קיפודי ים והאדם

קיפודי ים והאדם  \  אהוד קלפון

 

לאחר שהחוקרים סיימו למפות את הגנום של קיפוד הים (שהוא כל המידע התורשתי), התגלו  23,000 גנים, שמתוכם 7000 גנים זהים אצל האדם. קיפודי הים – Sea Urchins - משמשים בעיקר כמודל מחקר בביולוגיה של התא, בביולוגיה התפתחותית, מולקולארית, בתהליכי האבולוציה ועוד. לפני שנים רבות, נצפו בהם לראשונה תאי זרע מפרים תאי ביצה מתחת למיקרוסקופ, ומאז הם בלימוד ומחקר בכל העולם. החוקרים מגדלים קיפודי ים במעבדה, כדי לנסות לחקור ולפענח מחלות רבות אצל האדם, ולמצוא להן מזור.      

אף על פי שקיפודי ים הם חסרי חוליות, יש בהם הומולוגיה לגנים של מערכת החיסון של בעלי חוליות, ושל האדם. החוקרים גילו שמערכת החיסון של קיפוד הים חזקה פי 10 עד 20 מזו של האדם, מכאן ערכו במחקר הרפואי. האדם נולד עם מערכת חיסונית, ורוכש תוספות חיסון כאשר הגוף יוצר נוגדנים כתגובה לדלקות בגוף, אך אצל קיפוד ים אין תוספת למערכת החיסונית המקורית שאיתה הוא נולד אף על פי שהוא מאריך חיים. לקיפוד הים  אין עיניים, אוזניים ואף, אך יש לו את הגנים לראייה, לשמיעה ולחוש הריח.

קיפודי הים שייכים למערכת קווצי העור, אכינודרמטה - Echinodermata - הכוללת גם מלפפוני ים, כוכבי ים, נחשוני ים, וחבצלות ים. אצל כולם העור מורכב מקוצים באורכים שונים. הם התקיימו בכדור הארץ כבר לפני 540 מיליון שנים, ונמצאו מאובנים רבים שלהם בכל רחבי כדור הארץ. כיום הם חיים בחופים רדודים, עד לעומק של 10 מטרים, וחופרים לעצמם מחילות בקרקעית ים חולית למסתורם, או בין סלעים במים. הם משתמשים לחפירה, בחמש שיניים חזקות, הגדלות כל הזמן ונשחקות. הפה עם השיניים נמצא בחלק התחתון של הגוף, הצמוד לסלעים, ומגרד מהן אצות, שמהן הוא ניזון בשעות פעילותו בלילה. הוא נטרף על ידי יונקי ים, צלופחים, ובני אדם הניזונים מהם.    

לקיפוד הים יש שלד מזודרמאלי פנימי, המורכב מלוחיות גיריות. הוא נושם חמצן במים, בעזרת חמישה זוגות זימים חיצוניים הנמצאים מסביב לפה. יש לו מערכת עצבים פשוטה (אין לו מוח מרכזי), והוא רגיש לאור, למגע, ולכימיקאלים במים. אם נוגעים באחד מקוציו, מתרכזים עוד קוצים בנקודת המגע להגנתו, ואם מאירים עליו, הוא נע למקום מוצל או חשוך. יש לו יכולת רגנרציה (התחדשות) של קוצים אחדים שנפגעו, אך לא של חלקי גוף גדולים.

יש לו מאות צינוריות שקופות, המאפשרות לו להידבק לסלעים בקרקעית הים, כדי לא להיסחף בזרמי הים. הן גם מאפשרות לו לנוע לאט על החול ועל סלעים, בחיפוש אחר מזון ומקומות מסתור.   

בים התיכון נפוץ קיפוד ים סגול שגודלו נע בין 6 – 12 ס"מ, ואורך קוציו עד שלושה ס"מ, ובימים אחרים יש קיפודי ים בצבעים שונים כגון, שחור, חום, ירוק ורוד, סגול ואדום, שגודלם עד 35 ס"מ, ואורך קוציהם עד 30 ס"מ.

כל קיפודי הים חיים במים מלוחים, באזורים טרופיים וסובטרופיים, רבים נמצאים בריף אלמוגים, ואין אף נציג במים קרים או על היבשה. הם חשובים לשרידות ושמירה על אקוסיסטמה בחוף הים, ושמירה על המגוון הביולוגי בסביבתם. אך כאשר מתמעטים הטורפים שלהם, והם מתרבים מאוד (כמו שזה קרה במקומות שונים בעולם), הם מערערים את שיווי המשקל בין מיני החי והצומח, מתמעטות האצות, ונפגעים ריפי האלמוגים.     

קיימים זכרים ונקבות בין קיפודי הים, אם כי קשה להבחין ביניהם על פי צורתם החיצונית. בעונת הרבייה, פולטים הזכרים תאי זרע רבים למים רדודים ושקטים, והנקבות פולטות תאי ביצה לאותו המקום. גודל הביצית נע בין 100 ל 150 מיקרון, וגודל תא הזרע נע בין אחד לחמישה מיקרון. כאשר נוצר מגע בין תא זרע לתא ביצית, נעשית הפריה, ומתפתח עובר בביצית המופרית. העובר מתפתח לבלסטולה – לרווה, השוחה במים והופכת לקיפוד ים בוגר בגיל שנתיים עד חמש שנים.               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

 

 

Comments