אדם מושך יתושים

אדם מושך יתושים  \  אהוד קלפון

 

חוקרי חרקים מאוניברסיטת קליפורניה, ערכו ניסויים ביתושים מסוכנים מהמין  Aedes aegypti , וגילו שהם נמשכים לפחמן דו חמצני -CO2  ולריחות גוף האדם. יתושים אלה מוצצים דם מבני אדם ומעופות, ומעבירים את נגיפי מחלת "דנג" וקדחת צהובה, מאחד לשני. מחקר זה פורסם ב 15 באוקטובר 2011 בכתב העת  "Journal of Experimental Biology".  

החוקרים גילו שפחמן דו חמצני הנפלט בנשימת האדם, מושך את היתושים מרחוק, וריחות העור מושכים אותם מקרוב. חומר הריח הנוצר בעור האדם, הנקרא נונאנלNonanal  או Nonanaldehyde הוא תרכובת אורגנית, הנוצרת גם בעור העופות. הריח מנתב את דרכם של היתושים לבני אדם ולבעלי חיים, בשעות פעילותם בחשכה.

מחושי היתוש התפתחו כך שהם מצליחים לזהות את הריח, גם במינונים נמוכים. במחושים יש רצפטורים עצביים רגישים, המזהים את הריח שאליו הם נמשכים. בני אדם שונים, יכולים להימצא באותה סביבה מוכת יתושים, ורק חלקם נעקצים. התברר שהיתושים נמשכים למינונים מדויקים של הריח, ונדחים על ידי מינונים גבוהים או נמוכים מדי. החוקרים מנסים לגלות את גבולות מינוני הריח, המושכים את היתושים. במהלך המחקר, הוכנה מלכודת ריח של נונאנל ביחד עם פחמן דו חמצני, שבה נלכדו מאות יתושים בלילה אחד. כוונת החוקרים היא למצוא דרך להילחם בצורה יעילה ביתושים עוקצים, הגורמים למחלות קשות באדם. חוקרים מאותה אוניברסיטה, פרסמו מחקר ב 30 בדצמבר 2009 , בכתב העת המדעי  Proceeding of the Natural Academy of Sciences" ", שבו הם מסבירים שבעבר הרחוק, יתושי קולקס Culex - (כולכית), ניזונו בעיקר מדם העופות, ובמהלך הזמן הם "אימצו" לתזונתם גם את דם האדם.

היתושים הם חרקים בעלי גפי פה המשמשים לעקיצת העור ולמציצת דם. יש להם מחושים ארוכים ומרובי פרקים, זוג כנפיים קדמיות מפותחות וזוג כנפיים אחוריות קטנות. זחלי היתושים מתפתחים בשלוליות, במקווי מים עומדים, ובמי ביוב, והם מצוידים בשערות העוזרות להם לנוע במים.

הם נושמים דרך העור, וגם עולים מעל פני המים כדי לקלוט אוויר דרך שסתומים, בפתח צינור הנשימה. הם ניזונים מחומרי רקב במים שאותם הם מקרבים בעזרת זיפי הפה. גולם היתוש אינו שקוע בתרדמה או במנוחה (כמו גולם הפרפר), הוא נמצא בתנועה במים, אך אינו צורך מזון. בחזהו יש שני צינורות נשימה שדרכם הוא שואף אוויר מחוץ למים. בשלב הגולם הוא משלים את האברים החסרים, כגון גפי פה, כנפיים, רגליים, עיניים וכדומה. 

כאשר הגולם בשל להפוך לבוגר, הוא עולה על פני המים, גופו מתמלא אוויר ונפתח סדק בצורתT  בכיסוי הכיטיני של גבו וממנו יוצא בוגר (יתוש). הוא יוצא עם כנפיים מגוללות, והנשל משמש לו כעין סירה, עד שעורקי כנפיו מתמלאים אוויר, והוא עף. צינור העקיצה של הנקבה, מצויד בארבעה זיפים חדים, המנקבים את  העור, ומאפשרים חדירת הצינור לתוכו, כמו מחט, כדי למצוץ דם. אנזימים מיוחדים ברוק, מונעים את קרישת הדם, וזה מקל על שאיבתו בצורה נוזלית.
הנקבה זקוקה לחלבוני הדם ליצירת ביציה, המוטלות בגושים צפים על פני מים עומדים. לזכר אין זיפי עקיצה והוא ניזון רק מצוף פרחים. בעת העקיצה על ידי הנקבה, רקמות הגוף מפרישות תרכובת אורגנית בשם היסטמין, הגורמת להרחבת כלי דם, שמהם יוצא הנוזל. היסטמין המופרש כחלק מתגובה אלרגית בגוף, מביא לגירוי עצבי העור ולדחף הגירוד, שגורם לעוד שחרור היסטמין ולעוד גירוד.

 

 

                                                               

 

Comments