פולש מזיק - טיונית החולות

פולש מזיק - טיונית החולות  \  אהוד קלפון

בארץ יש מאות צמחים שהובאו מכל רחבי תבל, לגידול בגינות הנוי, לצרכים חקלאיים, לייצוב חולות נודדים, ולמחקרים שונים. בשנת 1975 , חוקר בחווה לאקלום צמחי חולות בחוף קריית חיים, הביא לארץ שלושה גרם זרעים של צמח  הטרותקה סובאקסילריס - Heterotheca subaxillaris (טיונית החולות), לצורכי מחקר בייצוב חולות נודדים.

מאז שנזרעו הזרעים בחולות עמק עכו ובחוות הניסיונות בקריית חיים, הצמח יצא מכלל שליטה והתפשט על פני שטחים נרחבים לאורך החוף, מאכזיב בצפון ועד לחולות אשדוד בדרום. הוא נכנס לרשימת הצמחים הפולשים בישראל, שצריך לפקח עליהם ולמצוא דרכים לעצור את התפשטותם. היום צמח הטיונית מצליח להכניע את הצמחייה הטבעית הגדלה בחולות החוף ומהווה מטרד בשדות ובגנים. הצמח, שהובא לכאן מהמדבר בטקסס, עמיד לתנאי יובש הקרקע השוררים באזורים מדבריים והסתגל מצוין לתנאים האביוטיים הקיימים בחולות החוף בארץ.

מבנהו המורפולוגי והאנטומי ותפקודו הפיזיולוגי, מותאמים היטב לשמירה על מאזן מים תקין ולהישרדותו בעונות החמות והיבשות. לאורך חופי הים בארץ, נתקל הצמח בכמה קשיים שלא היה רגיל אליהם במדבריות דרום ארה"ב, שם הוא גדל בר באופן טבעי. בחוף הים, הוא נתקל לראשונה, במליחות גבוהה של הקרקע, ברסס מי הים המלוחים, ברוחות ים חזקות, בתנועה של גרגרי חול (קוורץ), העלולים לפצוע את רקמותיו החיצוניות וכן בבעיית כיסוי ענפיו בחול וחשיפת שורשיו על ידי הרוח. בעשרות השנים האחרונות, הלכה והתגברה השפעתו של האדם על הרכב הנוף הטבעי ועל התמעטותם של מיני צמחים באזורי מחייתם הטבעיים.

צמחים המיובאים ממקומות שונים בעולם ומשמשים לחקלאות, לנוי או למטרות אחרות, הופכים לעתים ל"פליטי תרבות". הם מתרבים במהירות בשדות הבור ומצליחים להכניע את הצמחים המקוריים בבית גידולם הטבעי. הם גם גורמים נזקים בחקלאות ובגינות הנוי.
צמחי טיונית החולות (הטרותקה סובאקסולריס), משתלטים מהר מאוד על בתי גידול מסוימים בחולות שלאורך החוף. השיטה המכחילה, שהובאה מאוסטרליה, התפשטה בחולות, מטילה צל על סביבתה, מתחרה בצמחים המקומיים ומכניעה אותם. טבק השיח, הוא צמח רעיל ממשפחת הסולניים שהגיע מדרום אמריקה וגדל בר בכל מקום בארץ ועוד רבים אחרים.
שמירת הסביבה הטבעית, אינה רק שמירת ניקיונה מסוגי פסולת , אלא גם שמירת מיני החי והצומח שבה מהכחדה מוחלטת. צמח זר המצליח להסתגל מהר לתנאי הסביבה החדשה באזורנו, עלול להוות מטרד אקולוגי ולהוות בעיה לאורך הדורות.
צמחי הטיונית, גורמים נזקים בקריות, שם הם חודרים לחצרות בתים, לגנים ציבוריים ולגינות מטופחות. העישוב, הניכוש והריסוסים אינם מועילים, כי הצמחים מייצרים זרעים רבים הנובטים בקלות.  הם גדלים היטב בקרקעות חוליות מיוצבות דלות במינרלים זמינים ובעלות קיבול שדה נמוך. גם כאשר השתמשו בחומרי ריסוס נגדם, התחדשה צמיחתם, כי יש להם דרישות מינימאליות לקיומם. הם מפרים את האיזון ביולוגי - אקולוגי בבתי הגידול שאליהם הם חודרים וגורמים להכחדת חלק ממיני הצמחים המקומיים.
אך הם אינם יכולים להתחרות בשיחים מעמיקי שורשים, המגיעים למקורות מים בעומק החולות כגון: רותם המדבר, אשל החוף, שיטה מכחילה ועוד. שורשי הטיונית פרושים לרוחב ומסוגלים לקלוט את מי הגשם בזמן קצר ואינם מאפשרים לצמחי החוף העשבוניים, להתקיים בקרבתם.

