להקות ארבה ברוח

להקות ארבה ברוח  \  אהוד קלפון

לפני תשע שנים הגיעו להקות ארבה לאילת, לעין גדי, ולנגב המערבי. הם אכלו, ולנו על שיחי הבר, בלי לגרום לנזקים של ממש, ולא שבו עד השנה. החגבים חיים בדרך כלל כפרטים בודדים, עפים ביום ונחים בלילה, ומטילים מעט ביצים. אך בחורפים גשומים, עם טמפרטורות גבוהות במדבריות סודן, הם מטילים הרבה יותר ביצים.
לאחר הבקיעה, החגבים הצעירים, מתחברים ללהקות גדולות וצפופות, של ארבה מדברי נודד - Schistocerca gregaria , כשהם עדיין מנתרים חסרי כנפיים על האדמה. על פי מומחים, הדרך היעילה ביותר להילחם בהם, היא בשלב התקבצותם על הקרקע במדבריות סודן ודרום מצריים, אך קשה יותר להכניעם כאשר הם עפים עם הרוחות. "ויעל ארבה על כל ארץ מצרים..." - ספר שמות פרק י, פסוק 14 . "אמר ויבוא ארבה ואין מספר" - תהילים פרק ק"ה, פסוק ל"ד.
השבוע, בשלושה במרץ 2013 הייתה פלישה של להקות ארבה ענקיות שכיסו את עין השמש במצריים. חלקן כבר הגיעו לים סוף, וסיירת ארבה ראשונה הגיעה לניצנה ולרמת הנגב. 
בעבר היו שנות רעב מחזוריות בארץ ישראל בגלל פלישות ארבה (בנוסף לשנות בצורת), שלהקותיהם מנו עשרות מיליוני פרטים לקמ"ר, ואכלו את היבולים בשדות ובמטעים. בעת החדשה היו פלישות בשנים  1827 , 1838 , 1865 , 1915, 1945, 1955, עם נזקים רבים. ארבה יחיד, אוכל בכל יום מזון השווה לפי שניים משקל גופו, ולהקה גדולה לא משאירה דבר בדרכה.     
מחקר שנעשה על תקשורת הארבה בלהקה, על ידי מכון  Max Planck בגרמניה בשיתוף עם חוקרים אמריקאים, התפרסם ב 2011 . 7. 15  בכתב העת המדעי    New Journal of Physics  וגם ב Science Daily . החוקרים טוענים שאין מנהיג המוביל את כיוון הנדידה של להקת הארבה, וחוש הראייה של כל פרט מוגבל למרחק קצר. מכאן שהקשר בלהקה זורם בין פרטים שכנים שעפים במרחק קטן אחד מהשני.
הפרטים בלהקה מגיבים לשינויי מזג אוויר, ומגיבים לתופעות מזדמנות באותה צורה. כולם מושפעים מהשכנים הקרובים, ומגיבים באותה דרך והתנהגות, לכל שינוי סביבתי. יש חוקרים הטוענים שחיכוך החגבים הצעירים אחד בשני בהיותם צפופים על האדמה, מהווה גורם חשוב לתחילת נדידתם.  
בין החרקים, יש בעלי גלגול מלא כגון, פרפרים,רפרפים, יתושים וזבובים, וחרקים בעלי גלגול חסר כגון חגבים, מיני ארבה, חרגולים, גמלי שלמה, פרעושים ועוד.
במחזור חיים של גלגול מלא יש ביצה, זחל (או רימה), גולם ובוגר, ובגלגול החסר יש ביצה שממנה בוקע חרק זעיר (בשם נימפה), חסר כנפיים. במהלך גדילתו, הוא מגדל כנפיים ומתפתח לבוגר. הביצים בוקעות כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות, ומהן יוצאים חגבים צעירים ללא כנפיים, האוכלים וגדלים במשך כחודש ימים, עד הפיכתם לבוגרים שעפים ומתרבים.  
לחגבים יש שלד חיצוני קשה מצופה קוטיקולה, עשויה כיטין, עם ציפוי שעווה. כיסוי זה מגן על גופם, תומך באברים הפנימיים ומאפשר להם לצוף על המים. אך הכיסוי הנוקשה אינו מאפשר את גדילת הגוף, לכן הוא נושר מספר פעמים (התנשלות) עד שהחגב בוגר, וגופו מפסיק לגדול.
בראש יש שני מחושים שבהם חוש הריח והמישוש, זוג עיניים מורכבות, וגפי פה לחיתוך ולעיסה. מהחזה יוצאות כנפיים קדמיות צרות וקשיחות, וכנפיים אחוריות קרומיות וגדולות, וגם שש רגליים, שארבע מהן קטנות, ושתיים אחוריות ארוכות המאפשרות ניתור. הנשימה נעשית דרך פתחים זעירים בצידי הבטן, המובילים אוויר לצינורות מסועפים בגוף. בבטן הרכה והארוכה מרוכזים אברי העיכול, ההפרשה והרבייה. היום ישראל מוכנה יותר לטפל בפלישת הארבה מאשר בעבר.  

 

Comments