חיים על פי מידה

חיים על פי מידה   \  אהוד קלפון

במהלך הברירה הטבעית, שרדו היצורים שהסתפקו במועט בתנאים רגילים ובזמן מחסור, אך נעלמו היצורים שאימצו שפע. עופות כמו יען, אימו, קזואר ואחרים, אכלו מעבר למידה, וגופם הכבד  מדי לא אפשר עוד תעופה באוויר. גם יונקים ימיים, כמו לווייתנים, נאלצו לעבור מהיבשה למים כדי לשאת את גופם הגדול והכבד, שלא אפשר תנועה על היבשה.

רוב היצורים בטבע חיים על פי מידה, במארג חייהם, ושורדים תהפוכות ושינויים בסביבתם. לא כך האדם המודרני (הומוספיאנס) שזנח את חיי המידה שהייתה מנת חלקם של בני אדם קדומים כגון אוסטרלופיתקוס (לוסי) באפריקה, הומו אירקטוס שנדד לאסיה, האדם הניאנדרתאלי שחי באירופה ועוד.

בזמן שאוכלוסיות האדם הקדמון היו קטנות ונשארו מאוזנות, אוכלוסיית האדם המודרני הגיעה היום לכמעט שמונה מיליארד בני אדם, וממשיכה לגדול ללא מעצורים. האדם גם התמכר לכמויות מזון שאין לגוף צורך בהן. הוא עבר ממלקט יומי לאוגר תמידי, וגופו צבר כמות שומן הנדרשת רק ליצורים העוברים היברנציה בחורפים הארקטיים. מכאן שעליו לשוב לצריכת מזון על פי הצורך הקיומי, ולא על פי הנאות האכילה בעת שובע. עולמו של האדם היום שופע מזונות,  חפצים, פעילויות וגירויים, שאם לפתע נפקד אחד מהם, הוא נכנס לחוסר נוחות, לחרדה ולחולי.

אי השקט האנושי המודרני נובע מהתרחקות מהחיים המינימליסטיים שהיו מנת חלקם של הקדמונים. בתקופה הניאוליתית (לפני כעשרת אלפי שנה) אימץ האדם את מתכון הברירה הטבעית בעצמו. הוא בירר ואימץ צמחים, ביית בעלי חיים, התחיל לעסוק בחקלאות, השביח זנים, התחיל לאגור ולצרוך מכול הבא ליד, ובכך השתנו חייו.                                                                      

הרמב"ם כתב, לפני 800 שנה, על תזונה נכונה והתעמלות לשמירה על הבריאות. הוא אומר שגוף האדם מאוזן ובריא באופן טבעי, וכך צריך לשמור עליו. אדם גורם חולי לגופו, כי אינו שומר על איזונו. הוא כותב:" לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישהה נקביו אפילו לרגע אחד". עלינו להבחין בין רעב שהוא צורך פיזיולוגי, לבין תיאבון שהוא הרצון לאכול כתוצאה מגירויים חיצוניים של החושים.

בעל חיים בטבע הצורך מזון רב מידי, סופו להיכחד על פי דרכה של הברירה הטבעית, המשמרת רק את המתאימים לסביבה המשתנה באמצעיה. גם פרה ברפת נמדדת על פי תנובתה, ביחס לכמות המזון שהיא צורכת.          

Comments