הם אומנם עוצרי חולות נודדים, מייצבים את פני הקרקע החולית בצדי כבישים ומוסיפים שפע של פריחה צהובה לאורך הקיץ והסתיו, אך נזקם רב על התועלת. לעומת זאת, במקום הגידול הטבעי שלהם במדבריות טקסס שבדרום ארה"ב, הם מתקיימים באיזון מלא עם הצמחייה שמסביבם. בינתיים הם התפשטו מערבה לקליפורניה ושם הם מהווים מטרד לצמחייה המקומית, כמו שכאן.

יש דוגמאות רבות בעולם, להתערבות האדם בסביבה הטבעית, שגרמה להכחדת מינים רבים ולשינוי אופייה. למשל, בעמקים הגדולים של ארה"ב, גדלו בעבר מינים רבים של צמחי בר, אך כשהפכו השטחים לשדות חיטה ותירס, נעלמו רוב מיני הצמחים הטבעיים. פטרייה שהובאה מסין לארה"ב, תקפה את עצי האגוז, והשמידה את רובם. כנימות עלה הגפן שהובאו מארה"ב לצרפת למלחמה ביולוגית, גרמו נזקים קשים לגפנים. הצרעה היפנית, שהובאה לארה"ב לצורכי מלחמה ביולוגית במזיקים, הפכה למזיק לגידולים חקלאיים. גם בארץ גורמים חלק מהצמחים הזרים, נזקים לצמחייה הטבעית המקומית ולגידולים חקלאיים, נמלת האש הקטנה שחדרה לעמק הירדן בשנים האחרונות, יש בה סכנה פוטנציאלית ועוד.  

מסקר שערכתי לאורך החופים, מראש הנקרה עד חדרה, מצאתי שצמחי טיונית החולות אינם גדלים על סלעי כורכר. לכן הם אינם מפריעים לצמחים הגדלים שם באופן טבעי כגון: קריתמון ימי, סביון החוף, חופית נמוכה, עדעד רותמי ועוד. הם לא גדלים גם בקרקעות מלוחות ואינם מתחרים עם הצמחים המתקיימים ברצועת רסס הים כגון: מד חול דוקרני, לפופית החוף, דו - פרק חופי, מלחית אשלגנית, לבנונית ימית, חבצלת החוף ועוד.   

לאורך חולות החוף, אנו נתקלים בשלושה צמחים עולים מארה"ב. נר הלילה החופי (ותיק מאוד), כנפון זהוב (Verbesina) הגיע כנראה בשנת 1965 וטיונית החולות (Heterotheca) הגיעה בשנת 1975 . מסתבר שנר הלילה משתלב היטב עם הצמחים המקומיים וגדל באיזון מלא אתם, בעוד שהטיונית היא פולשנית ומשתלטת על שטחים שבהם חיו בעבר צמחים מקומיים. לגבי כנפון זהוב, רק במהלך השנים נדע האם ישתלב או יהפוך לפולש משתלט כמו הטיונית קרובת משפחתו.

הטרותקה (טיונית החולות) נקראת גם קמפור ( Camphorweed). השם הטרותקה משמעו "שונה מאבקים" או "שונה לשכות האבקן" (כי הלשכות שונות בגודלן ובצורתן).  אקסילה היא הזווית שבין ציר הגבעול העשבוני לחלק העליון של הענף המתפצל ממנו. בהטרותקה הזווית שבין ציר הגבעול הזקוף ובין הענפים והעלים המסתעפים ממנו הוא בערך 45 מעלות ומכאן מקור השם בלטינית. העלים מסורגים, פשוטים, עם שפת עלה תמימה ומכוסים שערות זעירות בהירות, משני הצדדים. בין השערות, מבחינים בגרגירי חול שנתקעו שם עקב תנועתם ברוח. האפידרמיס אינו נפגע מגרגרי החול בזכות השערות הרבות (המכסות את העלה), המונעות מגע של החול באפידרמיס. הגבעולים שאורכם מגיע עד מטר וחצי, בעלי חריצי אורך, שם שקועות הפיוניות המוגנות מרוחות ומיובש ומכוסות בשערות ארוכות.

