חודש אדר

חודש אדר  \  אהוד קלפון

 

אדר הוא החודש השישי מתשרי והחודש השנים עשר מניסן. "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר" (מגילת אסתר ט, א). המקור של השם הוא בבלי (אדרו) שהגיע לירושלים עם שבי ציון. יש אומרים שהמילה אדר היא מלשון הדר, כי הטבע בחודש זה מלא הדר של פריחה ריחנית, שדות ירוקים, נחלים זורמים וגם פריחת הדרים.  

אדר הוא חודש צבעוני ומלא חיים בנופי הטבע ובחגיגות פורים, שהרי נאמר, "משנכנס אדר מרבים בשמחה". גם השירה האביבית של ציפורי השיר, מוסיפה למראות היפים ולאור המתגבר בימים המתארכים. ביום העשרים ושניים בחודש מרץ (המקביל לאדר), מציינים בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ, את יום "שוויון האביב", שבו משתווים שעות האור לשעות החושך. מיום זה והלאה, הימים הולכים ומתארכים והלילות הולכים ומתקצרים עד ליום הקצר ביותר בשנה שהוא העשרים ואחד בחודש יוני. אפשר להכתיר את אדר כחודש של גמילות חסדים, משלוח מנות, ועזרה לזולת לקראת חג הפסח שחל באמצע חודש ניסן.

בתקופת המשנה והתלמוד חילקו את השנה לארבע תקופות ואלו הן: תקופת ניסן (ניסן, אייר, סיוון ), תקופת תמוז (תמוז, אב, אלול), תקופת תשרי ( תשרי, חשוון, כסלו), תקופת טבת (טבת, שבט, אדר).

במקרא מופיעים החודשים על פי מספרם הסידורי מהחודש הראשון עד לחודש השנים עשר. אזכור החודשים העבריים בכתובים: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן..." (אסתר, ג, ז). "בחודש השלישי הוא חודש סיון" (אסתר, ח, ט). "בשנה הרביעית יוסד בית ה' בירח זיו" שהוא חודש אייר (מלכים א, ו, ל"ז).

"והנה שם נשים מבכות את התמוז" (יחזקאל, ח, י"ד). חודש אב או "מנחם אב" מקורו מהמילה האכדית "אבו" שפירושו קנים (הקנים המגיעים לשיא גדילתם בגדות הנחלים בקיץ, נקצרו במגל ושמשו לעשיית מחצלאות). "ותשלם החומה בעשרים וחמישה לאלול" (נחמיה, ו, ט"ו).

"ירח איתנים" שהוא חודש תשרי (מוזכר במלכים א, ח, ב). "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני", שהוא חודש חשוון ( מלכים א, ו, ל"ח). "ויהי בחודש כסלו" (נחמיה, א, א). "בחודש העשירי הוא חודש טבת" (אסתר, ב, ט"ז). "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט" ( זכריה, א, ז). "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר" (אסתר, ט, א).                                                               

במהלך חודש אדר הולכים ומתרבים מרבדי הפרחים הצבעוניים, המשתנים בגוניהם בהדרגה במהלך ימי האביב. נפרדנו מפריחת הכרכומים, הסתווניות, כדנים, בן חצב סתווני, חלמוניות (במוקמות מסוימים),  נץ החלב ועוד. הופיעו, נרקיסים, רקפות, כלניות, סביונים, קחוונים, ציפורני חתול, ניסנית דו קרנית, כתמה עבת שורשים, חמציץ נטוי, זהבית השלוחות ועוד רבים אחרים.

בגל הבא התחילו לפרוח נזמית לופתת, לופית מצויה, גרניון הארגמן, מקור חסידה גדול, עירית גדולה, לשון הפר המצויה, מסרק שולמית, זמזומית מצויה, טופח ריסני, מרגנית השדה, אירוס אחר הצהריים (צהרון), קידה שעירה ועוד.

בהמשך או במקביל להם, פורחים עצי בר נשירים, כגון  שקד מצוי, כליל החורש, אלון תבור, אלה ארץ ישראלית, עוזרר קוצני והעצים הנשירים במטעים. בשדות הבור פורחים סוגי תלתן,  צבעונים, אירוסים, סחלבים, תורמוסים, נוריות, חרציות ועוד.

הפרחים האדומים החותמים את עונת הפריחה האביבית בשדות הפתוחים, הם מרבדי הפרגים. בחורש הים תיכוני בהרי צפון הארץ, מופיעים הפרחים הצהובים של אחירותם החורש באפריל, המחזיקים מעמד עד ראשית יוני וחותמים את עונת הפריחה הגדולה.  

גם שמי אדר מגוונים הם. בולט הצבע הכחול בימים בהירים, הלובן של עננים גבוהים והצבעים האפורים של ענני הגשמים. באדר אפשר לראות את צבעי הקשת בענן, כי יש ימים של גשם ושמש ביחד. הצבעים נוצרים כאשר השמש מאירה מכיוון אחד וענני הגשם ממטירים את טיפותיהם בכיוון הנגדי. מרבדי הפרחים מפיצים ריחות משכרים, המושכים אליהם פרפרים ודבורים וגם מטיילים רבים היוצאים לראות ולחוש את הטבע במלוא הדרו באדר.     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                 

 


Comments