פריחת שקדים בשבט

פריחת שקדים בשבט  \  אהוד קלפון .

במהלך ימי הקור והגשמים, בסוף ינואר וראשית שבט, מתחילים להתעורר עצי השלכת, והשקד פורח. בין הצמחים הנמצאים בראשית הפריחה בשבט, אפשר לראות נזמית לופתת, זמזומית מצויה, סביון אביבי, עירית גדולה, לופית מצויה, צמחי חרדל, דודאים, חמציץ נטוי, רקפת, כלניות, וגם שיחי רותם. מבין הנשירים המקדימים לפרוח ואחר כך ללבלב, נמנים עצי שקד וכליל החורש, ובין המקדימים ללבלב ואחר כך לפרוח, נמנים עוזרר, לבנה, רימון, אפרסק, תפוח, משמש, אגס, שזיף, ועוד. השלכת נזכרת במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק שבו מתאר ישעיהו את גורל העם שיצטמצם מאד במספרו. "ועוד בה עשירייה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת, מצבם בם, זרע קודש מצבתה" (ישעיהו ו' 13). היא נזכרת בעוד מקומות, אך מסתתרת תחת שמות אחרים.

שקד מצוי -  Prunus amygdalus- הוא עץ פרי נשיר שתרבתו אותו לפני אלפי שנים במערב אסיה. הוא גדל בר בחורשים בגליל בחברת אלון ואלה. במקרא מופיע עץ השקד בשני שמות, שקד ולוז. השקד מופיע בנבואת ירמיהו "מקל שקד אני רואה" (ירמיהו א', יא- יד) ובשם לוז "מקל לבנה לח ולוז וערמון" (בראשית ל', ל"ז). הוא מתאים לאזורים חרבים וחמים וגם להרים קרים וגשומים. בחודש שבט מופיעה הפריחה לפני הלבלוב, נפתחים ניצנים לבידים עטופים בקשקשים חומים, ומהם בוקעים פרחים לבנים או ורודים. רוב הפרחים נושרים בגלל מזג האוויר הסגרירי השולט במועד זה, ואחרי כן מופיע לבלוב העלים הרכים והדקים. לשקד יש שורשים עמוקים והוא מסוגל לקלוט מים מעומק האדמה לאורך כל הקיץ החם והיבש. כל עוד האדמה ספוגה באביב במי גשמים, הדיות גבוהה מאוד מעליו, בדומה לצמחי החבל הממוזג. פרי השקד הוא בית גלעין שעיר ופחוס שציפתו הירוקה מתפקעת עם הבשלתו. בתוך הקליפה הקשה, נמצא זרע אכיל עשיר בשמן שקדים לא רווי, וכן ויטמינים ומינרלים רבים. זני שקדים בעלי זרעים מתוקים, מוצאם מזנים מרים.

האביב הקצר בארץ ישראל, מתחיל לאט מאמצע חודש שבט. כשהיום מתארך והטמפרטורה עולה, הצמחים החד שנתיים מתחילים לצמוח לגובה, לאחר שהקור עיכב את גדילתם. בחודש זה נוהגים לטעת עצים בכל הארץ, והיערות של היום הם עדות לנטיעות העבר. מנהג הנטיעות  עתיק יומין, אך המסורת של נטיעת עצים בט"ו בשבט, החלה על ידי זאב יעבץ שהיה איש חינוך בזיכרון יעקוב בשנת 1890. הוא יצא לראשונה בט"ו בשבט, לנטיעת עצים במושבה עם תלמידיו, ומאז נמשך המנהג עד היום. שבט הוא החודש האחד עשר על פי הלוח המקראי מניסן (בעשתי עשר חודש – דברים, א, ג) והחודש החמישי מתשרי לפי הלוח העברי הנוכחי. חודש שבט מוזכר רק פעם אחת בתנ"ך "ביום עשרים וארבע לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט (זכריה, א, ז).

חג האילן על פי שמאי חל באחד בשבט, כי במקומות הנמוכים והחמימים מקדימים הנשירים לפרוח וללבלב. הלל אומר שחג האילן יהיה בט"ו בשבט, כי הפריחה בהרים מתאחרת יותר, וחשוב שיהיה חג לכולם יחדיו בכל אזורי הארץ (ראש השנה, ב' עמ' א). רבי יוחנן בן זכאי היה אומר: אם הייתה נטיעה בתוך ידך ואמרו לך משיח בא, בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילהו. עצים ושיחים רבים מוזכרים בתנ"ך על שום חשיבותם לאדם, כגון תאנה, רימון, זית, תמר, גפן, שקד, תפוח, שקמה, ערבה, ארז, אשל, אלה, אלון, ברוש, שיטה, הדס, ערער, ערמון, צפצפה, אגוז, לבנה, קיקיון, רותם, שיטה ועוד.

                                                            

 

 

Comments