התפרחת (הקרקפת), צבעה צהוב חלמוני הבולט בקיץ ובסתיו לאורך החוף ושונה בגווניו מהצבעים של החרצית (הפורחת באביב). קוטר הקרקפת עד שלושה ס"מ  ומורכבת משני טיפוסי פרחים. פרחים היקפיים לשוניים, שאינם פוריים ולא עושים פרי, ופרחים מרכזיים צינוריים היוצרים פירות וזרעים. השחלה תחתית, עשויה שני עלי שחלה ומכילה ביצית אחת. הפרחים הצינוריים אנדרוגניים (דו-מיניים). עמוד העלי מחולק בראשו לשתי צלקות בולטות. הפרי - זירעון בעל זרע אחד. הזירעונים בעלי ציצית שערות שאורכן פי 5-4 מאורך הזירעון, והן מסודרות בשני מעגלים. השערות אינן מנוצות. כל שטח הזירעון מכוסה שערות צפופות. הפריחה בארץ נמשכת לאורך הקיץ והסתיו.  

מי שחוצה את מדבריות טקסס ודרום ארה"ב ממזרח למערב בסוף האביב ובקיץ, יראה מרבדי פרחים צהובים של שני סוגי הטרותקה: הטרותקה סובאקסילריס, והטרותקה לַטִיפוֹליָה. Heterotheca Subaxillaris;  H. Latyfolia. היום מוצאים את הצמח, הטרותקה סובאקסילאריס גדל במדינות רבות בארה"ב ביחד עם קרוב משפחתו  ( Heterotheca Latifolia)  המגיע בגובהו לשני מטרים. למרבה המזל לא הובא מין זה לארץ, כי הוא יותר אגרסיבי, נזקו רב, ומסוגל להתפשט גם בקרקעות חקלאיות, בחורש הטבעי בהרים ובקרקעות חול. לשני המינים, קוראים בארה"ב בשם העממי   “Golden Face”בגלל המראה הזהוב של תפרחותיהם. טיונית החולות, בארץ הוא צמח דו שנתי.

בשנה הראשונה נובטים זרעיו והענפים גדלים עד מטר וחצי עם נוף סבוך ובשנה השנייה יוצאים פרחים רבים מענפיו, היוצרים פירות וזרעים רבים וצמח האם נובל ומת. כל אחד מצמחי טיונית החולות, מפיץ אלפי זרעים הנובטים בטמפרטורה אופטימאלית של  17°C. הנביטה מתרחשת עם בוא גשמי החורף ונמשכת עד לאביב.

צמח זר נוסף שמוצאו מארה"ב והתחיל להתפשט בשנות השישים בחופי עמק חפר לכול הכיוונים, הוא כנפון החולות ( Verbesina ). צבעו צהוב (דומה לחרצית), שייך למשפחת המורכבים וגדל לעתים באותם החולות עם טיונית החולות. קוטר הקרקפת שלו עד 5  ס"מ וכול עלה כותרת מסתיים בשלוש שיניים. גובה הצמח עד מטר אחד והפריחה נמשכת לאורך הקיץ והסתיו. בשפה עממית בארה"ב הוא נקרא (Golden Crown).

צמחי חולות עמידים בפני רסס מי הים:

לפופית החוף (משפחת החבלבליים): הצמח שרוע על החול, בעל שלוחה ארוכה מאוד המחזיקה היטב בחול. הרוח החזקה עוברת מעליו, ואינה פוגעת בו. צורה זו של השתרעות על פני הקרקע החולית מהווה אדפטציה לעמידה איתנה בפני רוחות חזקות מהים. אברי הרבייה מוגנים בתחתית צינור הכותרת. הלפופית היא צמח סוקולנטי, כלומר בעל רקמות בשרניות האוגרות מים בעונת הגשמים. מים אלה מיועדים לשימוש הצמח בעונת הקיץ היבשה.

