מזהמי אוויר שאנו נושמים

מזהמי אוויר שאנו נושמים  \  אהוד קלפון

האוויר שנושמים בעיר אינו דומה לאוויר שנושמים בכפר, רחוק מכבישים סואנים, וממפעלים מזהמים. אך רוב האוכלוסייה בארץ מרוכזת בערים צפופות, עמוסות כלי רכב וקרובות למפעלים מזהמים. יש מגוון מזהמים, המגיעים ממקורות שונים, ומשפיעים על חיינו ועל בריאותנו לאורך השנים, מגיל ילדות עד גיל זקנה.

המזהמים הנפוצים באזורנו הם חלקיקי אבק הנישאים ברוח, מהמדבר אלינו, ויוצרים תרחיף אבק שאינו שוקע מהר, ומכביד על הנשימה, בפרט של חולי אסטמה ושל ילדים. החלקיקים הזעירים, בגודל של מספר מקרונים, חודרים בקלות לריאות, בזמן שהחול והאבק הגס נבלמים ומסוננים באף ואינם מגיעים לדרכי הנשימה הפנימיים. בנוסף לאבק יש לעתים רחף של חלקיקי פיח הנפלטים משריפת דלק ברכבים, ומפליטת עשן ממפעלי תעשייה.

פחמן חד חמצני (CO ) שהוא גז חסר ריח וצבע, המגיע משריפת דלק לא שלימה במנועי רכבים ובתעשייה. הוא מרוכז יותר בערים צפופות, חודר למערכת הנשימה ולדם, ועלול לגרום להרעלה. בבתים סגורים בחורף, שבהם נפלט CO מתנורים יש סכנת הרעלה עד סכנת חיים, לכן חשוב לאפשר אוורור.

חנקן דו חמצני( NO2 ) הנוצר מחנקן אטמוספרי שריכוזו באוויר הוא  78% . במהלך שריפת דלק בתחנות כוח ליצירת חשמל (וברכבים), בטמפרטורות גבוהות של 2000 מ"צ ומעלה, נוצרות תחמוצות חנקן. מתחבר לחמצן, שריכוזו באטמוספרה 21% , וכך נוצרות תחמוצות חנקן, שהנפוץ ביניהן הוא חנקן דו חמצני (NO2). המפגש בין תחמוצות חנקן לאידי מים בזמן גשם, יוצר גשם חומצי המזיק לחי , לצומח, ולמאגרי המים.  

אוזון (O3) הנמצא ברום האטמוספרה, מגן על החי והצומח מפני קרינה על סגולית המגיעה מהשמש, והוא נחשב אוזון טוב. אך אותו גז אוזון (O3) הנמצא באוויר שאנו נושמים, כתוצאה מזיהום האוויר, הוא רעיל ופוגע במערכת הנשימה. גופרית דו חמצנית (SO3) נוצרת משריפת דלקים ברכבים, בבתי זיקוק, בשריפת פחם בתחנות כוח וגם בהרי געש. החיבור שלה עם אידי מים (בגשם) יוצר חומצה גופרתית (H2SO3) וגשם חומצי. אם המפעלים ישתמשו יותר באנרגיית גז, ירד ריכוז SO2 באוויר, וייווצר פחות זיהום מתחמוצות גופרית. 

עופרת היא מתכת רעילה לגוף, בפרט לילדים. חלקיקי העופרת שבאוויר מגיעים ממפעלי תעשייה ומרכבים, והם יכולים לרחף באוויר, להגיע למאגרי מים ולזהם קרקעות. לאורך צירי התחבורה יש קרקעות מזוהמות, וכן קרקעות מפעלים רבים. 

דיאוקסין (Dioxin ) היא מולקולה אורגנית המורכבת מפחמן, מימן, חמצן וכלור. מפעלים המייצרים חומרי הדברה (כלורו אורגניים), חומרי פלסטיק המכילים כלור, ואחרים,  מהווים מקור לפליטת דיאוקסינים. דיאוקסין נפלט גם עם פיח מדורות, שריפת חומרים אורגניים, שריפת יערות, ודלקים במפעלים ורכבים, והוא מצטבר בגוף לאורך שנים. נפלטות גם מתכות כבדות מסוכנות לבריאות האדם, כגון, עופרת, נחושת, ניקל, כספית, קדמיוום, כרום ועוד. 

דיאוקסין עלול לגרום להפרעות בפעילות ההורמונאלית, נזק למערכת החיסונית ונזקים בעובר, וכן פגיעה בכליות, בכבד, בכלי דם, בלב ועוד. הוא עלול לשנות את התפקוד הנורמאלי של התאים בגוף, לשנות את תפקוד הגנים ולהשפיע לרעה על התפתחותם התקינה של ילדים הגדלים בסביבה מזוהמת בדיאוקסין. בשרפה רגילה יש תמיד חמצן ופחמן, ואם נוכח גם כלור בתערובת הגזים, נוצרות מולקולות דיאוקסין. הן נפלטות עם הגזים והפיח ומתפזרות ברוח, ובמים. רק 10% של דיאוקסינים חודרים לגוף דרך האוויר שאנו נושמים ועוד 90%  דרך המים והמזונות. מולקולות הדיאוקסין מתמוססות בשמן צמחים ובשומן בעלי חיים ונכנסות לגוף האדם על ידי אכילת בשר, חלב וגם דרך צמחים בעלי ריכוז גבוה של שמנים.

                                                 

 

 

 

 

 

 

 

Comments