חיי נצח

חיי נצח   \  אהוד קלפון

 

על פי המחקרים הנעשים היום, בני אדם יכולים להאריך את חייהם בעוד 10% מעל הממוצע, אם ימעיטו באכילה (יפחיתו  40%  מצריכת הקלוריות), יהיו רגועים, ויתרמו לזולת. החוקרים טוענים שמחסור מזון בטבע גורם לגוף היצורים להתגונן כדי לשרוד, כך שצריכה מעטה של מזון מטיבה עם בריאותם ומאריכה את חייהם.
בתחילת המאה העשרים תוחלת החיים של בני אדם בעולם המערבי הייתה 50 שנה, היום היא בסביבות 80 שנה, וילדים של היום יעברו כנראה את גיל מאה. הזדקנות הגוף נובעת מדעיכת מערכות התחזוקה והתיקון שלו, בעיקר התפרקות תאים במערכת העצבים, במוח ובלב, אך לאחרונה התגלו גנים שיכולים לשמר את אותן המערכות. כאשר הוסיפו אותם לשמרים ולתולעים הם האריכו ימים עד 50% יותר, אך עדיין לא בני אדם.
בתאריך 2013. 1. 3 התפרסם מאמר בכתב העת The Journal of Neuroscience המגלה שהגן האחראי על פעילות מוגברת אצל בני אדם קשור גם לאריכות ימים. הגן הוא חלק ממערכת הדופמין המקלה על התקשורת ברשת העצבים במוח. לדעת החוקרים, אנשים עם דחף גנטי לפעילות אינטלקטואלית, חברתית, מנטאלית, פיזית, אמנותית וכדומה, חיים יותר עם פחות מחלות זקנה.              
בתאריך 20012. 12. 16  התפרסם מאמר בעיתון The New York Times Magazine על מחקר שעורך ביולוג יפני בשם Shin Kubota, מזה 16 שנים. החוקר מגדל 100 מדוזות ימיות זעירות בשם טוריטופסיס דורני (Turritopsis dohrnii) ועוקב מבעד למיקרוסקופ אחר מחזור חייהן. הוא מאכיל אותן ציסטות של ארטמיה-Artemia וביצי סרטנים מיובשות, והן חיות במעבדתו כל השנים הללו מבלי לסיים את חייהן.
על פי מחקרו, בזמן שהמדוזה נפגעת, או שהיא מורעבת, היא חוזרת אחורה בהתפתחותה משלב המדוזה הבוגר, השוחה חופשי במים, לשלב הפוליפ הקבוע על קרקעית הים. לאחר תהליך התאוששות הנמשך מספר ימים, הפוליפ מתקדם שוב לשלב המדוזה הבוגרת שבה מתקיימת רביה מינית ויצירת פוליפים חדשים. במינים אחרים, המדוזה הבוגרת מתה עם סיום תהליך הרבייה ויציאת הצאצאים למים. אך המדוזה הזעירה אינה הולכת בתלם הביולוגי החד כיווני, שבו נולדים מזדקנים ומתים, כי היא מסוגלת להחזיר את מעגל החיים לאחור ולהמשיך להתקיים בלי הגבלת זמן.

החוקרים טוענים שיצור זה חי יותר זמן מכל יצור אחר בטבע, אם לא נצח. מאריכי ימים אחרים הם צדפה בשם  Quahog הנפוצה בחופי איסלנד, שחייה למעלה ממאתיים שנה, הצב הענק חי למעלה מ 150 שנה, ואחרים. למעשה, רוב היצורים האלה מתים בטרם זמנם, כתוצאה מצייד, ממחלות, מתאונות או מפגיעה בסביבת מחייתם.    

במחזור החיים הרגיל של מדוזת סוכך יש שלב נייד שבו יש רביה מינית, ושלב נייח עם רביה אל מינית. הגוף השוחה חופשי במים ונראה כפעמון, הוא גוף מדוזה זכרי או נקבי. תאי מין זכריים עוברים במים מהמדוזה הזכרי למדוזה הנקבית ומפרים את הביצית בגופה.
הביצית המופרת מתפתחת לצורה של  לרווה (פלנולה) המתנתקת ממנה ונדבקת למשטח קשיח בקרקעית הים. הגופיף הנייח מתפתח לפוליפ, ומתרבה בדרך אל מינית על ידי הנצה של חלקים מגופו, המתנתקים ממנו ומתפתחים לעוד פוליפים. כאשר נוצרים תנאים  מתאימים בסביבתו, הפוליפ משחרר מדוזות קטנות השוחות באופן חופשי במים. הן גדלות ומתרבות בדרך מינית, כששלב המדוזות החופשיות הוא קצר, ושלב הפוליפים הנייחים הוא ארוך.
יש יצורים בעלי יכולת רגנרציה (התחדשות) של אברים, המאפשרת להם חיים ארוכים. למשל, הידרה ותולעת פלנריה מתחדשות לאחר שנחתכות לחלקים, וגם סלמנדרות, שממיות, ספוגים, כוכבי ים ואחרים מחדשים חלק מאבריהם שאובדים.      
Comments