סוקולנטיות היא תכונה אדפטיבית של צמחי מדבר, המעניקה להם יתרון ומסייעת להם לשרוד בתנאי יובש קשים. עלי הלפופית מכוסים בשכבת קוטיקולה (שעווה) עבה, החופה על האפידרמיס ומגנה עליו מחדירת מי הרסס המלוחים. העלים הבשרניים של הלפופית ושל ציפורנית בשרנית, מכילים תמיסה בעלת תכולת מלח נמוכה. 
מד חול דוקרני (משפחת הדגניים):  הצמח מכוסה שערות, וגרגרי החול אינם חודרים לתוכו ואינם פוגעים באפידרמיס. אפשר לראות בעזרת מגדלת גרגרים וחול תקועים בין השערות, אולם הם אינם גורמים נזק לצמח. אפשר לזהות את הצמח על פי עליו המורכבים, המסתעפים מהגבעול במישור אחד. קצות העלים דוקרניים. לבנונית ימית (משפחת המורכבים): מצוידת בשערות המגנות על עליה מתנועות החול ומהרסס המלוח. הפיוניות חבויות בין השערות, כך שאינן מאבדות הרבה מים. 

מנגנון זה מאפשר לצמח לעמוד בתנאי היובש ומונע, או מפחית, את הגרעון במים. חבצלת החוף ( משפחת הנרקיסיים): צמח גיאופיט בעל בצל עמוק בחול, הצומח רק בקרקע חולית. הפרח לבן וגדול, מופיע בקיץ.  הפרי הלקט בעל זרעים שחורים המופצים בקלות על ידי הרוח או צפים במי הים. עם תחילת הקיץ, בראשית עונת היובש, כמשים עלי החבצלת, אולם הבצל ממשיך להתקיים. במרכזו של הבצל מתפתח בצל חדש, שממנו עולה עמוד התפרחת בסוף הקיץ.

עם בוא היורה מופיעים העלים החדשים של הבצל הצעיר, שיספקו חומר אורגני ומים לצמח ולתפרחת שיתפתחו בעונה הבאה. החבצלת  מתרבה על ידי זרעים וגם על ידי בצלים צעירים המתפתחים סמוך לבצל האם. פרח החבצלת נפתח בערב, מתאבק בלילה על ידי רפרפים, ונובל בבוקר.

דו פרק חופי ( משפחת המצליבים): הצמח נקרא כך, כי פריו עשוי שני פרקים. הפריחה בראשית הקיץ, וההאבקה נעשית על ידי חרקים. בחורף אפשר לראות את הנבטים הצעירים, בעלי שושנת עלים שממנה עולה באביב או בקיץ ציר התפרחת. צמחים אלה מתמודדים היטב עם הרסס המלוח של מי הים. מלחית אשלגנית (משפחת הסלקיים): הצמח ניכר בזיף שבקצה כל עלה. הפרחים הקטנים חבויים היטב בין העלים, ומוגנים מתנועת גרגרי החול הנישאים ברוח.
נר הלילה החופי (משפחת נר הלילה): צמח רב שנתי, שעיר, נמוך ומשתרע, שפרחים נפתחים בשעות הערב המאוחרות ומאובקים על ידי רפרפים. הצמחים הרחוקים מהים פורחים ביום ומאובקים על ידי דבורים, פרפרים וחרקים אחרים. לוטוס מכסיף (משפחת הפרפרניים): צמח נמוך, שעליו הבשרניים מכוסים שערות כסופות וצפופות. במרחק יותר גדול מהים, באזור שהשפעת הרסס בו נמוכה, מגיעים לחולות יבשים ונודדים. החולות כאן אינם מיוצבים, והצמחים מתמודדים עם בעיות של כיסוי הגבעולים והעלים וחשיפת השורשים.                                                               

צמחים עמידים בפני חשיפת שורשיהם וכיסוי עלוותם:

אגרופירון סמרני ( משפחת הדגניים): צמח בעל קנה שורש ארוך, הגדל אופקית מתחת לחול. אם נחשפים השורשים, הוא מפתח שורשים חדשים. הוא שולח קנה שורש שעליו גדלים כלפי מעלה ושורשיו עמוקים בחול. העלים בעלי חריצי אורך שבהם חבויות הפיוניות. בימי החורף, העלים פתוחים והפיוניות גלויות, אולם בחודשי הקיץ העלים גלולים והפיוניות חבויות בחלל הגליל ומוגנות מדיות יתר. רקמת העלים החיצונית עשירה בגבישי צורן המגנה עליה מפגיעת גרגרי הקוורץ החדים הנעים ברוח.

