חודש אלול

חודש אלול  \  אהוד קלפון

 

על פי חכמי התלמוד, תקופת תמוז כוללת שלושה חודשי קיץ מובהקים בארץ ישראל שהם  תמוז אב ואלול.  מכאן שט"ו באב מסמן את אמצע הקיץ, שמעבר לו מתחילים להתנחם בירידה הדרגתית בעוצמת האור, באורך היום ובעומס החום. הם היו אומרים שמט"ו באב תש כוחה של חמה.

לפי מניין השנים, אלול הוא החודש ה 12 והאחרון של השנה ולפי מניין אחר, הוא החודש השישי מניסן כמו שכתוב בספר שמות י"ב "החודש הזה הוא ראשון לכם לחודשי השנה" (הכוונה לחודש האביב שהוא ניסן). מאחר שבלוח העברי, אלול מסיים את השנה ותשרי מתחיל אותה, נוצרו מסורות ומנהגים ייחודיים, במועד זה של השנה.

בחודש אלול, עושה האדם חשבון נפש עם עצמו, בודק את מעשיו, בוחן את דרכיו, נותן דין וחשבון לעצמו ומחפש את דרך הישר בסבך החיים. באלול נוהגים לומר סליחות שכוונתן בין אדם לבורא, אולם חכמים אמרו "אדם שירצה לבקש סליחה מחברו, חייב לבוא אליו בעצמו".

בחודש זה האדם סולח לזולת, דן אותו לכף זכות ומחפש את הצדדים החיוביים שבו. מהיום הראשון של אלול ועד ליום הכיפורים שחל בעשרה בתשרי, יש זמן של 40 ימים לבדיקה עצמית ולשינוי כיוון. אנשי הקבלה עושים הקבלה בין ארבעים הימים שבהם שהה משה על הר סיני לפני קבלת לוחות הברית, לבין ארבעים ימי הסליחה והתשובה.

הם גם מצאו משמעות לראשי התיבות אלול "אני לדודי ודודי לי"  (מתוך שיר השירים), והתכוונו לקשר המיוחד שנוצר בין בני האדם לבורא, במועד זה של השנה. אלול הוא חודש הכנה לקראת ראש השנה שחל באחד בתשרי, עם תוספת של עשרה ימי תשובה עד יום הכיפורים.

הסליחות הן תפילות מיוחדות הנאמרות בשחרית של ימי חול, עם תקיעה בשופר. מנהג זה התחיל כנראה במאה מתשיעית לספירה, כאשר יהודי בבל השכימו קום לפני עלות השחר, לאמירת סליחות. יש פיוט ידוע מתפילת הסליחות ( המושר גם על ידי זמרים), הנקרא "אדון הסליחות" שהפזמון שלו הוא "חטאנו לפניך רחם עלינו".

יש מנהג של "התרת נדרים" בערב ראש השנה. אלה הם נדרים שאדם הבטיח לעשות ואינו מצליח לקיים, לכן הוא מבקש עזרה להתיר את נדריו לפני ראש השנה ויום הכיפורים. חודש אלול כמו יתר החודשים בלוח העברי, אינו מוזכר בתורה,  וחכמים אמרו: " שמות החודשים עלו מבבל ". העולים שבאו עם עזרא ונחמיה לירושלים (וגם לפניהם), הביאו עמם מנהגים ואמונות מתרבות בבל וביניהם גם את שמות החודשים העבריים.

בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד, היו אבותינו חקלאים שזרעו בדמעה וקצרו ברינה. בעונה זו, הם עבדו עם השור בדיש, עבדו בבציר הענבים בכרם, בדריכת ענבים בגת, בקטיף הפירות בבוסתנים ובאסיף התבואות בשדות. כולם מהרו להביא את התבואה לגורן  לפני חגי תשרי (ולפני היורה), כדי שיתפנו לעסוק בענייני רוח ובשמחת החג. הם דאגו להשאיר לקט ופאה לעניים, שהיו מצוות חשובות שבין אדם לחברו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

 

 

   

 

 

 


Comments