נדידת חרקים

נדידת חרקים  \  אהוד קלפון

 

בני האדם מודעים בדרך כלל לנדידת הציפורים, החולפות מעליהם בכל היבשות, אך פחות לנדידת בעלי חיים אחרים. בשנים האחרונות, נעשה מעקב אחר נדידת חרקים, על ידי מספר אוניברסיטאות בבריטניה. מסתבר שרוב החרקים באירופה, עוזבים בסתיו את האזורים הקרים בצפון, נודדים דרומה לאזורים החמימים ליד הים התיכון, ושבים באביב צפונה. החוקרים השתמשו ברדאר מיוחד, כדי לעקוב אחר החרקים שעפים בגובה של מאות מטרים מעל לפני הים. רוב הפרפרים והרפרפים עפים גבוה ומנצלים את זרמי הרוחות לתעופה מהירה, המגיעה ל 100 קמ"ש. החרקים שעפים נמוך, מהירותם קטנה כי הרוחות אינן חזקות בגבהים אלה.

הוכח שלחרקים יש חוש ניווט מפותח  המאפשר להם לנדוד לשני הכיוונים ההפוכים באביב ובסתיו, למרחקים של אלפי ק"מ. החוקרים עקבו אחר כשני מיליארד חרקים בנדידתם דרומה ובחזרה. גם חרקים מזיקים לחקלאות, נודדים לאזורים חמימים בסתיו, ותוקפים יבולים בכל מקום. מעקב אחר נדידתם של אלה, עשוי לאפשר חיזוי מראש של זמן הגעתם ופגיעתם בשדות החקלאיים, ולהיערך להגנת היבולים מפניהם.

החרקים העיקריים הנודדים הם ארבה, פרפרים, רפרפים, חיפושיות ושפיריות. רוב החרקים חיים זמן קצר, אינם משלימים את הנדידה בשני הכיוונים, אלא דור אחד נודד בסתיו דרומה ודור חדש נודד באביב צפונה. הפרפר הידוע במיוחד בנדידתו הארוכה הוא פרפר הדנאית (  Monarch Butterfly), שנודד מדרום קנדה בסתיו עד מרכז מקסיקו, שם הוא מבלה בלהקה גדולה את החורף באקלים נוח, עם שפע של צוף פרחים.

בראשית האביב, הפרפרים עוזבים את מרכז מקסיקו ועפים צפונה עד לדרום טקסס. באזורים אלה הנקבות מופרות על ידי הזכרים, הן מטילות ביצים על צמחי החלבלוב, והפרפרים מתים. מהביצים  בוקעים זחלים, הניזונים מרקמות צמחי החלבלוב. הזחלים אוכלים וגדלים עד שמתגלמים, ומהם יוצאים פרפרים (דור שני), הנודדים צפונה עד לדרום קנדה.     

החרקים מהווים רוב המינים, בין היצורים החיים אל פני כדור הארץ כיום. יש קרוב למיליון מיני חרקים, המהווים 80% מכלל בעלי החיים בטבע, וכבר הופיעו לפני 380 מיליון שנה. בתחילת דרכם, הם היו ללא כנפיים, ובמהלך הדורות פיתחו כנפיים ועפו באוויר. אלה הם חסרי החוליות היחידים המצוידים בכנפי תעופה והתחילו לעוף 150 מיליון שנה.                                             

מחלקת החרקים (Insecta), שייכת לפרוקי הרגליים, שבקרב חסרי החוליות. הסדרה הגדולה ביותר במחלקה זו, היא סדרת החיפושיות, הכוללת קרוב לחצי מיליון מינים. סדרת הדבוראים מונה למעלה ממאה אלף מינים, וכוללת בתוכה את משפחות הדבורים, הצרעות והנמלים. סדרת הפרפרים כוללת בסביבות מאה שבעים אלף מינים, הזבובים והיתושים ביחד כוללים מאה עשרים אלף מינים, הפשפשים מונים ארבעים אלף מינים, התיקנים שלושת אלפים מינים והפרעושים אלפיים מינים.

בין החרקים יש בעלי כנפיים וחסרי כנפיים, בעלי גלגול מלא, ובעלי גלגול וחסר. חלק מהם ניזונים מצוף ואבקה ועוזרים בהאבקת הפרחים, וחלקם ניזונים מכנימות עלים. החרקים עברו אדפטציות רבות במהלך האבולוציה, שסייעו להם לשרוד בתנאים משתנים של כדור הארץ, ולהתרבות. גופם נתמך על ידי שלד חיצוני של קוטיקולה קשה, עשויה כיטין וחלבונים, ומצופה שעווה. 

הקוטיקולה אפשרה את התפתחות החרקים מחוץ למים, על ידי שמירתם בגוף. הכיסוי הקשיח, אינו מאפשר לחרקים גדילה רציפה, כמו העור של היונקים, לכן בכל שלב, יש התנשלות של הכיסוי הישן, ומתחתיו גדל כיסוי חדש המתאים לגוף המתרחב.

השריון החיצוני אינו גמיש, לכן התפתחו פרקים, שבהם יש קוטיקולה דקה, ושרירים מחוברים למפרקים, המאפשרים לחרקים לנוע. המבנה ומחזור החיים, אפשרו שרידות גבוהה, תוך הסתגלות מתמדת, לתנאי הסביבה המשתנים.

          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

 


Comments