ידיד החולות (משפחת הדגניים): צמח בעל אדפטציות דומות לאלה של אגרופירון סמרני. גם הוא מגולל את עליו, ומונע את חשיפת הפיוניות. הצמח אינו ניזוק מכיסוי נופו או מחשיפת שורשיו, כי רקמותיו מתחדשות תוך זמן קצר. מסתבר שדווקא הכיסוי והחשיפה מביאים להתחדשות מהירה של הענפים, העלים והשורשים ומגבירים את החיוניות של הצמחים, כי השפעתם דומה להשפעת הגיזום על עצים ושיחים. פעולה הגיזום והכיסוי, מבטלת למעשה את הדומיננטיות של קודקוד הצמיחה והיא גורמת להתעוררות הניצנים הצדדיים.

צמחים עמידים בפני יובש הקרקע:

במרחק יותר גדול מהים, נעלמות כמעט תופעות הרסס, הכיסוי והחשיפה, אולם הבעיה העיקרית כאן היא היובש הרב של הקרקע החולית. מדוע קיים הבדל ביובש החול בקרבת הים ובמרחק של כמה מאות מטרים? גרגרי החול הנמצאים ברצועות הסמוכות לחוף הם זעירים ודחוסים, על כן החלחול כאן הוא איטי. אולם במרחק גדול יותר מהים החול גס, גרגריו גדולים ולא סימטריים וביניהם יש מרווחים גדולים, לכן החלחול של המים מהיר. שטחים נרחבים אלה יבשים ובעלי אופי מדברי טיפוסי. הם נתונים לקרינה חזקה של השמש, המביאה להתחממות רבה של החול וליובש רב. לכן מצוידים הצמחים בבית גידול זה בתכונות המצמצמות את הדיות ומקטינות את הגרעון במים. באזור זה גדלים צמחי מדבר אופייניים כגון לענה חד זרעית, רותם המדבר ואשל החוף.

לענה חד זרעית (משפחת המורכבים): צמח בעל שורשים עמוקים מאוד. בחורף העלים גדולים ובקיץ הם קטנים. בשנת בצורת מסוגל הצמח להיפרד מחלק מענפיו, וכך הוא שורד עד שתקופת היובש חולפת. רותם המדבר (משפחת הפרפרניים): שיח רב שנתי בעל חריצי אורך בענפים. הענפים הירוקים מטמיעים ובהם חבויות הפיוניות. הצמח חסר עלים ברוב חודשי השנה. פריחתו הלבנה מופיעה בסוף החורף ותרמיליו הקצרים והמחודדים מכילים לרוב רק זרע אחד. בחורף יש לו עלים קטנים ובקיץ הם נושרים.

אשל החוף ( משפחת האשליים): שיח רב שנתי המגיע לגובה של שלושה מטרים. הצמח חסר עלים מפותחים ומבצע פוטוסינתזה בעזרת הגבעולים. הוא קולט את המלחים מהקרקע ומפריש אותם מהעלים. כך הוא מנצל את המים ונפטר מעודף המלחים. 

בלילות טלולים קולט המלח (שהוא היגרוסקופי). את טיפות הטל המתחברות לטיפות גדולות היורדות כמו גשם בשעות הבוקר המוקדמות. החולות הנודדים גורמים נזק במקומות רבים בעולם וגם בארץ. הם מכסים קרקעות חקלאיות פוריות וכבישים, ולכן מחפשים צמחים מייצבים למניעת תנועת החולות.

הגורמים האביוטיים שבחוף הים והאדפטציות של הצמחים לתנאים אלה: הגורמים האביוטיים הבולטים בחוף הים: קרינת שמש חזקה בחוף, הגורמת לעליית הטמפרטורה בחולות, עוצמת רוח גבוהה, תנועה של גרגרי חול (קוורץ), הפוגעים ברקמות הצמח, וכן כיסוי וחשיפה של צמחים עקב תנועת החול.

