בערוב אורות חיים

בערוב אורות חיים  \  אהוד קלפון

 

שקע יומה בערפל,

נר בודד בים אפל.

 

מעיין נפשה מים זכים,

עקבותיה בערכים.

 

עץ איתן על פלגי מים,

טוהר לב, תכלת שמים.

 

אור חיים לנבוכים,

תועי לבב בדרכים.

 

חסו נפשות בצילה,

קצרו ביכורי יבולה.

 

חמלת נשמה קשובה,

לשברון לב ודאבה.

 

חוסנה כסלע בצרה,

דמותה כארז בסערה.

 

גאו מצוות נתינתה,  

ערמה בסתר תרומתה.

 

נשאו גלים נדיבותה,

ללא תמורה מזולתה.

 

מלאה תמימות אמונתה,

נפשות חיפשו קרבתה.  

 

התרחקה מהבלים,

מיושבי רכיל בטלים.

 

יושר זרם בעורקיה,

עקבות אמת בשביליה.  

 

הוכיחה חטאי אנשים,

לזות לשון ומעשים.

 

לב גלוי, חסד נסתר,

גוף דואב תמיד נעתר.

 

גאו כסער מכאובים,

נהי רעמי העבים.

גלי אופל באו חלפו,

רוחות רעות חיים שדפו.  

 

נחתם הפה, רק מבטים,

רגעי חסד מעטים.

 

בערוב יום, האור נרדם,

תמו חיים, הלב נדם.

 

נגאל הגוף מייסוריו,

שרדו זיכרונות נעוריו.

 

רוח סתיו, הד נשמה,  

בשדות מזרע האדמה.  

 

שערי חסד עדותה,

אמרי שפר לדמותה.

 

אהבה חלקת סוכתה,

חלמה רחוק עד יום מותה.

 

 

 

 

 

Comments