בעת מפגש החודשים

בעת מפגש החודשים  \  אהוד קלפון

 

שנים עשר חודשי השנה התכנסו למסיבה ביום אביב נאה בשדות הבר של ניסן. האוויר היה חמים ונעים, ריח ההדרים התערבב עם ריח פרחי השדה ושירת הציפורים נשמעה בכול פינה. ניסן היה המארח הראשון, לאחר שיושבה המחלוקת שהייתה לו עם תשרי על הבכורה. כול אחד מהם טען שהוא החודש הראשון, אולם כולם הסכימו שניסן הוא הראשון בלוח העברי על פי המקרא ותשרי הוא השביעי, אף על פי שראש השנה חל באחד בתשרי. ניסן המארח, הכין להם משקה מיוחד מפרחי בר והגיש להם מאכלים ומעדנים האופייניים לפסח. אומנם המסיבה הייתה בראש חודש ניסן ופסח חל רק בארבעה עשר בו, אך הוא רצה להדגיש את המאורע החשוב ביותר בניסן. האורחים אהבו מאוד את מה שהוא הכין, אולם הם לא נגעו במצות שלא היו מוכרות להם.

ניסן הזמין חבורת זמר מהכפרים הסמוכים, ששרה שירי טבע פסח ואביב. הם ישבו בשדה פתוח שכולו מוקף פרחי בר צבעוניים והקשיבו לשירים. הם מחאו כפיים בנימוס וקצת פיהקו כי לא הכירו את השירים. הם שמחו שהחלק הזה של המסיבה הסתיים ומיד התחילו לשוחח ביניהם ולהכיר זה את זה. השיחות התנהלו בעיקר על נושאים משותפים ולא רצו שהמסיבה תגמר מבלי שתהיה הכרות ביניהם. בסוף הערב, הכריז ניסן שהשעה מאוחרת, המסיבה הגיעה לסיומה והמפגש הבא יהיה בשדה החיטה של אייר.

הפרידה הייתה קשה עבורם כי ידעו שהם חוזרים לחיי שגרה של חודש שלם עד למפגש הבא. אייר יצא מיד אל שדהו כדי לוודא שהחיטה נקצרה, הקש נערם ושדה השלף הצהוב היה פנוי עבור האורחים שיגיעו בראש חודש אייר. עם הופעת סהר ירח דק בשמים, זה היה הסימן להכרזה על ראש חודש וגם הסימן לבוא למסיבה. החודשים התאספו בשדה השלף של אייר וישבו על חבילות הקש שרק נכבשו. אייר פתח בדברי ברכה לאורחים ונתן לכול אחד זר עשוי משיבולי חיטה וחרציות.

בפאתי השדה בלטו פרגים אדומים זקופים וחרציות צהובות בשלבי נבילה. להקות ברחשים עפו בשדות החיטה והשלף והציקו לאורחים שנעו כול הזמן כדי להרחיקם. לפתע יצא נחש שחור ממקום מחבואו ורדף אחר עכבר שדה שניסה להציל את חייו. הוא מיד משך את תשומת לבם של האורחים שחלקם מעולם לא ראו נחש.  עוף דורס בשם חיוויאי שחג בשמים, צפה בנחש שנע בשדה הפתוח ומיד צלל כחץ לעברו ונחת עליו בעוצמה רבה.                                                                       

הנחש ניסה בכוחו האחרון להיחלץ  מלפיתת טפריו של הדורס החזק אך העוף היה כבר באוויר בדרכו להאכיל את גוזליו בנחש שמצא. כול האורחים שהיו בשדה התפעלו מאוד מהמחזה שנגלה לעיניהם ולאחדים זה היה המפגש הראשון עם נחש בחייהם. אייר המארח, ביקש מכולם לחזור אל המסיבה והבטיח שמעכשיו הכול יהיה רגוע בשדה.

הוא אפה עבורם לחם מכמה סוגי דגן, הכין פשטידות מעלים וזרעים והגיש להם גבינת עזים ומים צוננים מהבאר שבחצר ביתו. הוא כתב שיר מתאים לכול חודש על אבנים חלקות שמצא בסביבה וחילקן לחודשים במהלך המסיבה. זה היה יום מעניין ומהנה והם אהבו במיוחד לשמוע את הסיפורים האישיים של כול אחד מהחודשים. אייר סיפר להם על מנהגי ל"ג בעומר ועל המדורות המאירות את ליל החג בכול רחבי ארץ ישראל. היום הארוך תם, החמה ירדה מעבר לצמרות הברושים וכול אחד מיהר לשוב לאחוזתו עוד לפני רדת העלטה של ראש חודש שאין בו אור ירח. 

