השתעלות והתעטשות

השתעלות והתעטשות  \  אהוד קלפון

אנשים המתחשבים בזולת, אינם מפזרים תרסיסי שיעול ועיטוש על פני אחרים. הם יודעים שאדם חולה עלול להדביק רבים בסביבתו, בחיידקים ונגיפים הנמצאים בטיפות, הנפלטות מהאף ומהפה. החיידקים והנגיפים מפיקים תועלת מהשתעלות ומהתעטשות על ידי הפצתם באוויר, וחדירתם לבני אדם נוספים. בשתי התופעות, יש הבדלים בעוצמת התרסיסים ובמגוון הווקאלי של הקולות, הנשמעים אצל בני אדם שונים. יש חוקרים שבדקו את התרסיסים היוצאים בשיעול, ואלה היוצאים בהתעטשות ואת תכולתן.  הם ביקשו מאנשים חולים, להשתעל או להתעטש לתוך מסכת בד, שנשקלה ונבדק תוכנה. מסתבר, ששיעול טיפוסי, מתחיל בנשימה עמוקה, הדוחסת אוויר לתוך הריאות, ואחר כך מתפרץ אוויר לח, בעוצמה החוצה, בשבריר שנייה. שיעול אחד ממוצע, מכיל ליטר וחצי אוויר דחוס, הנזרק בצורת תרסיס של 3000 טיפות, למרחק של מטר, במהירות 70  קמ"ש. ההתעטשות, מתחילה בצד האחורי של הגרון, ויוצרת 40,000 טיפות זעירות, המתפרצות במהירות של 300  קמ"ש. הגודל של רוב הטיפות, קטן מ 100 מיקרונים, כעובי השערה של אדם. הטיפות העבות, צונחות לקרקע, והטיפות הדקות, שעוביין קטן מחמישה מיקרון, מרחפות באוויר. בשיעול אחד של אדם חולה, יש 200 מיליון וירוסים, העלולים להדביק אנשים בריאים, אף על פי שמערכת ההגנה בגוף אמורה להגן על הנושמים אותם. השתעלות היא פעולה רפלקסיבית העוזרת לשחרר את דרכי הנשימה מחלקיקים זרים ומהפרשות שהצטברו. השיעול יכול להיגרם מדלקת בדרכי הנשימה, אסטמה, ברונכיטיס, צינון, דלקת ריאות, וגם מעישון, מזיהום אוויר, מאבק, ועוד. התעטשות היא יציאה פתאומית של אוויר דרך האף והפה מלווה בתרסיסים, הנגרמת על ידי חדירת חלקיקים זרים המגרים את רירית האף. החלקיקים גורמים לתאי רקמת הרירית לשחרר היסטמין, המגרה את תאי העצב באף. עצב סינוס מגורה עלול לגרום להתעטשויות.                      

                                                   

 

Comments