חרק מקלון

חרק מקלון   \   אהוד קלפון

המקלון הוא חרק בעל שש רגלים ארוכות, הפרושות לצדדים, ובעת מנוחתו הארוכה בין ענפי העץ, אי אפשר להבחין בו. רק כשהוא מניע אחת מרגליו, רואים תנועה מוזרה של ענף דק מ"ענפי" העץ. הוא נראה כאחד הענפים, כדי להישמר מפני טורפים, כגון גמל שלמה, זוחלים וציפורים. הסוואה זו מעניקה למקלון יתרון גדול במלחמת הקיום, במרחב מחיה צפוף ומבוקש, על ידי יצורים רבים אחרים.

לעתים, הולכים חגבים על ענפיו של עץ, ודורכים על חרק המקלון, מבלי לדעת שאינו ענף. המקלון מזיז מעט את אברי גופו, כדי לנער מעליו את החגב, וזה תמה על תנועתו של הענף הקטן. כאשר התבונן החגב במקלון, הוא הבין שזה חרק, ולא ענף יבש  של עץ. "לשם מה אתה מחופש לענף, שאל החגב את המקלון ?"  המקלון השיב שזה טבעי אצלו, כך הוא נולד ומעולם לא ידע שהוא דומה לענף. החגב הבין שהתורשה שקבל המקלון מאבותיו, מאפשרת לו הסוואה מושלמת ועוזרת לו לשרוד.

תכונה זו, לא באה למקלון מניסיון חיים או מלימוד, אלא היא טבועה במבנה התורשתי המכתיב גם את חזותו החיצונית. החגב קפץ מהעץ אל הקרקע וראה ציפורים מלקטות זרעי בר. חלקן בצבעים מגוונים, הבולטים בשטח וחלקן בצבעים דהויים. הוא התקרב אל להקת הציפורים והתפעל שמינים שונים יכולים לחיות יחד וללקט זרעים באותו השטח. אך מיד העמידו אותו על טעותו, שכולם מאותו המין רק שהזכרים צבעוניים הרבה יותר מהנקבות. בזמן הדגירה והשהייה עם האפרוחים, יש יתרון לצבעי הנקבה הדהויים, שלא מבליטים אותה לעיני הטורפים.

החגב התבונן מהצד בחבורה המלקטת זרעים ללא הפסקה ופתאום חלף מעליהם עורבני במעוף נמוך, תוך השמעת קולות רמים צרודים. הזכרים הצבעוניים נעמדו מולו וחיכו לבאות והנקבות כינסו מיד את גוזליהן סביבן ונראו כגוש אחד דהוי, מוסווה היטב ולא בולט בשטח. החגב קיפץ לו בשדה ולפתע הגיח מולו נחש מפחיד, הנראה כמו צפע. הוא הספיק לקפוץ ולעוף מעליו וראה שגופו בנוי מטבעות, ראשו משולש וחזותו דומה לצפע אמיתי, שהוא נחש ארסי.
במבט שני הוא הבין, שזה נחש לא ארסי ה"מתחזה" לנחש ארסי. זהו נחש המטבעות (או מטבעון) והחיקוי הטבעי שלו לצפע בא להגן עליו מאויבים, שלא אוהבים להתעמת עם צפעים. נחש המטבעות ירש תכונה זו מאבותיו שבגללה הוא מצליח להתחמק מטורפים ולשרוד. הנחש עצמו אינו מודע לדמיון שבינו לבין הצפע, אולם בטחונו רב, כי לא מעיזים להתקרב אליו. החגב עף לו נמוך באוויר ונחת ליד פרח בשם דבורנית. הוא ראה זכרי דבורים חגים סביבו והתחרו ביניהם על הדבורה שהיא בעצם פרח. החגב הבין שהפרח המחופש לדבורה מבלבל את הזכרים. מטרתו של הפרח היא, שיעבירו את אבקתו לפרחי דבורנית אחרים ולשם כך התחזותו.

הזכרים עפו מדבורנית אחת לשנייה ולא למדו להבחין בין המקור לחיקוי. החגב הנבוך מהתגלית המסעירה, עף לו משם וכמעט שנחת על זיקית, שהסוותה את עצמה היטב בצבע הירוק של העשב. היה לו מזל גדול, שהיה מרוחק ממנה, כי לשונה הארוכה של הזיקית נשלפת מהר החוצה, מדביקה אליה חרקים והישר לפיה ולקיבתה.

לחגב נגלה מהאוויר ציור של גולגולת מפחידה על שיח נמוך. הוא התקרב בזהירות וראה רפרף חום גדול, עם ציור גולגולת על גבו וכנפיו שמוטות כלפי מטה. זהו "רפרף גולגולת המת" שגם מסווה את עצמו וגם מזהיר את אויביו לא להתקרב. הוא בעצמו אינו מזיק ורק ניזון מצוף פרחים שהוא יונק, בעזרת חדק ארוך המגולגל בפיו. הוא לא הרפרף היחיד שמנסה להפחיד בצורה כזאת.
יש עוד רפרפים ופרפרים שעל כנפיהם יש עיגולים, הנראים כמו עיניים מאיימות ולא מעיזים להתקרב אליהם ולטרוף אותם. בשיטוטיו הרבים, פגש החגב באופן אקראי, את קרוב משפחתו החרגול, שמחושיו ארוכים מאורך גופו. החרגול הירוק נבלע בדרך כלל בצבעי העשב ורק בתנועתו אפשר היה לזהותו. "איך זה שכולכם מוסווים היטב, או דומים לבעלי חיים מפחידים?" שאל החגב את החרגול. החרגול החכם הבין מהיכן נובעת שאלתו של החגב.
החגב חשב שאולי יש דרך ללמוד את התכונות האלה."לא כך הם הדברים" ענה החרגול, "התכונות הללו אינן נלמדות או נרכשות בימי חייו של  הפרט. לא על ידי הצמחים, כמו פרח הדבורנית הדומה לדבורה ולא על ידי חרקים כמו המקלון, הדומה למקל יבש או ענף דק של עץ".

"כל התכונות האלה, הן תורשה מאבות אבותיהם, מזה דורי דורות. הם פשוט נולדו כך! לא הייתה להם שום בחירה להידמות לבעל חיים אחר או להשתלב בין ענפי העצים, לשם הסוואה. הם שרדו את תלאות הקיום בגלל תכונות אלה ואחרות. מינים רבים של צמחים ובעלי חיים, נעלמו במשך הדורות, כי התאימו פחות לסביבתם המשתנה, מאלה ששרדו עד היום.

 

                                                                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

 


 

Comments