סיוון התפעלה מהכנסת האורחים של אייר ומהארגון הנפלא של המסיבה. היא התחילה לחשוב ולתכנן איך יראה המפגש בחצר ביתה בכפר. עם תום ימי חודש אייר, היא הזמינה את החודשים לבוא לביתה בראש חודש סיוון, כי כול ראש חודש הוא חג. היא הגישה להם עוגות גבינה שאפתה לכבוד חג השבועות וסוגי גבינות שהכינה בעצמה. היא הוציאה מהתנור לחמים חמים והגישה עם חמאה שהכינה מחלב טרי שחלבה מהפרה דליה. האורחים אהבו את המאכלים וביקשו לדעת איך מכינים כול אחד מהם.

טבת ציין שאינו יכול להחזיק פרה בקור החורפי של טבת ותמוז אמר שפרה לא תמצא עשב בר בתמוז. כולם המשיכו לשוחח ביניהם, עד שסיוון ביקשה מכולם לשבת וליהנות מלהקת הזמר של הכפר. הלהקה שרה מחרוזת של שירי שבועות, שירי קציר ועומר וגם שיתפה את כולם בשירה בציבור. היום הארוך היה מלא חוויות ואף אחד לא רצה שזה יגמר.

החודשים קבעו את המפגשים שלהם בכול ראש חודש וכולם באו אל מקום משכנו של החודש המארח. האורחים שיבחו את סיוון על היום הנפלא שארגנה עבורם, על האוכל הטעים, על השירים היפים, על האווירה החמה ועל ההנאה ממרחבי השדות הנשקפים מחצר ביתה הכפרי. כשהגיע תורו של תמוז לארח, הוא היה מתוח כי לא ידע היכן ימצא צל לאורחיו מהחמה הלוהטת של הקיץ.    

הוא נזכר שהוא נקרא על שם האל האגדי תמוז, שעל פי הסיפורים, היה מת בחום וביובש של הקיץ ומתעורר לחיים עם רדת גשמי הסתיו. הוא חשב לעצמו שהחום של תמוז עלול לקלקל את המסיבה וצריך לעשות משהו כדי שאורחיו לא יסבלו. הוא ישב וחשב והתלבט עם עצמו, עד שפתאום ראתה אותו יונה שבנתה באביב את קנה  מתחת לגג ביתו.

היא סיימה בימים אלה לגדל את גוזליה ונשאר לה זמן פנוי לטפל בעצמה. היא החליטה לעזור לתמוז כדי להחזיר לו טובה על המחסה שהיא מצאה בביתו. היא עפה לפסגת הר גבוה ובדקה שם את מידות החום, הלחות היחסית ומשבי הרוח המגיעים מהים במהלך שעות היום ומצאה שהמקום מתאים למסיבה של תמוז. היא עפה בחזרה אל ביתו וראתה שהוא עדיין יושב וחושב בדאגה. היונה החביבה נחתה לידו ונתנה לו סימן שילך בכיוון מעופה ולא יצטער.

הוא הבין את כוונתה והלך במרץ  אל אותו הכיוון עד שהגיע לראש ההר הגבוה שעליו היא נחתה. על פסגת ההר היה קריר ונעים וקרני השמש ליטפו ברכות את הפנים. הוא שמח מאוד והגיש ליונה מהמזונות הטעימים שהכין עבור אורחיו. תמוז שלח לכולם מפה עם תדריך איך להגיע לראש ההר ועם אור ראשון של ראש חודש, הם התחילו לטפס  על ההר הגבוה, שם חיכה להם תמוז.

הוא האיץ בהם לעלות עוד לפני שהשמש תגבה בשמים ותחמם את האדמה ואת האוויר.עם הגיעם למעלה, הם התפעלו ממרחבי הים הגדול הנשקף לעיניהם ממערב, מהים הקטן הנשקף לעיניהם ממזרח ומהשדות שלרגלי ההר שנראו כמו שטיחים צבעוניים. רוח נעימה וקרירה נשבה בנחת על הפסגה והאור היה רך ונעים לעיניים.

תמוז הלך לרגע להודות ליונה, אולם היא כבר עפה לה בחזרה לביתה לאחר שטעמה מהמאכלים שתמוז הגיש לה. הוא הכין תה מתערובת של אזוב, מרווה וקורנית שגדלו בסביבה והגיש להם מאכלים שהכינו חבריו כי לא ידע לבשל. האורחים התעניינו בעיקר בנוף הנשקף מסביב והסיפורים האישיים של כול אחד מהחודשים.  

