה הנמוך ביותר לכן קר שם תמיד. בין הקטבים נמצא אזור האקלים הממוזג, שבו יש ארבע עונות סימטריות, בנות שלושה חודשים כול אחת ואזור האקלים הסובטרופי- ים תיכוני, שבו הקיץ ארוך מיתר העונות.  אזורים הסמוכים לים, ממוזגים יותר בחורף מאזורים מרוחקים ובקיץ הם יותר קרירים, גם אם הם נמצאים על אותו קו רוחב.

הקרבה לים משפיעה גם על כמות המשקעים היורדת סמוך לחוף ומתמעטת ככל שמתרחקים מהחוף. יוצא מכלל זה הוא מדבר הסהרה המשתרע עד לחופי הים ויש בו מעט משקעים. לעומת זאת, אגן האמזונס בברזיל הנמצא במרחק 1,600  ק"מ מהים, מקבל כמות משקעים רבה מאד כי הוא באזור הטרופי.                                                        

מזג אוויר הוא דחיסות באטמוספרה, הגורמת למצב של טל, ערפל, גשם, ברד, שלג ועוד. מזג אוויר מתחיל עם התהוות אדי מים באוויר הנמדדים באחוזי לחות יחסיים. אם יש באוויר 100% אדים, זהו מצב של רוויה באוויר. כאשר מתהווים גבישי קרח או טיפות מים בענן זהו מצב שמעל לרוויה. בעננים רבים האדים מתנדפים בחזרה לאוויר והענן נעלם, ובעננים אחרים גבישי קרח וטיפות מים הולכים וגדלים והופכים לגשם או לשלג.

רוויה ורווית יתר, יכולים להתהוות על ידי תוספת אדי מים לאוויר והתקררותם. למשל ליצירת ערפל, נדרשת התנדפות של מים ביבשה, כשאוויר קר ורווי נמצא מעל לשכבת האדים. התאדות בלבד אינה יכולה להוביל לירידת גשם. כאשר אוויר עולה, הוא נכנס לאזור קר בגבהים, שם לחץ האוויר נמוך והאוויר מתרחב. אוויר עולה מתקרר על ידי התרחבותו וירידת צפיפות המולקולות שלו. הוא מתקרר בעשר מעלות צלזיוס לכל קילומטר עליה בגובה, ובשקיעתו הוא מתחמם על ידי עליית צפיפותו.

מזג אוויר נגרם  כתוצאה מתנועה וורטיקאלית של אוויר, המתקרר בגבהים ויכול ליצור עננים. בסיס הענן נוצר במצב של דחיסות והענן גדל כלפי מעלה על ידי המשך דחיסת האדים. טיפות המים הזעירות הנוצרות מהתעבות האדים, נשארות  תלויות באוויר על ידי זרם אוויר שנע כלפי מעלה. על מנת שיוצרו ענני גשם, הטיפות הזעירות חייבות לגדול, ואז הן תתגברנה על האוויר העולה והחיכוך ותגענה לקרקע .

מהירות הנפילה צריכה להיות גדולה ממהירות עליית האוויר. הטיפות הגדולות מושכות אליהן את הטיפות הקטנות שבענן. אם הטמפרטורה בענן היא למטה מאפס מעלות צלזיוס, אידי המים מתגבשים לגבישי קרח ואדים העולים אחריהם מתגבשים סביבם. זריעת עננים ביודיד הכסף,  או בקרח יבש, גורמים לעננים מפותחים ליצור גבישי קרח שהופכים לטיפות של גשם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

 

 


Comments