עמידות צמחים ליובש בחולות החוף:
רוב צמחי החוף הם קסרופיטים בעלי מבנה קסורומורפי. הצמחים הקסרופיטים

בעלי כושר הסתגלות גבוה לבית הגידול הצחיח שבחולות חוף הים. הצמחים החד שנתיים נקראים "צמחים מתחמקים מיובש", כי הם נובטים וגדלים בחורף וממהרים לעשות באביב פרחים, פירות וזרעים. עם בוא הקיץ מופצים הזרעים, הצמחים מתים, וזרעיהם נובטים בעונת הגשמים הבאה.

הגיאופיטים הם צמחים בעלי בצלים ופקעות הטמונים עמוק בחול וצומחים שוב בעונת הגשמים. בניגוד לחד שנתיים פיתחו הגיאופיטים עמידות לתנאי יובש, והם ממשיכים בצמיחה ובפעילות פיזיולוגית מתונה בעונת היובש, מפני שהם שומרים על פוטנציאל מים גבוה ברקמותיהם. גם צמחים סוקולנטים (צמחים בשרניים בעלי איברים אוגרי מים) וצמחים אחרים החוסכים במים יכולים להתקיים באזור החוף. צמחים לא חסכנים במיוחד, כגון הרותם והאשל, מפתחים שורשים עמוקים המסוגלים להגיע למקורות מים תת קרקעיים.
לעתים הפיוניות שקועות בחריצי אורך, כגון בענפי הרותם. בחריצים אלה מתקיים מיקרו אקלים לח, העוזר במניעת דיות יתר. בצמחי חולות רבים, העלים מכוסים בשכבת שעווה עבה (קוטיקולה), החופה על האפידרמיס והגבעולים והעלים מכוסים בשערות. כל האמצעים האלה עוזרים בצמצום הדיות. יש צמחים המשירים את עליהם בעונת היובש, כגון הגה מצוי, ויש צמחים שעליהם פתוחים בחורף וגלולים בקיץ, כגון ידיד החולות.
השפעת הרוח על צמחי החוף:
הרוח במישור החוף גורמת לתנועת החול, וכך מתכסים נופי צמחים, ונחשפים שורשים של צמחים אחרים. קיימים שלושה טיפוסים של מנגנוני התמודדות עם החשיפה והכיסוי: צמחים שפיתחו מערכת שורשים ענפה, המורכבת משורשים עמוקים וממערכת מפותחת של שורשים משניים, המשתרעים לרוחב וקושרים אליהם את החול. כאשר החול מכסה את הצמחים, הם מצמיחים ענפים רבים כלפי מעלה וממשיכים להתקיים. כך למשל נוהג ידיד החולות, ובשל תכונה זו הוא נחשב לאחד הצמחים הטובים לקשירת החולות ולייצובם. אולם כאשר רוח חזקה חושפת את שורשיו, הם אינם מתחדשים בקצב הנדרש, והצמח עלול להתייבש ולמות.

הטיפוס השני מסוגל לעמוד בפני חשיפה אולם לא בפני כיסוי. הצמח המייצג קבוצה זו הוא אגרופירון סמרני. הטיפוס השלישי עומד גם בפני כיסוי הנוף וגם בפני חשיפת השורשים, והנציגים לטיפוס זה הם לענה חד זרעית, אשל החוף וארכובית שבטבטית, ששורשיהם עמוקים מאוד ובעלי סעיפים צדדיים רבים. מלחית אשלגנית ואגרופירון סמרני, רגישים לכיסוי בחול, אולם אינם רגישים לרסס מי הים, ולכן הם גדלים יפה בגבול האזור הסטרילי, שם כיסוי החול מועט והרסס רב. סמוך לים החול רטוב וכבד לתנועה, אולם החול ברצועות המזרחיות שמעבר לרצועה הסטרילית יבש ונישא בנקל ברוח.

צמחיית החולות שבחוף הים, דלה במספר מיניה ורוב שטח החולות מכוסה בצמחים רב שנתיים. החוף עם החולות שבו אינו בית גידול אחיד, והצמחים גדלים וערוכים בו בחגורות. לכל חגורה יש הרכב צמחים אופייני. הצמחים מסודרים בחגורות על פי עמידתם בפני מליחות הרסס ועל פי עמידותם בפני כיסוי וחשיפה. לכל חגורת צמחים אופי משלה וצמחים של חברה אחת אינם מחליפים צמחים של חברה אחרת.

 

 

 

 

 

 

                                                                

                                                                         

 

 

 

 

                                                                    

 

 

            


Comments