אייר בלוח החקלאי

אייר בלוח החקלאי  \  אהוד קלפון

 

רוחות אייר מהתלות בנופים ירוקים, קרני חמה לוהבות בפרגים אדומים. סופות שרב לוחכות אדי שחקים, פוחת דור הפרחים מעונת הגשמים. רחשי קמה חולפים בגלי שיבולים, לאט נמוג האביב בצדי דרכים. אייר נחשב  לחודש הבריאות והרפואה אצל הקובלים, על פי רמז ראשי התיבות " אני יי רופאך". רבי נחמן מציין בכתביו, שכל הרפואות באות מן הארץ, על כן בעת שהארץ נותנת יבולה בחודש אייר, אזי יש כוח יותר בכל הרפואות. אייר עתיר מועדים ואירועים משמעותיים עבורנו, כגון יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים ועוד.  
אייר או איירו, הוא השם הבבלי של החודש השני מניסן והשמיני מתשרי. כמו שמות החודשים האחרים בלוח העברי, גם השם אייר הובא לירושלים על ידי עולי בבל. אייר במקרא נקרא "ירח זיו" ככתוב: " בשנה הרביעית יוסד בית ה בירח זיו" (מלכים א, פרק ו, פסוק ל"ז), וגם " בחודש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל..." (מלכים א, פרק ו, פסוק א). מזל חודש אייר הוא שור, שסימל אצל האיכרים את הקשר לעבודות האדמה, ולתבואות השדה הנקצרות בעונה זו.  

בלוח גזר, מתוארות העבודות החקלאיות שעשו אבותינו בתקופת המקרא בחודשי השנה, שהחלו בתשרי והסתיימו באלול. זה כולל אסיף, זריעה, קציר זמירה ועוד. לוח גזר, היא אבן גיר קטנה שנמצאה בחפירות תל גזר, בשנת 1908 על ידי ארכיאולוגים בריטיים, ועליה חרוטות תשע שורות בכתב עברי עתיק. באחת השורות מכונה חודש אייר "ירח קציר שעורים". חודש אייר חל בימי ספירת העומר, הנמשכים שבעה שבועות מפסח עד שבועות. "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" ( דברים ט"ז, ט).

החוקרים מניחים, שכבר לפני כעשרת אלפי שנים, עם תום תקופת הקרח האחרונה, החל האדם הפרהיסטורי לזרוע חיטה ושעורה ולא רק ללקט בשדות הבר. לשם כך החל לעשות ברירה מלאכותית של שיבולים, שזרעיהן לא נשרו עם הבשלתם, והניבו יותר יבולים. אזורנו היה מרכז חשוב באימוץ ותרבות צמחי בר, ובעיקר חיטה ושעורה. מאז שהאדם הפרהיסטורי החל לגדל דגנים בשדהו, הוא התיישב במקום קבע, והתפתחו מושבות של עובדי אדמה. הזורעים בדמעה, נאלצו להגן על יבוליהם מפני עדרי העזים, לכן התפתחה יריבות בין עובדי האדמה לרועי הצאן, הנמשכת עד היום.

בשנת 1906 גילה אהרן אהרונסון  מהמושבה זיכרון יעקב (שנוסדה בשנת 1882) את חיטת הבר שגדלה במורדות ראש פינה, וקרא לה "אם החיטה". מטרתו הייתה לעשות הכלאות בין חיטת הבר עם החיטה התרבותית, כדי לקבל זנים עמידים בפני מחלות ובפני יובש. מאז מחקריו, פותחו זנים רבים הנותנים יבול רב ועמידים בפני מחלות. אלא שבתהליך תרבות החיטה והשעורה, פחתו המינראלים והחלבונים בגרגרים, שאותן מנסים לתקן היום בעזרת הנדסה גנטית. מגדלים חיטה באזורים עתירי גשמים בעמקי הצפון, ושעורה המסתפקת בפחות מים, בנגב הצפוני. השעורה נקצרת בחודשי ניסן ואייר, והחיטה במהלך חודש סיוון.   

צמחי חיטה ושעורה הם שניים מבין שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" , (ספר דברים פרק ח - פסוק ח). החיטה היא צמח עשבוני חד שנתי ממשפחת הדגניים, ופרחיה ערוכים בשיבולת הבנויה מציר, שמשני צידיו יושבות שיבוליות לסירוגין. לכל שיבולית יש שניים עד חמישה פרחים, שני חפים, וכן גלומה עליונה ותחתונה. לכל פרח יש שלושה אבקנים, ועלי אחד בעל שתי צלקות מנוצות. בפרחי הדגניים נעשית האבקה עצמית על ידי הרוח.

החורף של שנת תשע"ב  (2011 - 2012) היה גשום מעל לממוצע הרב שנתי, ברוב חלקי הארץ, ומפלס הכנרת עלה מעל לשני מטרים. בגלל שפע המים והגשמים המאוחרים, הפריחה באייר עדיין בעיצומה, אך היא הולכת ודועכת בחמסיני האביב התכופים.   

 

 

 

                                                        

 

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

                                                              

     

                                                    

Comments