אדם ודבורת הדבש

אדם ודבורת הדבש  \  אהוד קלפון

 

האיכרים בתקופת המקרא, לא גידלו דבורי דבש בכוורות, אלא ניצלו את מעט הדבש שמצאו בין סלעי הרים, ביערות ובשדות. "וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה" ( שמואל, פרק י"ד, 25 ). "...ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" (דברים פרק ל"ב, 13 ). "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך" (תהילים, פרק פ"א, 17 ). בסיפור של שמשון כתוב "... והנה עדת דבורים בגוויית אריה וירדהו על כפיו ... וילך אל אביו ואימו ויאכלו, ולא הגיד להם כי מגוויית האריה רדה הדבש" (שופטים, י"ד, ח-ט). "צוף דבש אמרי נעם, מתוק לנפש ומרפא לעצם" (משלי ט"ז, כד).  המילה דבורה שמשמעותה חרק אינה מופיעה בתנ"ך, אלא שמה של דבורה הנביאה, המופיע בספר שופטים פרקים ד – ה.

הדבורים המקומיות עוקצניות מאוד ומייצרות מעט דבש בין סלעים, כוכים וענפי עצים. הן יוצרות את הדבש לקיומן, לזמן שאין מזון בשדה, אך בני אדם נהגו להבריחן בעזרת עשן, ולקחת את מאגרי הדבש לעצמם. בתקופות יותר מאוחרות, הכפריים באזורנו, גידלו דבורים בכדים, שמהם רדו את הדבש.
עם קום המדינה, הובאה לארץ דבורה איטלקית, שהיא נוחה הרבה יותר מהדבורה המקומית, ומניבה יותר דבש. ככל שמתמעטים בארץ צמחי פרחים בעלי צוף, כך מתמעט יצור הדבש. פרחי דבש טובים (בעלי צוף רב), נמצאים בעצי הדר, אבוקדו, שקדים, פרפרניים וצמחי בר רבים. הדבורה יונקת צוף פרחים בעזרת החדק שבפה, מגיע לזפק (קיבת דבש), ומשם הוא מועבר לגביעי החלה בכוורת. הדבורה מרפרפת בכנפיה מעל גביעי הצוף, כדי לאייד את עודף המים שבו. היא חותמת בשעווה את תאי הדבש רק לאחר שאחוז המים יורד מתחת לעשרים אחוז. בצוף פרחים יש 70% מים, ובדבש טוב יש 17% מים, וכך הוא נשמר מריקבון וקלקול. בדרך כלל, הדבש מורכב מ 83% סוכרים וכן 17% מים.  
דבורת הדבש (Apis mellifera  ), שייכת למחלקת החרקים ומתפקדת בתוך חברה ענקית, המונה כארבעים אלף דבורים בכוורת. הפעילות שלה בכוורת לאורך כול חייה הנמשכים כחודש ימים (בשיא הפעילות), נקבעת על פי גילה. בתוך אוכלוסיית הכוורת ישנה מלכה אחת כמה מאות זכרים (בזמן שזקוקים להם להפריית מלכה צעירה) וכמה עשרות אלפי פועלות. מרגע הטלת הביצים על ידי המלכה עד ליציאת הפועלת מתא הגולם, עוברים 14 יום, אצל הזכר 24 יום ואצל המלכה 16 יום. ביומיים הראשונים אחרי שהפועלת יוצאת מתא הגולם היא עוסקת בעיקר בניקוי התאים ובהכנתם לקליטת הביצים שהמלכה מטילה.
בעשרת הימים שלאחר מכן היא מאכילה את הרימות באבקת פרחים, בצוף ובדבש. היא גם מאכילה את המלכה במזון מלכות שהיא מייצרת בפה בעזרת האנזימים שברוק ההופכים את הצוף למזון מיוחד. בזמן זה היא גם מייצרת דונג לבניית התאים להטלה ולאגירת צוף ודבש בחלת הדבש וגם שומרת על פתח הכוורת מפני פולשים זרים. מגיל שלושה שבועות ועד סוף חייה, היא אוספת אבקת פרחים, צוף ופרופוליס (שהוא שרף היוצא מענפי עצים).