הם בילו בעיקר בשיחות ובטיולים עד שהיום חלף, הערב ירד והצינה שבה לפסגת ההר. רובם הגיעו בבגדי קיץ קצרים כי לא ציפו לערב קריר בחודש תמוז. כדור שמש ענק עמד לשקוע בין אופק שמים לקו המים והאיר את סביבתו בשלל צבעים מרהיבים. הכדור האדום "צלל" לאט לים עד שנעלם מעבר לאופק. האורחים ירדו מההר ושבו כול אחד לביתו.

חודש אב הגיע עם עצבות גדולה על פניו כי כול הצרות בתולדות עם ישראל היו בחודש הזה. הוא ארח את החודשים בסככת הצל שבנה ליד ביתו וסיפר להם מדוע כה עצובות פניו. אב נתן להם סקירה היסטורית על כול התלאות של עם ישראל שהיו במועד זה של השנה ולא נראתה שמחה במפגש זה. הם למדו על מנהגי חודש אב, על המסורת היהודית ביום תשעה באב ועל חג האהבה בט"ו באב. עם רדת דמדומי הערב, הם התפזרו בשקט לביתם.

אלול חיכה בקוצר רוח לתורו על מנת להדגיש את הסליחות הנאמרות בחודש אלול וחשיבותן. זהו החודש השנים עשר והאחרון של השנה העברית כשהספירה היא מחודש תשרי, אולם כשהספירה היא מניסן זהו החודש השישי. מכאן מובן הויכוח שהיה בין ניסן לבין תשרי על הבכורה לארח את החודשים.

ניסן התעקש שהוא החודש הראשון מאז תקופת המקרא ותשרי הוא השביעי ולעומת זאת תשרי ציין שראש השנה חל בתשרי ומכאן שהוא החודש הראשון. החודשים ערכו הצבעה והחליטו שניסן הוא ראש החודשים ולכן הוא היה המארח הראשון.

תשרי הכין לכול המוזמנים בגדים לבנים ותפוח בדבש כדי שירגישו את מנהגי ראש השנה. בכול שנה בסתיו החצבים מקבלים את תשרי עם פרחים לבנים על עמודי תפרחת גבוהים. הוא הזמין את מקהלת "תשרי" ששרה להם משירי ראש השנה, הוא ניגן בחצוצרה וגם הראה את כישרונו בתקיעה בשופר. האורחים התפעלו ממספר החגים והמועדים הרב שבהם זכה חודש תשרי כגון, ראש חודש תשרי, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, חג האסיף שהוא חג הסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה.

חודש חשוון  מזוהה עם הסתיו, היורה, נדידת הציפורים לארצות החום וברכת הגשם בעתו. הוא הכין לכולם שירונים עם שירי סתיו יפים ונוגים המבטאים את הקור והלילות הארוכים ההולכים ומתקרבים. חודש חשוון נראה קצת מסוגר אף על פי שהטבע מסביבו מתעורר לחיים אחרי תרדמת הקיץ הארוכה. עצבותו נובעת מכך שאין בו אף חג ומועד ואין בו מנהגים ומאכלים מיוחדים.

סיוון ניחמה אותו בכך שהגשם הראשון (היורה) נופל בדרך כלל בחלקו והמאושר הוא השמח בחלקו. חשוון התעודד מדבריה של סיוון והבין את חשיבות השינויים שחלים בטבע ובשדות במהלך ימי חודשו. במועד זה זורעים החקלאים תבואות חורף (חיטה ושעורה) במרחבי השדות לקראת בוא הגשמים, לכן אפשר להכריז על חג הזריעה בחשוון כמו חג הקציר באייר.

כסליו מומחה בהכנת לביבות, סופגניות, סביבונים ומנורות שמן להדלקת החנוכה. הוא מחבר שירים ומנצח על חבורת זמר, המופיעה רק פעם בשנה בחג החנוכה בחודש כסליו. הוא ארח את כול החודשים בביתו וסיפר להם על המכבים ועל מנהגי חג החנוכה. טבת הוא חודש קר מאוד, אולי הקר ביותר בשנה. לפני אלפיים שנה חכמים אמרו: "חצי כסליו, טבת וחצי שבט חורף", מכאן שכול חודש טבת כלול בחורף הקר של ארץ ישראל. גשמים רבים יורדים בטבת ולכן הוא ארח את החודשים בביתו החם.

