זרעי פשתה ושמן דגים

זרעי פשתה ושמן דגים  \  אהוד קלפון

 

אנו זקוקים לחומצת שומן בלתי רוויה מהסוג אומגה 3 לבריאותנו, אך היא אינה מיוצרת בגופנו. מכאן שחייבים לקבלה ממזונות שונים, ובעיקר מדגים, ביצים, זרעי פשתה ועוד. חוקרים אמריקאים ממליצים לצרוך אומגה 3 כחלק מתזונה יומית, כדי למנוע מחלות לב, לחץ דם, הצטברות שומנים בדם ועוד. במוח למשל, יש ריכוז גבוה של אומגה 3  שנחוץ לתפקודו, ומחסור בו עלול לגרום לבעיות זיכרון, עייפות ועוד. מאידך החוקרים מזהירים מעודף צריכה של אומגה 3 ,למעלה מ 3000  מ"ג ליום, מחשש לפגיעה במערכות הגוף. הם טוענים שבדגי סלמון, הרינג, מקרל, וסרדינים יש פי 7 אומגה 3  מאשר בשאר סוגי הדגים, כולל טונה, אך שמן פשתה עשיר פי 6  משמן דגים. ברקמות דגי הים, עלולות להימצא מתכות כבדות ודיאוקסין שנאגרו בהן, אך חוקרים מאוניברסיטת הרווארד טוענים שהתועלת לגוף מצריכת שמן דגים עולה בהרבה על הנזק האפשרי.

זרעי פשתה (פשתן) מכילים כ 40% שומן, בעיקר חומצת שומן אומגה 3 , והם נשמרים זמן ממושך בלחות נמוכה. שמן פשתה לעומת זאת, נשמר פחות זמן, כי הוא נהרס בקלות בחום, באור ובחמצן, לכן יש לצרוך אותו טרי. קיימים הבדלים בין החוקרים לגבי המקורות המועדפים לצריכת אומגה 3 , כי בשני המקורות הראשיים, דגים ופשתה, יש יתרונות וחסרונות. למשל במחלות מסוימות ממליצים לאנשים לקבל אומגה 3 מדגים ולא משמן זרעי פשתה. נוסף על כך, אכילת זרעי פשתה עלולה לגרום להתפתחות אלרגיות אצל אנשים רגישים לכך.

חשוב שבמזונות יהיו פי שניים חומצת שומן אומגה 3 מאשר אומגה 6  הנמצאת בשמנים אחרים. טוענים שהאמריקאים צורכים מזונות ושמנים שבהם יש פי שנים אומגה 6  מאשר אומגה 3 וזה מעלה את הסיכון לדלקות בגוף. הם  ממליצים לאנשים מבוגרים לצרוך כף שמן פשתה ליום, ולצעירים לצרוך זרעי פשתן טחונים, כי הם מתעכלים היטב בקיבתם. בזרעים יש חומרים הנוגדים חמצון, מקלים על צינון, נלחמים בדלקות מעיים ופרקים, ומיני מזור הנמצאים בתהליכי מחקר. שמירה על הזרעים חייבת להיות במקום יבש, כי הלחות פוגעת באיכותם.

אחת הבעיות של אנשים שהתרחקו מהטבע, היא חוסר איזון של חיידקים בגופם, הגורם להחלשת המערכת החיסונית ולריבוי אלרגיות. לכן חשוב השילוב בין שהיה בטבע, לבין שימוש בחומרים מטיבים עם הגוף. היום הולך ומדלדל מגוון החי והצומח בעולם, בקצב של אחד אחוז למאה שנים, וצופים היעלמות גוברת, ודלדול המגוון הביולוגי, שישפיע על בריאות האדם.    

פשתה תרבותית (Flax  ) - Linum usitatissimum - גדלה כצמח בר מאזור הים התיכון עד להודו, ובארצנו יש מספר מינים. כבר לפני אלפי שנים  תרבתו צמחי פשתה בר, להפקת אריגים לבדים ובגדים. זהו צמח חד שנתי בגובה  120  ס"מ,  הפרח בנוי מ 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת וחמישה אבקנים. השחלה עלית, הפרי הלקט, ובו זרעים חומים חלקים, עשירים בשמנים, בחלבונים, בפחמימות ובמינראלים. שמן פשתה משמש גם להכנת צבעים, לצביעת עצים ובדים. כוונת המילה סדין בתלמוד היא פשתן, וגם המילה האנגלית Linen   שכוונתה מצעים או סדינים, פירושה פשתן. סיבי הפשתה הארוכים מופקים מגבעולים, ומהם אורגים בדים איכותיים.

בשנות ה 50 וה 60 של המאה העשרים, גידלו בארץ פשתה תרבותית להפקת סיבי אריגה, אך זה נפסק עם התרחבות שטחי הכותנה. יצור הפשתה בעולם נעשה בעיקר לזרעים ומעט לסיבים. המדינות המגדלות פשתה הן קנדה 34% , סין 26% , הודו 10%, ארה"ב 10%, אתיופיה 4%  ועוד. הפשתה גדלה כשלושה חודשים, והקציר נעשה בעזרת קומביין. באיסור שעטנז ביהדות, אין אורגים סיבי פשתן וסיבי צמר יחדיו.

Comments