זבוב החול ושושנת יריחו

זבוב החול ושושנת יריחו  \  אהוד קלפון

 

בקיץ 2013 אנו עדים להופעת זבוב החול באזורים רבים בארץ, ואנשים מדווחים על עקיצות הגורמות לדלקת עור בשם "שושנת יריחו". בעבר זבוב החול התרכז בעיקר בבקעת הירדן, וכאשר התגלתה המחלה אצל בני אדם בסביבת יריחו היא נקראה "שושנת יריחו".
אין שום קשר בין מחלת העור המועברת על ידי הזבוב, לבין הצמח הנקרא שושנת יריחו הנפוץ כאן, ופורח  בפרחים זעירים לבנים בחורף. חלק מתושבי הבקעה שנעקצו על ידי זבוב החול, התנסו בהופעת שושנת יריחו על עורם, שריפויה ארך לא מעט זמן. לאחרונה, גם תושבי הצפון נפגעו מעקיצות זבוב החול שהעביר להם את הטפיל משפני הסלע וממכרסמים. יש דיווחים על מאות בני אדם הנעקצים בכול שנה בארץ, שעל עורם מתפתחת שושנת יריחו.
מאז שנות ה 90 של המאה העשרים המחלה התפשטה בהדרגה מבקעת הירדן לסביבת ירושלים, לשפלת החוף, לגליל ולגולן. החוקרים מציינים שמחלת העור לישמניה או "שושנת יריחו" נפוצה בעיקר בצפון אפריקה, בדרום ערב, ובדרום אמריקה.
זבוב החול Phlebotomus papatasi גודלו כשני מ"מ, וצבעו צהבהב בניגוד לצבעו השחור של יתוש קולקס. הוא פעיל בלילות הקיץ, אינו מרעיש בזמן מעופו, וקשה לשמוע או להבחין בהתקרבותו. הוא עף בדילוגים של מספר מטרים ובגובה של חצי מטר ושב לקרקע. אפשר לזהותו בזמן עמידתו, כי כנפיו מורמות כלפי מעלה בניגוד ליתושים.
החיילים האמריקאים ששרתו במדבריות עירק סבלו מעקיצות זבוב החול, ואצל חלקם התפתחה דלקת עור קשה שארכה זמן רב עד לריפויה. מאחר שהזבוב פעיל בלילה סמוך לאדמה, התגלו אצל חיילים שישנו צמוד לקרקע עקיצות רבות, ואצל חיילים שישנו על מיטות מוגבהות לא היו עקיצות. חומרי ההדברה היעילים נגד יתושים, יעילים גם נגד זבוב החול, אלא שזבובי החול אינם דוגרים במקווי מים כמו היתושים, וקשה לאתר את מקומות דגירתם.
לאחרונה גילו שזבובי החול שאכלו מצמחי בוגנוויליה הקדימו למות, ובמקומות גדילת המטפס יש מעט זבובי חול. אך זאת לא המלצה לשתול ליד הבית או בגינה, מטפס כל כך אגרסיבי, כמו בוגנוויליה נאה, המכסה כל מה שנקרה בדרכה. הזכרים של זבוב החול אינם עוקצים, ומסתפקים במיצי הצמחים לקיומם, אך הנקבות מצוידות בגפי פה המותאמים לדקירת העור ולמציצת דם מיונקים ומציפורים. הן זקוקות לחלבוני הדם כדי לייצר ביצים לפני הטלתן. לאחר הפריית הנקבה, היא מטילה ביצים מופרות במקומות מוצלים ולחים ליד מצבור של חומרים אורגניים. הביצים בוקעות אחרי מספר ימים, ומהן יוצאים זחלים זעירים הניזונים מחומר אורגני.
כאשר הזחלים מגיעים לגודלם המרבי, הם מתגלמים למשך כחודש ימים, ומהגלמים יוצאים זבובי החול. אם אין בסביבה מכרסמים או שפני סלע נגועים בטפיל לישמניה, אז העקיצה מסתכמת במעט כאב החולף מהר. אך אם הנקבה עקצה קודם לכן שפן סלע נגוע או חולדה נגועה בטפיל, אז היא עלולה להעבירו לאדם במהלך עקיצתו.
מכאן שמחלת העור הנקראת לישמניאזיס Cutaneous leishmaniasis , או שושנת יריחו, תתפתח לאחר עקיצת עורו של אדם, רק אם הטפיל לישמניה - Leishmania הגיע למערכת העיכול של זבוב החול, התפתח שם במשך חודש ימים, והגיע לגפי הפה של הזבוב. בדרך כלל חולפים מספר שבועות מאז עקיצת אדם, עד להופעת הדלקת בעורו, המלווה לעתים בגירודים ובכאבים. אך בכל מקרה, ההחלמה עלולה להימשך שבועות או חודשים, ולשאיר לעתים צלקת בעור.
קיימים בעולם כעשרים מיני טפילים מהסוג לישמניה, העוברים לאדם על ידי זבוב החול. חלקם גורמים לדלקת עור כמו בשושנת יריחו, אך אחרים, שאינם נמצאים באזורנו, עלולים לגרום לפצעים פנימיים ולדלקות בגוף. 

 

 

Comments