חמציץ נטוי

                                                     פרח חמציץ מרובה עלי כותרת
 
 
 

חמציץ נטוי  \  אהוד קלפון

 
חמציץ נטוי ( Oxalis Pes – Caprae ) הוא צמח עשבוני רב שנתי, המתרבה באזורנו רק בדרך וגטטיבית, כי אינו מייצר פירות וזרעים כאן. מתחת לאדמה יש לו קנה שורש מעובה, שלאורכו יש פקעות ריבוי, שיכולות להתנתק מצמח האם וליצור מושבה חדשה של חמציצים. צמח חמציץ אחד, מסוגל לייצר קרוב לחמישים פקעות קטנות באדמה, המצמיחות צמחים חדשים לאחר רדת גשמי החורף. מי שעוזר לחמציץ בארץ להפיץ את הפקעות הוא החולד, האוסף ואוגר אותן במחסני מזון תת קרקעיים להזנתו. הפקעות שאינן נאכלות, צומחות במקומות חדשים, וכך מפיק הצמח תועלת מהפצת פקעותיו על ידי החולד.  

בין רשת השורשים באדמה, יש שורש מתכווץ, המושך את הפקעות לעומק שלא תיחשפנה על פני הקרקע. חמציץ נטוי נפוץ בשפלה, בשרון, בהרים, בשדות חקלאיים, בגינות נוי ובצידי דרכים, בעיקר במקומות מוצלים. מוצאו של החמציץ מדרום אפריקה, מאזור הכיף - Cape , משם הגיע לארץ עם מטען באוניה במאה התשע עשרה, והצליח להתפשט כמעט בכל מקום.

בתאי הצמח יש חומצה אוקסלית ( Oxalis) הנותנת לו את הטעם החמוץ, מכאן שמו חמציץ. לא רצוי לאכול הרבה ממנו, בגלל נזק אפשרי למערכת העיכול והכליות, וגם צאן ובקר נוגסים בו במידה. פריחתו הצהובה נמשכת מינואר עד אפריל, הפרחים נישאים על גבעולים באורך של 30  ס"מ, בעלי חמישה עלי גביע, חמישה עלי כותרת ועשרה אבקנים, שאינם עושים זרעים בארץ. מאידך הם מושכים חרקים רבים, הנהנים מאבקה וצוף שהם מייצרים. הפרחים נפתחים באור יום ונסגרים בחשכה, וגם בימים מעוננים ואפלים של החורף.

במקום מוצאם ותפוצתם הטבעי בדרום אפריקה, הפרחים עושים פירות וזרעים, לכן האינטראקציה שלהם עם החרקים, היא דו כיוונית וכל אחד מפיק תועלת מכך. בדרום אפריקה מתקיימת רק הפריה הדדית בין הפרחים ונוצרות וריאציות גנטיות בין החמציצים, ונמנעת הפריה עצמית. בארץ לכל הפרחים יש עמוד עלי קצר ואבקנים ארוכים (הטרוסטיליה), אין האבקה עצמית ולא הדדית. מאחר שהרבייה בארץ נעשית רק בדרך וגטטיבית על ידי הפקעות, אין גיוון גנטי, או שהוא נדיר.
מוטציות נוצרות בדרך כלל במהלך הרבייה המינית, ולא באוכלוסיה לא מינית, אך התגלו מעט פרחים לא מיניים עם מגוון גנטי. יש חוקרים החושבים, שהגיוון המתגלה בין צמחי החמציץ הנטוי בארץ, נגרם כתוצאה ממוטציה סומאטית הנאגרת במשך זמן רב ולא נעלמת, כי אין רביה מינית באוכלוסיית החמציצים.

בחורשת איקליפטוסים בעמק יזרעאל, גיליתי משטח קטן של חמציצים מרובי עלי כותרת, שלא מצאתי במקום אחר, כולל במורדות נופית, שבהם יש מספר משטחי חמציצים. יש חוקרים הטוענים שפרחי החמציץ מרובי עלי הכותרת הצהובים, הם תוצאה של מוטציה סומאטית מצטברת. חוקרים אחרים חושבים, שאלה יכולים להיות פליטי תרבות של פרחי חמציץ מגוונים הגדלים בגינות נוי, אלא שכל הפרחים מרובי עלי הכותרת שגיליתי בטבע, הם צהובים.

עלי החמציץ הנטוי מורכבים משלושה עלעלים מעוגלים דמויי לב הנישאים על פטוטרת ארוכה. העלים נראים ירוקים בחורף ובאביב, אך בקיץ הם מתייבשים. בשרשרת הפריחה בצהוב מהחורף עד לאביב, אפשר למנות את הצמחים הבאים: חמציץ נטוי, סביון אביבי, כתמה עבת שורשים, ציפורני חתול מצויות, ניסנית דו קרנית, לוטוס מצוי, חרדל השדה, חרצית עטורה, לוטוס מצוי, קידה שעירה, אחירותם החורש, שלהבית דביקה, חלמונית גדולה (באזורים מסוימים), זהבית השלוחות, חד שפה מצוי, חוח עקוד, בוצין מפורץ, דרדר קרומי ועוד.                

                                                                  

 

                                                                         פרחי חמציץ נטוי

 

 

                                                             

      

Comments