עכביש מתקופת היורה

עכביש מתקופת היורה  \  אהוד קלפון

 

חוקרים מאוניברסיטת בייג'ין סין, גילו לאחרונה מאובן גדול של עכביש מהסוג - Nephila - שקרוביו עדיין חיים באזורים טרופיים, ונחשבים "למאובנים חיים". מאובן זה מעיד, שהאזור שבו הוא נמצא, היה פעם טרופי חם ולח, בניגוד לאקלימו היום. אורך גופו חמישה ס"מ, ואורך רגליו 15 ס"מ. הנקבה טווה רשת קורים הגדולה ביותר, בקוטר 150 ס"מ, המסוגלת ללכוד גם חרקים גדולים. ברשת יש חוטים דביקים, מחזירי אור ומבריקים הלוכדים חרקים, וחוטים ללא דבק שאינם מחזירי אור. העכביש המאובן, חי בתקופת היורה - Jurassic -, שנמשכה בין 210 עד 145 מיליון שנה, ונחשבת לתקופת הפריחה של הדינוזאורים. בעידן זה, הייתה יבשת אחת בשם פנגיאה, שהחלה להתבקע, ואוקיינוס אחד גדול בשם טתיס - Tethys - שהקיף אותה.

החוקרים טוענים, שעכבישים יוצרי רשת קורים, הופיעו כבר בתקופת הדבון לפני 380 מיליון שנים, וקדמו לעכבישים שאינם יוצרים רשת לכידה. העכבישים חיים בכל היבשות (חוץ מאנטארקטיקה), באזורי מדבר חמים וצחיחים, ביערות טרופיים, ובאזורים סובטרופיים וממוזגים. יש עכבישים שטווים קורים ולוכדים בעזרתם את טרפם (אלמנה שחורה), ויש כאלה שרודפים אחר הטרף (עכביש הזאב), וראייתם טובה יותר מאלה שטווים.  

העכבישים שייכים לפרוקי הרגליים, ויש להם שלד חיצוני קשיח. בתהליך גדילתם, הם חייבים להשיל מעליהם את השלד הקשיח שאינו גמיש ואינו מתרחב, ושלד אחר מתפתח תחתיו. בעולם מוכרים קרוב ל 40 אלף מיני עכבישים, המייצרים קורים (שהם חוטים חלבוניים קשיחים) בחלק התחתון של הבטן, אולם לא כולם בונים רשת לכידה. חלקם משתמשים בחוטים לעטיפת הטרף לשימורו, או לצורכי טיפוס. מינים מסוימים משתמשים בקורים לבניית פקעות, המשמשות להגנה על הביצים עד לבקיעתן.  לעכבישים יש כמות מסוימת של ארס, אולם רק 30 מינים ארסיים מאוד בעולם, המסוכנים לאדם.

בארץ חיים כמה מאות מינים, ואחד הנפוצים ביותר, הוא עכביש הבית, שעקיצתו כואבת וגורמת לנפיחות ואודם בעור. העכבישים טורפים בעיקר חרקים, ומהווים חלק במערכות אקולוגיות בטבע. העכבישים חסרי מחושים, וגופם מורכב משלושה חלקים: ראש - חזה (מחוברים), בטן, שמונה רגליים, וארבעה זוגות עניים. הם טווים רשת חוטים, מחלבונים המופרשים מבלוטות הבטן, וחשים ברעד הקורים, כאשר נלכד בהם חרק. רק כחצי ממיני העכבישים בעולם טווים רשת חוטים כדי ללכוד חרקים. הם מוצצים את המיצים הפנימיים של החרק, ומשאירים את השלד החיצוני.  

האלמנה השחורה, צבעה שחור ובטנה אדומה, היא טווה את רישתה בפינה חשוכה, ונשיכתה מסוכנת לאדם בגלל הרעל המרוכז בבלוטותיה. גודל הזכר כחצי מגודל הנקבה, רגליו ארוכות, אינו נושך ואינו ארסי. הנקבה מטילה 300 ביצים בתוך שק עשוי חוטים, שם הן נשארות באינקובציה במשך 30 יום עד לבקיעתן. הזכר מגיע לבגרות כעבור חודשיים וחצי, והנקבה כעבור שלושה חודשים. לאחר ההפריה,  הנקבה טורפת את הזכר, אולם אם היא שבעה, הוא מצליח להתחמק ולהפרות נקבה נוספת שבודאי תטרוף אותו. הנקבה מסוכנת במיוחד כאשר היא שומרת על שק הביצים, אז היא נושכת כל מי שמתקרב אליה.                                 

טרנטולה פרוונית), הוא עכביש לא ארסי גדול, שאורך גופו כשישה ס"מ, גופו שעיר ומכוסה פרווה, וחי עד 20 שנה, בניגוד לרוב העכבישים שחיים עד שנתיים. הנקבה מטילה 800 ביצים, ושומרת עליהן בשק חוטים במיקרו-אקלים נוח, שבעה שבועות, עד לבקיעתן. רוב העכבישים בעולם מועילים בזה שהם טורפים חרקים, ורק מיעוטם מסוכנים לאדם. העכבישים הארסיים, הבולטים בעולם, הם "העכביש הנודד הברזילאי" הנחשב לארסי ביותר בדרום אמריקה, הוא נודד ביערות הגשם, פולש לכפרים וערים,  וגורם לתמותה בקרב בני אדם. עכביש אחר ארסי מאוד, הוא "עכביש המשפך האוסטרלי". 

 

 

 

 

 

 

         

Comments