הוא סיפר להם על שנים ברוכות בגשמים ושנים שחונות ועל המשמעות של יום העשרה בטבת במסורת היהודית. בהזמנה ששלח לחודשים הוא ביקשם לבוא בבגדים חמים ובנעלי הליכה מתאימות. מיד עם בואם, הוא הוציאם החוצה במזג אוויר קר לתצפית ציפורים. הם ראו עגורים ועופות מים שנדדו מהצפון כדי לחרוף בברכות הדגים ובאגם שבעמק.

הם התפעלו מהקריאות שהשמיעו העגורים שהמריאו בבוקר ושבו לנחות בשדות עם דמדומים. הם לא האמינו שיכלו ללכת דרך ארוכה בשדות ביום קר של טבת וגם ליהנות מכול רגע. הם ציפו שהמסיבה של טבת תתקיים בבית חם עם הרבה אוכל ושתייה, מוזיקה ושירי חורף, אולם הם לא הצטערו על הפתעת הטיול בטבע.

חודש שבט מתחיל בסערת גדולה, אולם בהדרגה הוא מתמתן ומתחיל להאיר פנים. תפקידו של שבט הוא להעיר את העצים הנשירים מתרדמת החורף הקצרה שלהם כדי שיתחילו לפרוח, ללבלב בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות. הטבע מתחיל להתכסות בפרחי שקד, פרחי רותם, פרחי כלניות ורקפות. חודש שבט הזמין את כול החודשים לנטיעת עצים בצלע ההר הקרח שממול לביתו והגיש להם את כול סוגי הפרות היבשים על פי מיטב המסורת. הוא לימד את אורחיו שירי ט"ו בשבט בליווי מוזיקלי של סיוון ואדר שניגנו בחליל צד.

אדר היה האחרון מבין החודשים שעמד לארח ולכן הוא החליט לעשות משהו מיוחד. הוא ביקש מכולם להגיע מחופשים למסיבה ושיהיו מוכנים לתהלוכה ולתחרות תחפושות. כול אחד עשה כמיטב יכולתו במציאת תחפושת מתאימה והשופטים היו כול ששת ימי השבוע, חוץ מיום שבת שהוא חג בפני עצמו. אדר מומחה בהכנת אוזני המן בכול הטעמים האפשריים וגם הכין משלוח מנות לכול אחד מאורחיו. המסיבה הייתה עליזה והזמן רץ מהר אל תוך הלילה מבלי שהם הרגישו בכך.

פתאום הופיע כוכב נוגה בשמים באופק מזרח, שאותת כי עליית השחר והזריחה קרבים.  החודשים הורידו מיד את המסכות מעל פניהם, ראו את השעה המאוחרת וחששו שמא לא יגיעו לביתם לפני זריחת השמש. אדר שהמסיבה הייתה בביתו, ניסה להרגיע אותם והסביר להם שחוגגים את פורים רק פעם בשנה ומותר לשמוח ולחגוג עד אור הבוקר.

דברי אדר לא הרגיעו את יתר החודשים כי הם לא רגילים לאבד את השליטה על הזמן. הוא הציע להם להישאר ללון בביתו במשך היום עד הערב, כי בין כך אסור להם לנהוג לאחר ששתו כל כך הרבה יין. הם חששו לאבד יום אחד בספירת הימים של החודש ולשיבושים בזמן.  

הם היו מודעים לחישובים המדויקים שהחכמים עשו, על מנת שניסן יחול תמיד באביב, תמוז בקיץ, תשרי בסתיו וטבת בחורף. הם גם ידעו שמוסיפים חודש נוסף (אדר ב') בשנה מעוברת ושיש שבע שנים מעוברות במחזור של תשע עשרה שנה. הם רצו לשמור על מחזוריות מדויקת של השנה העברית שהיא חיבור בין שנת ירח ושנת חמה, על מנת לחגוג את החגים בעונתם ובמועדם.   

סיוון שישבה בצד והקשיבה להשתלשלות העניינים, ניגשה לששת ימי השבוע שהיו השופטים של התחפושות וביקשה מהם להסיע כל חודש למקומו עוד לפני זריחת החמה. השופטים הסכימו והחודשים שמחו על ההצעה. יום ראשון הסיע במכוניתו את ניסן ואת אייר, יום שני לקח את סיוון ואת תמוז, יום שלישי הסיע את אב ואת אלול, יום רביעי דאג לתשרי ולחשוון, יום חמישי לקח במכוניתו את כסליו ואת טבת ויום שישי לקח את שבט ונפרד יפה מאדר שנשאר בביתו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                        

 

 

 

      

                     

  

         

 


Comments