בעונת החורף היא חייה יותר זמן (שמונה שבועות בערך) ומבלה בעיקר בתוך הכוורת. באביב ובקיץ, בזמן שיש הרבה עבודה בשדה באיסוף צוף, אבקת פרחים ויצירת הדבש, היא חייה כארבעה שבועות. הדבורים מייצרות דבש ואוגרות אותו בכוורת כאשר יש שפע של פריחה במטעים ובשדות הבור. הן מוצצות את צוף הפרחים, ומאחסנות אותו בתוך קיבת הצוף, ואז הן מעבירות אותו לתוך התאים בחלת הדבש והופכות אותו לדבש. הן חותמות את תאי הדבש בדונג כדי לשמור עליו עד לצריכתן. הן אוגרות את הדבש כדי שישרדו בטבע בעונת החורף הקרה, שאי אפשר לצאת בה החוצה וגם אין פרחים ומזון זמינים. האבקה משמשת בעיקר להאכלת הרימות, ולכן יש תאי אחסנה מיוחדים לכך. 

יש תקשורת מפותחת בין הדבורים. כאשר הן מוצאות פרחים עשירים בצוף ואבקה, הן חוזרות לכוורת מכוסות אבקה, ריח הפרחים על גופן ובטנן מלאה בצוף. על מיקום פרחי הצוף הן מודיעות לחברותיהן על ידי תנועות סיבוביות מיוחדות שהן מבצעות תוך כדי הליכה על פני חלת הדבש. תנועה סיבובית מעגלית, מלמדת על מקור מזון הנמצא במרחק קטן מהכוורת. תנועה סיבובית בצורת שמונה מרמזת על הימצאות שדה פרחים רחוק יותר. ככל שהריקוד נמשך יותר, זה מראה על שדה עשיר במזון. 

החושים המפותחים אצל הדבורה הם בעיקר חוש הראיה, (היא מבחינה בצבעים), חוש הטעם וחוש הריח (נמצאים במחושים), חוש המישוש נמצא בצדי הגוף ובעזרתו היא מוצאת את דרכה בכוורת החשוכה. היא מבחינה בהרבה סוגי ריחות ויש לה גם חוש התמצאות מיוחד המאפשר לה למצוא את דרכה אל שדות הפרחים ובחזרה.

העוקץ הוא איבר ההגנה של הדבורה, הנמצא בקצה בטנה, ובו עובר צינור המזרים את הארס הנוצר בבלוטות הארס, מאוחסן בתוך שק הארס ומוזרק החוצה עם העקיצה. בזמן שהיא עוקצת בעל חיים מהיונקים (בעל עור אלסטי) אין הדבורה יכולה להוציא את העוקץ מהעור וחלק מבטנה נקרע מגופה ביחד עם העוקץ והיא מתה. הפועלות אינן יכולות להטיל ביצים כי השחלות בגופן מנוונות. התפקיד היחיד של הזכרים הוא להפרות את המלכה מחוץ לכוורת במסגרת "מעוף הכלולות".

הזכר מגיע לבגרות מינית כעבור שבועיים מרגע שהוא יוצא מתא הדונג. לאחר שהמלכה הופרתה באוויר היא נוחתת על הקרקע ונכנסת לקן. אולם הזכרים שהשתתפו במעוף הכלולות בתחרות להגיע אל המלכה, נוחתים על הקרקע אבל אינם מורשים להיכנס לכוורת והם מתים בחוץ כי אינם מסוגלים לטפל בעצמם. אברי גופם של הזכרים אינו מותאם לאיסוף צוף ואבקה, אין להם בלוטות דונג והם חסרי עוקץ.

הם אינם מסוגלים לאכול בעצמם והם מוזנים בכוורת על ידי הפועלות.

המלכה מסוגלת להטיל קרוב לשלושת אלפי ביצים ביממה בעונות השיא של האביב וראשית הקיץ. המלכה יכולה להטיל ביצים מופרות שמהן מתפתחות הפועלות וביצים בלתי מופרות שמהן מתפתחים הזכרים. בגוף המלכה התנוונו האיברים הקשורים באיסוף צוף ואבקה והפועלות הצעירות שבכוורת מאכילות אותה.

המלכה הצעירה יוצאת מהכוורת לצורך הזדווגות עם הזכרים בזמן מעוף הכלולות, או כאשר היא זקנה ולא פורייה מספיק ואז מלכה צעירה מוציאה אותה החוצה ותופסת את מקומה. הרימה שעתידה לגדול לגולם שממנו תצא מלכה מקבלת הרבה מזון מלכות. החשיבות הנוספת של הדבורים שהן מעבירות גרגרי אבקה מפרח לפרח ומסייעות בהאבקתו ובהפרייתו. דבר זה מגדיל במידה נכרת את יבולי הפירות במטעים של עצי הפרי למיניהם.

 

                                                                

      

 

 

 

 

 

 

 


Comments