בעיית המדוזות

בעיית המדוזות  \  אהוד קלפון

 

בכל שנה בקיץ אנו זוכים לביקור של מדוזות הנמשך כחודש ימים. לעתים הן מקדימות כמו השנה (קיץ 2009), ולעתים מאחרות, אך תמיד מגיעות. מחקר שפורסם ב 8 ביוני 2009 בכתב העת Trends in Ecology and Evolution מתאר שפלישת המדוזות בכמויות גדולות, לחופי הימים והאוקיינוסים, היא בעיה כלל עולמית. על פי המחקר שנערך בים התיכון, ובאוקיינוסים רבים, מתברר שהתרבותן העונתית של המדוזות וצפיפותן בים, הולכת וגוברת עם השנים.  קיימת אומנם נדידה שנתית טבעית באוקיינוסים נקיים, אך התגברותן וצפיפותן היא תוצאה של מים חמימים בחופים, הימצאות ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים, ביוב ודשנים מזינים, הזורמים לחופי הים.

בשנים האחרונות, החוקרים עקבו אחר התרבות המדוזות בים התיכון, במפרץ מקסיקו, בחופי צפון מזרח ארה"ב, בים השחור, ובמזרח הרחוק. התפרצות שיא נראתה בים של יפן, שם היה ריכוז גדול של מדוזה בשם גרגנטואן נומורה (Gargantuan nomura  ), שקוטרה שני מטרים ומשקלה 200  ק"ג. הסיבה לכך היא זיהום מי החופים, שינויי אקלים באזור, ודייג רב לא מבוקר. באופן טבעי דגי החופים שומרים על איזון אוכלוסיית המדוזות על ידי טריפה, ותחרות על חומרי המזון, כך שאינן מתרבות לממדי ענק. אך הפחתת כמות הדגים, הורסת את האיזון הטבעי בין שתי האוכלוסיות.

החוקרים מציינים למשל, שבחופי נמיביה הדייגים כילו כמעט את דגי הסרדין, ובמקומם התרבו המדוזות, שהפכו למין הדומיננטי בים. גם התחממות מי הימים והאוקיינוסים תורמת את חלקה בהתרבות המדוזות.         


Comments