גחליליות בחשיכה

גחליליות בחשיכה  \  אהוד קלפון

 

לפני שנים, נראו בארץ גחליליות רבות כמעט בכל ישוב, כולל בישובים עירוניים. אך השימוש בריסוסים כימיים בשדות, דלדלו את אוכלוסייתן. גחליליות הן חיפושיות שאינן מזיקות לחקלאות אך אין הדברה סלקטיבית לחרקים מזיקים ולחרקים מועילים, וכולם נספים יחד מאותם ריסוסים. היום אפשר עדיין לראותן, בנופי הבר, המרוחקים משדות חקלאיים מרוססים.

גחליליות שייכות למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים, לסדרת החיפושיות, למשפחת הגחליליות, למפירידה - Lampyridae , הסוג והמין הוא גחלילית מצויה Lamprys nervosa , ובאנגלית Common Glow Worm או Firefly.  הן חיות בשטחים פתוחים, ביערות, בחורשים, או על צמחי ביצות. בעולם יש למעלה מ 2000 מינים, בכול היבשות חוץ מיבשת אנטארקטיקה.

בארץ יש שמונה מינים החיים בשטחים פתוחים ויוצאים לפעילות בשעות החשכה. רוב הגחליליות פעילות בשעות החשכה ומאירות בעונת הרבייה, הנמשכת מאפריל עד סוף יוני, אך יש כאלה הפעילות ביום ומושכות את הזכרים בעזרת ריח פרומונים. הנקבות גדולות מהזכרים, הן חסרות כנפיים ויושבות על עשב ומאירות בלילה כדי לאותת לזכרים על מקומן.

האור מופק מחלק הגחון של שלושת הטבעות האחוריות של הבטן ועליה להרימן כלפי מעלה כדי להבליט את האור. בלילה אחד מסוגלת הנקבה להאיר במשך שעתיים, באור הנראה למרחק של 50  מטרים, ולשוב למקום מסתור, עד ללילה הבא.

הן מסוגלות לשלוט בעוצמת האור על ידי אספקת חמצן לקרומים המכילים את החומר הזורח לוציפרין – Luciferin  היוצר אור בעזרת האנזים לוציפרז – Luciferase . כאשר הנקבה מופרית, היא מפסיקה להאיר. אם לא מגיע זכר במשך עשרה ימי תאורה ואיתות רצופים, היא תחדל להאיר. רק לזכרים יש כנפי תעופה, המוגנים על ידי כיסויים קשיחים בזמן מנוחה.
הם עפים בלילות ומפיקים אורות צבעוניים, עזים במיוחד, כדי ליצור קשר עם הנקבות מאותו המין, המגיבות באור ייחודי המוכר לזכרים. לכול מין יש צבעי אורות אופייניים כגון, ירוק, צהוב, כתום ותפוז, וכך הזכרים מוצאים בחושך את בנות מינם. האור נוצר כתוצאה מריאקציה כימית המתרחשת בתוך תאים מיוחדים בפרקי הבטן האחוריים.  

תאים אלה נקראים פוטוציטים photocytes)), ומכילים שני כימיקלים הנחוצים להפקת האור, לוציפרין ואנזים לוציפרז. כאשר הגחלילית מכניסה חמצן לתוך פוטוציטים (תאי אור), הוא מתחבר עם לוציפרין, לוציפרז, מגנזיום ועוד, ונוצר אור זוהר.

היום מייצרים חומרים זוהרים הדומים לאלה של הגחליליות ומשתמשים בהם במחקר, ברפואה ובתעשיית חומרים זוהרים. הצבע הכתום הוא צבע אזהרה בין בעלי חיים בטבע, והוא מבריח את הטורפים. הגחליליות אינן טעימות לטורפים רבים, כולל ציפורים, בגלל הטעם המר הנובע מהחומר לוציפרין.

יש גחליליות (נקבות) מהסוג "פוטוריס" שמחקות את איתות האורות והצבעים של מין אחר הנקרא "הדובה הגדולה". כאשר הזכר ממין אחד מתקרב אל הנקבה מהמין השני (שמאותת לו על פי התדר של האורות שלו), הוא מתקרב אליה ומיד הוא נטרף על ידה.

הנקבה ממין זה, אוכלת את טרפה וגם קולטת לתוך גופה חומר כימי בשם לוציבופגין  השומר ומגן עליה מפני טורפים כגון חרקים ועכבישים שאינם אוהבים את הטעם המר של החומר הזה. יש גם מיני גחליליות נקבות הטורפות את הזכר לאחר תהליך ההפריה.

חרקים הניזונים מצמחים רעילים או מחרקים שיש בגופם חומרים רעילים, מוגנים מפני טורפים בגלל הרעל שבגופם שאינו מזיק להם. יש חרקים הטורפים גחליליות ואוכלים רק את הראש והחזה, וזורקים את הבטן היכן שנמצאים הפרקים עם הפוטוציטים המכילים את החומרים הכימיים המרים המפיקים חשמל.

הגחליליות מזהירות זו את זו מפני סכנות. כאשר נלכדת גחלילית ברשת של קורי עכביש, היא שולחת איתותי אורות ומיד מתקבצות מסביב לקורי העכביש גחליליות רבות המזהירות אחרות לא להתקרב אל הרשת. הגחליליות מתחילות להאיר מיד עם שקיעת החמה, האיתות נמשך חצי שנייה, וחוזר על עצמו בתדירות של כל חמש שניות, עם מרווח זמן זעיר.

                                                        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

          


Comments